גולדסטון הוא הפושע
בדיקה מעמיקה של דוח גולדסטון מגלה שהשקר הפך למתודולוגיה המרכזית של הוועדה. למען זכויות האדם, יש להקים ועדה שתחשוף את תעשיית השקרים שפעלה לשירותו של שלטון החמאס והמדינות החשוכות
גולדסטון נכנס ברצון לתפקיד המאוס. הוא סיפק למדינות הללו את הסחורה. הטענה ש"שיח הזכויות" הפך למכשיר היעיל ביותר של כוחות החושך - היא טענה מוכרת. דוח גולדסטון הוא הביטוי העליון שלה. הלשון משפטית לעילא. כולה נופת צופים של אמנות בינלאומיות על זכויות אדם ועמים. אבל היא אינה יכולה להסתיר את התוצאה: כתב עלילה נגד מדינת ישראל, בשירות ציר הטרור והרשע.
כן, יש מס שפתיים שולי, מאוד שולי, כביקורת על החמאס. הם מתוחכמים האנשים הללו, מסוגו של גולדסטון. הם ידקלמו עכשיו מעל כל במה, וגולדסטון עושה זאת בהצלחה, שהם בעצם אובייקטיביים. הנה, הם גם שיגרו ביקורת גם אל עבר החמאס. נאורים שכמותם.
גולדסטון מכר את נשמתו לשורה אינסופית של שקרים. אפילו מרי רובינסון, שאינה ידועה כאוהדת ישראל, הבינה ש"לא מדובר בזכויות אדם אלא בפוליטיקה". היא סירבה לקחת את התפקיד. גולדסטון לקח, וביצע אותו בהתלהבות יתירה. אם המשפט הבינלאומי היה פועל כנדרש, אם לא היה בו רוב אוטומטי לנציגי המדינות החשוכות, גולדסטון היה צריך לעמוד לדין. אלא שזה בלתי אפשרי. ולכן, לא רק ישראל, אלא כל אדם מוסרי, כל אדם שזכויות אדם חשובות לו, צריך להכריז על גולדסטון כפושע. להלן ההוכחות.
נתחיל במה שאין בדוח. קרוב לשש מאות עמודים, ומילה אחת אין - פשוט אין! - על האידיאולוגיה של החמאס. לחמאס יש אמנה. האמנה הזאת היא הבסיס לקונפליקט בין ישראל לישות הדמונית שקמה בעזה. האמנה הזאת היא אנטישמיות צרופה. האמנה הזאת מבהירה שהחמאס אינו שונה מהטליבאן. להפך, הוא גרוע יותר. ראשי החמאס גם מכריזים, בקולם שלהם, על הזדהות עם הטליבאן, על רצונם להשתלט על העולם החופשי כולו, על שנאת יהודים ועל ביטול הפסקת האש עם ישראל. אין על כך מילה אחת בדוח גולדסטון.
בניגוד לרושם המקובל, ישראל אינה הקורבן העיקרי של החמאס. כמו במקומות אחרים של השתלטות האיסלאם הרדיקלי - רוב הקורבנות של החמאס, מאז נסיגת ישראל מהרצועה - הם מוסלמים. הקסאמים והרקטות והמתאבדים והחטיפות והפעולות הצבאיות של החמאס אינם פועל יוצא של כיבוש, או סגר או מצור, כפי שטוענת ועדת גולדסטון. כל הפעולות הללו הן פועל יוצא של אידיאולוגיה איסלמו-פשיסטית, שטובחת בעיקר במוסלמים. אפילו בימי "עופרת יצוקה" הרג החמאס יותר פלסטינים מישראלים. גולדסטון וחבריו מנסים להסתיר את העובדה הבסיסית הזאת.
אם היה גולדסטון מתעלם מהקשר בין אידיאולוגיה לפרקטיקה - ניחא. אבל הנה, כאשר הוא קופץ לישראל, הוא טורח להשמיץ את המפעל הציוני. כך, למשל,
אין צורך ללכת רחוק כדי לחשוף את השקרים. אפשר להתחיל בסעיף מספר 1. שם מספר גולדסטון שהוענקה לו סמכות "לחקור את כל הפרות חוקי זכויות האדם והחוק ההומניטרי, ככל שבוצעו במסגרת המבצעים הצבאיים בעזה". האמנם?
