אריק אלפר: הטוקבק הראשון שלי

אריק אלפר מעולם לא קרא טוקבקים, גם כשהחלה "הישרדות" והוא הפך לאושייה מטוקבקת במיוחד. עם בוא יום כיפור, העיז לקרוא כמה טוקבקים אכזריים במיוחד, ומצא את עצמו מבקש חשבון נפש

אריק אלפר | 27/9/2009 7:24 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר
עד שהתחילה "הישרדות" כף ידי מעולם לא הקליקה על המקלדת לקרוא טוקבקים. האמת היא שבקושי הייתי ער לקיומם. בעיניי הם היו נספח שולי וזניח שדחוק אי שם בתחתית הכתבה, בדיוק כמו רשימת ביבליוגרפיה במאמר מדעי או כתוביות הסיום שרצות בסוף הפרקים של "גוסיפ גירל".
אני גם לא מאלו שקוראים "מכתבים למערכת" או שכותבים מכתבים כאלו. באמת שהדבר האחרון בעולם שמעניין אותי זה מה "לינוי המלכה" חושבת על החיים ואת מי "ירין האחד שיודע" רוצה לראות בגמר. איי קודנט קאר לס. 
אריק אלפר
אריק אלפר צילום: אמיר מאירי

אלא שאז התחילו להגיע הדיווחים מהשטח.

"אתה לא מאמין מה אנשים כותבים עליך, חוצפה, יש לאנשים, כתבו עליך שאתה שקרן ומנוול גם בחיים, שאתה נחש שמחבק עצים ושאמן אמן ידיחו אותך מהמשחק".

הגדילה לעשות חברה טובה שלי שעובדת באחד מאתרי האינטרנט המטוקבקים ביותר – "שמע, זה באמת לא נעים לי, אבל רק שתדע שכל בוקר ברגע שאני מגיעה לעבודה, אני מיד מוחקת 200 טוקבקים שלילים עליך שהגיעו במהלך הלילה... 200 אני אומרת לך, כל לילה... אתה קולט איזה חברה טובה אני?!"

אז נכנסתי לראות במה מדובר. ידעתי שזה לא יעשה לי טוב, רק שלא תיארתי לעצמי עד כמה. אלוהים, כמה רוע יש לאנשים. כמה השמצות. כמה שגיאות כתיב.

אני אהיתי מעריצה של איגור אחרי שהודך ניהיתי מעריצה אנקית של מירית, אז אריק - למירית אתה נותן את הרכב שמעתה עים לו אני ירצח אותחה בלילה קכה תמים שחור

זה לא שלא היו שם גם טוקבקים טובים. אבל אלו נבלעו בתוך ים של שמות גנאי, איחולי תמותה וניתוחי אופי תמוהים. חשבתי שזה לא יזיז לי. אבל זה הזיז.

גם אם הטקסט תמוה ומופרך מיסודו, ברגע שהוא מרצד מולך על המסך באותיות דפוס בוהקות, הוא מקבל מימד נוסף – מימד של אמינות. אולי הדבר שהכי הפריע לי, זה שגם גולשים אחרים יכולים לקרוא את זה. בעצם כל מגגל מיומן ודובר עברית מניקרגוואה יכול לראות מה "לינוי המלכה" חושבת עלי.

האינסטינקט הראשון היה לנסות למחוק את זה. אבל כשזה לא עבד, עברתי לפיתרון ישים יותר - לנסות לאזן את הטוקבקים השלילים בטוקבקים חיובים פרי מוחי הקודח. בדיוק כמו פקיד זוטר במחלקת התעמולה של מפלגת ימין, מצאתי לי תחביב חדש. פיברוק טוקבקים:

בתור אחד שמכיר את אריק במציאות, אני יכול להגיד לכם מעדות אישית שהוא בנ אדם מקסים ורופא מוצלח ורגיש, והוא ממש לא כמו שמציגים אותו בסדרה, ובכלל בזמנו החופשי הוא מעביר זקנות את הכביש ומתנדב למען עובדים זרים ותורם בסתר לעמותות לנזקקים ורואה רק סרטים דוקומנטרים איכותים בערוץ שמונה ועושה רק מעשים טובים !!! (נינט השולטתת!!!1)

כדי להקנות לזה מימד של אמינות, שתלתי בטקסט שגיאות כתיב יזומות כמתחייב בז'אנר זה.
אבל זה לא באמת עבד. כל טוקבק שכזה זכה מייד בשפע תגובות ארסיות במיוחד מ"מיטל משדרות" ו"מאוהד המעריץ הכי שרוף של איתי". הרגשתי שאני רק מלבה את המדורה, אז עזבתי את זה. הכי קל להדחיק. אחרי הכל,

אם לא קוראים את זה, זה לא באמת שם, ואולי יום אחד גם המגגלים המיומנים בעולם לא יצליחו להגיע לזה.

יום כיפור זה יום של חשבון נפש. אני מקווה שכל הטוקבקיסטים בארון שמתחבאים מאחורי המקלדת ונהנים מהשליטה שיש להם ברגע שהם יורים למסך מילות שטנה וזעם, יעשו בעצמם חשבון כזה.

גמר חתימה טובה, אריק.  

כל המבזקים של nrgמעריב לסלולרי שלך

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

עוד ב''טוקבק של סליחה''

כותרות קודמות
כותרות נוספות

פייסבוק

פורומים

כותרות קודמות
כותרות נוספות
;
תפוז אנשים