מסיבת התה המטורפת
יושבים להם הארנבון, הכובען והנמנמן סביב שולחן הדיונים
עוד פגישה היסטורית הסתיימה באפס הישגים. הנשיא האמריקאי קצת נזף, אבל לא ממש; ראש הממשלה מקפיא, אבל גם מבטיח לרסן (את מי? את מה?); אבו מאזן לוחץ ידיים, אבל ברפרוף. המנהיג הפלסטיני והמנהיג הישראלי מנסים למצוא איזו דרך בלי או עם תנאים מוקדמים, וכמו ב"אליס בארץ הפלאות" שוב אנחנו במסיבת תה מטורפת ואינסופית (פרטים נוספים בהמלצה).
לפי השעון של הארנבון אנחנו כל הזמן באותה שעה ב-1967, וכמו הארנבון אנחנו תמיד מאחרים, ומקשיבים שוב לאובמה שאומר בשפה אליסית לגמרי: "כמה זמן עוד נמשיך לשוחח על הנושא, מתי נתחיל לשוחח?".
יושבים להם הארנבון, הכובען והנמנמן סביב לשולחן הדיונים בזמן הקפוא. "השעה היא תמיד שש", מסביר הכובען לחבריו. ויש המון כלי תה, משום שכל שעה היא שעת התה ואין זמן לרחוץ כלים או להגיע לאיזה סיכום אמיץ שיסיים את המסיבה המטורפת הזאת.
כמו ב"אליס בארץ הפלאות" גם ביומן המדיני שלנו אין שום מסר, אין חזון, אין מוסר השכל. יש רק הגיון אבסורדי שדוחף אותנו שוב ושוב לאותו מקום חשוך וחסר מוצא. אלא ש"אליס" הוא ספר משעשע והסיפור שלנו עצוב.
נפלנו למחילת הארנבון ועל ידי שתיית כמויות מסחריות של שיקויי כוח הפכנו לגדולים; בכינו וריחמנו על עצמנו בים הדמעות אחרי שהפסדנו במלחמות, ובתדמית נמוכה יותר מפטריית הקסם של אליס, דרכנו - אם אכן הייתה לנו פעם דרך - אבדה, ואף אחד לא ממש מנסה להחזיר אותה אלינו. הדיאלוג בין אובמה לביבי דומה להחריד לדיאלוג בין חתול הצ'סייר לאליס:
"התואיל להגיד לי לאן אני צריך ללכת?", שואלת אליס.
"זה תלוי לאן את רוצה להגיע", עונה החתול.
"לא כל כך אכפת לי", אומרת אליס, "העיקר שכבר אגיע לאיזה מקום".
"בטח שתגיעי", אומר החתול, "אם רק תתמידי בהליכה".
וכך אמנם הסתיימה הוועידה בסיכום ששוב יגרור אותנו למסיבת התה המטורפת הבאה. גם חתול הצ'סייר הבין שהוא פחות או יותר סיפק את הסחורה. הוא נעלם ורק החיוך שלו נשאר על העץ. "פעמים רבות ראיתי חתול בלי חיוך", אומרת אליס, "אבל חיוך בלי חתול זה הדבר הכי מוזר שראיתי בחיים שלי". כנראה שהיא מעולם לא פגשה את אביגדור ליברמן.
כמו כולם, גם אני השתוקקתי ללכת למופע המיתולוגי של לאונרד כהן. רק אחרי ההופעה, ממנה נהניתי וגם בכיתי ושרתי במקומות הנכונים, התברר לי שהגעתי להופעה של הכפיל שלו. למי שלא יודע, כהן נחת בארצנו מחובר לכפיל - גבר קשיש עם כובע ועיניים עצובות - כדי שהפפראצי לא יטרידו אותו.
מה שלא ידוע לציבור זה שהכפיל תפס תחת, וכך מצאתי את עצמי בהופעה שלו במועדון האהוב עליי - לבונטין בדרום העיר - אחרי ששילמתי סכום מגוחך לרכישת כרטיסים, 60 שקל לי ולחברה שלי. היו שם מאה צעירות וצעירים שחשבו שהם באו לראות את "הג'ירפות," אבל אחרי
אולי הם חשבו שהוא היה הכפיל של גלעד כהנא. הכפיל השתמש במוזיקת פלייבק חורקת, בהדרנים הוא אפילו התמוטט על הבמה פעמיים לפי בקשת הקהל, כמו הדבר האמיתי. לקראת סוף ההופעה הוא גם קרא לשלום בין העמים. וכך, בזול ובלי להצטופף יותר מדי, ראיתי את ההופעה של הזמר הנערץ עליי ביותר בלי לדעת שמדובר רק בעוד זקן עם כובע וחליפה מרופטת שיודע את כל המילים של "לרקוד עד סוף האהבה," ו"הללויה." ואני כבר מחכה בכיליון נפש להופעה של הכפילה של ביונסה בינואר הקרוב.
לפעמים זה די טעים כשהמנה הראשונה והדזרט עשויים מאותם החומרים. השבוע קראתי את "הרפתקאות אליס בארץ הפלאות" מאת לואיס קרול, בהוצאת הקיבוץ המאוחד - הספריה החדשה, בתרגום המופתי של רנה ליטוין.
בתרגומים הקודמים ניסו אוריאל אופק ואהרון אמיר להתאים את התוכן לילדים. ליטוין מגישה את התבשיל האבסורדי-פילוסופי כפי שכתב אותו קרול, הכומר התמוה שהתיידד, אולי קצת יותר מדי, עם ילדה בת שבע שהייתה המוזה שלו.
בספר החד פעמי הזה, שבו יכול גם הקורא המבוגר לצלול למיתוס גן העדן האבוד שאין בו מוסרניות וחינוך (שהיו מאוד נפוצים באנגליה הוויקטוריאנית), יש שבירה מוחלטת של חלל וזמן, עלילה ודמויות מעולם האבסורד והשטות. ההערות המחכימות של ליטוין בצדי העמודים נותנות לך שני ספרים במחיר אחד, כאילו מצד ימין אתה קורא ספר ילדים נועז ובשולי הדף ספר היסטורי ופילוסופי על המחבר ותקופתו.
בספר הזה, שהוא בעיקר מצחיק, מרגיש הקורא שמותר לו להיכנס לעולם אחר, ליפול בלי לעשות חשבון למחילת הארנבון של אליס ולמלמל לעצמו: "מעניין אם אפול ישר דרך מרכז כדור הארץ. כמה מצחיק לצאת בצד השני בין אנשים הפוכים שמתהלכים על הראש."! זהו אחד הספרים היחידים שבו, כמו ב"הנסיך הקטן," אתה מוצא את עצמך משוטט לא רק בעולם אבסורדי, אלא בכוכב אחר, בזמן אחר ובשפה אחרת.
(והפעם, יונתן כהן, בן שבע וחצי, תלמיד בבית הספר בלפור. בקשר לסעיף 4 אני בטוח שאני יכול קצת לעזור לו)
1. אני רוצה להופיע על במה עם הלהקה שלי ושל חבר שלי ולנגן בגיטרה בס.
2. אני רוצה להיות קפואריסט מפורסם בברזיל.
3. אני רוצה לפגוש את להקת GREEN DAY ולקבל חתימה ממיקי הבסיסט וגם מזה שמנגן על התופים.
4. אני רוצה חתימה מאביב גפן וגם לפגוש אותו.
5. אני רוצה חתימה מאריק אינשטיין וגם לפגוש אותו.
נא להמתין לטעינת התגובות