בשלב זה נעבור כולנו להחלטה שקיבלה מועצת זכויות האדם של האו"ם, אשר מינתה את הוועדה. ושם מנוסחת סמכות הוועדה, בסעיף 14, כהאי לישנא: "לחקור את כל הפרות חוקי זכויות האדם והחוק ההומניטרי על ידי הכוח הכובש, ישראל, נגד העם הפלסטיני, בכל השטח הפלסטיני הכבוש, במיוחד ברצועת עזה הכבושה, בעקבות התוקפנות הנוכחית, וקוראת לישראל לא להפריע להליך החקירה ולשתף פעולה עם הוועדה".
הבדל של שמים וארץ. גולדסטון, נחזור ונאמר, אינו טיפש. הוא משפטן מתוחכם. הוא מבין שהחלטת מועצת זכויות האדם מכניסה אותו לבעיה. הרי אין שם דרישה לבדיקה הוגנת. יש שם הוראה לחקירה רק נגד ישראל, תוך קביעת האשמה מראש. כך סעיף 14 וכך סעיפים נוספים באותה החלטה.
איך מכשיר גולדסטון את השרץ? ראשית, הוא אינו מזכיר בשלב זה את ההחלטה, שהיא מקור הסמכות. ושנית, בשיתוף עם נשיא המועצה, שהוסמך למנות את הוועדה (אך לא לשנות את סמכויותיה), נוסח ההסמכה עובר שיפוץ, כדי שיתאים למצג שווא אובייקטיבי. אתם רואים, יטען גולדסטון בראיונות מלוקקים – קיבלנו סמכות לבדוק את שני הצדדים. הוא משקר, והוא יודע שהוא משקר.
זה לא רק השקר של הסעיף הראשון. זה מעבר לכך. כדי לספק את הסחורה, גויסה לוועדה, למשל, פרופסור כריסטין שינקין, מומחית למשפט בינלאומי. יש רק בעיה אחת. לפני שמונתה לוועדה חתמה כריסטין על עצומה שקובעת מראש שישראל ביצעה פשעי מלחמה. האם מי שקבעה עמדה מראש יכולה לשבת בוועדה? ובכן, לוועדה הוגשה תביעה משפטית להדחתה. גולדסטון דחה את התביעה. הרי אין שום שום הבדל בין הקביעה מראש של ה"שופטת" לבין הקביעה מראש של המועצה. הרי הזהות בין השופטת לבין המועצה הייתה מוחלטת.
צריך להתעכב עוד רגע קט בהחלטת המועצה. כל אדם נאור אמור להתייחס בכבוד לגופים בינלאומיים העוסקים בזכויות אדם. המועצה הזאת היא הגוף החשוב ביותר של האו"ם בתחום זכויות אדם. ובכן, מתברר שבהצבעה על הקמת הוועדה השתתפו 33 מדינות. ואלה התוצאות: אין דמוקרטיה מערבית אחת שתמכה בהחלטה. רובן נמנעו. מדינה אחת התנגדה - קנדה. מדינות העולם השלישי תמכו, וביניהן כל המדינות המוסלמיות.
האם אפשר להתייחס ברצינות לרוב אוטומטי כזה, של מדינות לא דמוקרטיות? בוודאי שלא. הרי המועצה לא תשלח את נציג לוב לדבר על זכויות אדם. הרי נציג פקיסטן, מדינה שגרמה רק השנה למיליוני פליטים, במסגרת מאבק מוצדק בכמה מאות לוחמי טליבאן - יתקשה לדבר ב-CNN על "ענישה מידתית".
לצורך הצגת הראווה של האשמת ישראל יש צורך במשפטן עם הילה בינלאומית. הוא כבר יעשה את העבודה. הרי הרוב האוטומטי החשוך אינו צריך לשכנע את עצמו. הוא זקוק לפרסונה עם ארשת מכובדות שיפרסם מאמרים ב"ניו-יורק טיימס" וב"הארץ", ויופיע ב-BBC. זו הדרך להפיכת ישראל למצורעת. זהו סגנון תעמולה שאפילו גבלס הגאון לא חשב עליו. גם יהודי, גם עם איזה עבר "ציוני". אין קסטינג יותר מושלם.
עיון מדוקדק בסעיפי הדוח מגלה איך בוצעה מלאכת העלילה. זו אינה עלילה ירודה, מהסוג הישן. זו עלילה הרבה יותר מתוחכמת. עכשיו קוראים לזה "נרטיב". ועדת גולדסטון בונה את הנרטיב הזה שלב אחרי שלב. האם הסיפור נפתח בירי הקסאמים התחיל ב-2001? מה פתאום. האם יש בסיפור הפתיחה של הוועדה משהו על אלפי הקסאמים שנורו מאז, והפכו את חיי תושבי דרום ישראל לגיהינום? לא אצל גולדסטון. לאחר סעיפים על המינוי, על חברי הוועדה, על החוק הבינלאומי הרלבנטי, על המתודלוגיה, על כך שישראל לא שיתפה פעולה, עוברת הוועדה לחלק המעשי. הממצאים. הקביעות העובדתיות וגזר הדין.
ובכן, הנרטיב מתחיל בסעיף 27. הכותרת היא: "המצור" ("The Blockade"). ישראל, לפי הסעיף, הטילה מצור. למה? מה קרה? איך זה התחיל? האם היו אלפי רקטות? האם הייתה השתלטות צבאית של החמאס על הרצועה, תוך ביצוע טבח בעשרות, ואולי מאות, פלסטינים? אין על כך מילה בסיפור הפתיחה. אין גם מילה על הטרור הפנימי של החמאס נגד פלסטינים תמימים.
וזה עוד לא הכל. אם יש מצור, הוא לא רק באחריות ישראל. הרי לשלטון החמאס יש גבול ארוך עם מצרים. ומתברר שמדובר בגבול פתוח לחלוטין. מאות מנהרות פועלות שם באופן קבוע, ומעבירות כל מה ששלטון החמאס רוצה. בסיפור הפתיחה של הוועדה אין אזכור, לא למנהרות, לא לגבול הפתוח עם מצרים, לא להברחות.
ומה מספר הדוח על המצור? "צומצמו שטחי הדיג והתעשייה". זו דוגמה מדהימה להתגייסות הוועדה לתעשיית השקרים. וכי הפלסטינים עסקו בהקמת מפעלי תעשייה לפני "המצור"? הרי יש תנועה חופשית של חומרים, דרך המנהרות. הבעיה היא בכך שהחמאס בחר רק בחומר גלם אחד. חומר נפץ. ויש גם תעשייה פורחת. ייצור רקטות.
"בשביל העם הפלסטיני", טען פתחי חמאד, חבר פרלמנט מטעם החמאס, "המוות הוא התעשייה". זה אפילו מופיע בסעיף 475 בדוח. אבל גולדסטון, פרקליט השטן, מתעקש להאשים את ישראל. אותו פתחי, באותו נאום, מודה בקולו שלו ש"החמאס משתמש בנשים ובילדים כמגן אנושי". גם זה מצוטט בדוח. אבל אצל גולדסטון, "זו לא הוכחה" (סעיף 475). בוודאי. כאשר התוצאה נקבעה בראש, גם הודאה מפורשת, מצולמת ומוקלטת של בכיר בחמאס, כמו גם צילומי וידאו של שימוש בילדים, לא ישנו את ההרשעה. האם לעבודה כזאת של גולדסטון אפשר לקרוא רשלנות, או שמא מדובר בפשע, בשירות משטר הטרור?
סעיף 28, באופן פשטני לחלוטין, קובע שישראל היא הכוח הכובש. למה? ככה. רק בסעיף 88 מואילה הוועדה לאזכר את ההתנתקות. כאילו שאין לה שום קשר לסיפור. כאילו לא הוכיחה ישראל שאין לה כל עניין ברצועה. כאילו לא מילאה ישראל את כל חובותיה. כאילו לא הניחה ישראל לפלסטינים לנפשם, כדי שיוכלו לממש שלטון עצמי, להקים תעשייה, לפרוח ולשגשג, ללא חייל אחד וללא מתנחל אחד.
סעיף 29 מספר על כך שישראל פתחה במבצע "עופרת יצוקה". האם היו מטחי רקטות לפני כן? הן יופיעו בהמשך, אבל לא בסיפור הפתיחה. הן כנראה לא רלבנטיות. כך בונים שקר. תחילה מצור. אחר כך תקיפה פושעת. זה הסיפור.
השקר של הוועדה חוזר על עצמו כאשר הוועדה יוצרת מצג שווא של תוקפנות ישראלית קבועה. בדיוק באותה שיטה, הוועדה מספרת, בסעיף 193, שישראל פתחה במבצע "חומת מגן", וגרמה להרג של מאות פלסטינים. אין שם מילה אחת על סדרת פעולות הטרור בבתי קפה, במסעדות, באוטובוסים. אין שם מילה אחת על "טבח ליל הסדר" במלון פארק בנתניה, שבו נרצחו למעלה משלושים ישראלים - טבח ששבר את ההבלגה הארוכה, והכריח את ישראל לצאת לפעולה.
סעיף 30 עוסק במספר ההרוגים, אך מתעלם כמובן מכל מחקר שמוכיח שרוב הנפגעים הפלסטינים היו אנשי חמאס. כדי לחזק את הרושם, מציג הדוח את מספר ההרוגים הפלסטינים לעומת הישראלים. הפרופורציות יוצרות את התוצאה. כל כך הרבה פלסטינים שנהרגו. כל כך קצת ישראלים.
לפי ההיגיון הזה, נאט"ו ביצע פשעי מלחמה בהפצצת יוגוסלביה ב-1999, משום שהתוצאות היו דומות לאלה שבעזה: למעלה מאלף הרוגים ליוגוסלביה (רובם אזרחים) ואפס נפגעים מקרב כוחות נאט"ו. כך גם באפגניסטן. נהרגו הרבה יותר אפגנים, אזרחים ולוחמים, לעומת חיילי נאט"ו. האם זה הופך את מדינות וחיילי נאט"ו לפושעי מלחמה?
ועוד תהייה מתחום הפרופורציות. פקיסטן ביקשה להסיר מטרד שגרמו מאות לוחמים של הטליבאן. היא גרמה לאלפי הרוגים ולמיליוני פליטים. כך גם לבנון, כשנאלצה להילחם מול מאות בודדות של אנשי פתח-אל-איסלאם. מחנה פליטים שלם, נהר אל-בארד, נהרס, מאות נהרגו ועשרות אלפים הפכו לפליטים.
העולם מבין שאלה הפרופורציות בהתמודדות עם אנשי טרור, שמסתתרים בקרב אזרחים. אך כשמגיע גולדסטון לישראל - הוא מסרב להבין, למרות שהאיום של החמאס על ישראל גדול יותר מהאיום של הטליבאן על אירופה או של הפתח אל-איסלאם על לבנון. גולדסטון מכיר את זירות הקרב החדשות. אך הוא מתעלם. משום שהמטרה הייתה דמוניזציה של ישראל. ולכן, הוא חייב לשקר ולהטעות.
סעיף 33 עוסק בהפצצות ישראל על בנייני הרשויות הפלסטיניות, דוחה את טענת ישראל שמדובר ב"חלק מתשתית הטרור", וקובע שמדובר ב"התקפה בזדון על מטרות אזרחיות המהווה הפרה של החוק הבינלאומי". בוודאי שכך. הרי אם מתעלמים מהעובדה שהחמאס הוא ישות טרוריסטית, שמפעילה טרור גם, ובעיקר, נגד פלסטינים תמימים - התוצאה היא שמדובר בגוף פוליטי לגיטימי. אולי אפילו ארגון צדקה. עכשיו אפשר להבין מדוע הוועדה התעלמה מאמנת החמאס. זה לא מקרי. כך קל יותר להכשיר את השרץ.
איך פוטרים את החמאס מאחריות לפשעים קשים? ובכן, דוח גולדסטון מצטט מאות מחקרים שנעשו על ידי גופים אחרים. אחד הגופים המצוטטים הוא כמובן אמנסטי, שסיפק אינספור דוחות עוינים נגד ישראל. אלה דווקא מצוטטים בהרחבה. אבל היה עוד דוח אחד של אמנסטי, שפורסם ב-21.02.09.
הדוח המפתיע סוקר שורה של אירועים שבהם חמאס חיסל עשרות אנשי פתח, בעצם ימי המבצע בעזה. והנה הפתעה: מכל הדוחות כולם, דווקא לדוח הזה אין אזכור בדוח גולדסטון. יש אזכור, של פגיעה באנשי הפתח (למשל, בסעיף 80), אך תוך מאמץ בוטה להמעיט במשמעות העניין. ובכלל, מתקבל הרושם שגולדסטון מבקר יותר את הרשות הפלסטינית של הפתח, מאשר את החמאס.
כך, למשל, גולדסטון מאשים את הפתח בכך ש"סירב להעביר את השליטה בכוחות הביטחון לידי החמאס" (סעיף 190), דבר שגרם, לפי הדוח, לעימות בין הפלגים. החמאס, לאורך כל הדוח, הוא גוף לגיטימי לחלוטין. גולדסטון, בעקשנות, מסרב לראות בחמאס גוף אנטישמי, טרוריסטי, שעצם קיומו הוא פשע נגד האנושות.
אפשר להמשיך, סעיף אחרי סעיף, אירוע אחרי אירוע, כדי לחשוף את בניית מסכת ההטעיות והשקרים. הוועדה מפרטת 36 אירועים עובדתיים, שמוכיחים, כביכול, שישראל ביצעה פשעי מלחמה. במסגרת המצומצמת שלהלן נבדוק את סיפור הפגיעה במשפחת אבו-רבו.
מדובר באירוע שזכה לכיסוי רב ולאזכור בדוחות רבים, והפך לאחד הסמלים הבולטים של "עופרת יצוקה". עשרה סעיפים מקדיש דוח גולדסטון לאותו אירוע (768-777). הוועדה חוזרת על הטענה שבני המשפחה הניפו דגל לבן, ושבנותיה נרצחו בדם קר על ידי ישראל. זו קביעה שהיא לא רק רשלנות. היא שקר זדוני.
בדיקות מעמיקות גילו שבני המשפחה מסרו גרסאות שונות וסותרות. אחת הטענות הייתה, שמדובר ברצח בדם קר, משום שאנשי חמאס כלל לא היו באזור. ובכן, מתברר שגם טענה זו הופרכה, בעדויות סותרות, גם ב"טיים מגזין", על כך שאנשי חמאס היו באזור. ויותר מכך, מתברר שדווקא העיתון "אל-חיאת" מדווח ש"אנשי החמאס הפכו את בית משפחת עבד-רבו למבצר".
העדויות הסותרות, הדיווחים ב"טיים" וב"אל-חיאת", היו אמורים להיות לפני הוועדה. אלא שאין לכך אפילו רמז בדוח גולדסטון, שמפרסם עלילה, למרות שהיא כבר נסתרה. המטרה הרי סומנה. העובדות לא יבלבלו את הוועדה.
לפני ימים אחדים פרסמתי קריאה להקמת ועדת חקירה. זכיתי לאינספור תגובות עוינות. נדמה שרבים בישראל, גם בדרגים הגבוהים, עדיין אינם מבינים את הנזק שהדוח הזה עומד לגרום לקצינים בכירים. השבוע כבר דווח על כך שהתובע בבית הדין הבינלאומי בהאג שוקל להעמיד לדין קצין בכיר מהפרקליטות. זו הסנונית הראשונה.
יש רק דרך אחת לבטל את רוע הגזרה. הקמת ועדת חקירה, בראשות משפטנים מהשורה הראשונה, מישראל ומהעולם, בשיתוף צוות חוקרים, כדי לבדוק סעיף אחרי סעיף, טענה אחרי טענה, ולהפריך את העלילה. אי אפשר להסתפק בתגובות של פוליטיקאים או במאמרים. זה לא מה שימנע את הנזק. רק ועדה רצינית תוכל לעשות זאת.
הדברים שלהלן הם רק קצה הקרחון. היריעה קצרה מלסקור את מצעד השקרים, הקרוי "דוח גולדסטון". הצגנו כאן רק דוגמאות בודדות על השיטה. כבר עכשיו יש תשתית רצינית לטענה שריצ'רד גולדסטון ביצע מלאכת רמייה והטעיה. זה לא פוטר את ישראל מביקורת. אם נעשו דברי שלא ייעשו - גם הם ראויים לחשיפה. יש להצטער על כל פגיעה בחיי אדם, ויש לחשוף כל מעשה לא ראוי, אם היה כזה. אך לא בדרך שבה הלכה הוועדה מטעם של גולדסטון. ככל שחופרים יותר בדוח מתברר שגולדסטון הוא פושע המסתתר תחת המטרייה של זכויות האדם. למען זכויות האדם, הוא והשקרים חייבים להיחשף. האמת חייבת לצאת לאור.
- תרגום מלא של המאמר לאנגלית
נא להמתין לטעינת התגובות
