אנשי הכפר: עמותת איילים מפריחה את השממה
מה מביא חבורת ירושלמים בשנות ה-20 לחייהם לעשות את הבלתי ייאמן וליישב את הפריפריה? הטרנד החדש בקרב צעירי הארץ הוא שילוב של לימודים אקדמיים עם פעילות קהילתית וחזון התיישבותי. האם כפרי הסטודנטים יצליחו להשיב בתים מוזנחים לתפארתם?
התקציב מגיע בחציו מהמדינה ובחציו מתורמים פרטיים וקרנות, והתוצאות מרשימות: נכון להיום מתגוררים למעלה מ-500 סטודנטים ב-11 כפרי סטודנטים, ארבעה מהם בגליל ושבעה בנגב. הסטודנטים מחויבים ל-300 שעות עבודה קהילתית בשנה, ובתמורה מקבלים מגורים בתנאים נוחים במיוחד ו-10,000 שקל בשנה כמלגת לימודים. הפעילויות הקהילתיות שונות מכפר לכפר, אבל הרעיון הכללי הוא לתת מענה לצרכים הייחודיים של האוכלוסייה שבאזור שלה ממוקם כפר הסטודנטים. בעמותה מאמינים כי באמצעות חיבור ראשוני לפריפריה ייקשרו הסטודנטים לאזור ולאנשים, וחלקם הגדול יחליט בסופה של תקופת הלימודים להמשיך את עתידו במקום.
על הדרך, מתוך הניסיון למצוא מגורים לאותם סטודנטים, נוצרו בסיוע עמותת "איילים" כמה מהבתים היפים והמיוחדים ביותר בארץ. דרך חוזים עם "עמידר", משרד התשתיות וגורמים אחרים הגיעה העמותה להסכמה שלפיה היא אחראית לשיפוץ ולתחזוקה של דירות ישנות בשכונות שבהן מוקמים כפרי הסטודנטים (כאשר הסטודנטים עושים במלאכה), ועמידר מצידה אחראית על שיפוץ הסביבה החיצונית. הסטודנטים מרוויחים מגורים זולים בדירות משופצות וסביבה משתקמת, ועמידר מרוויחה מהשבחת הנכס.
"הסטודנטים מקבלים מגורים אטרקטיביים בסביבה לא אטרקטיבית, ולכן זולה", מסבירה מורן סולימני (29), מנהלת אגף פיתוח משאבים בעמותה. "הרי סטודנט ממוצע לא יכול להרשות לעצמו לגור במרכז העיר היקר. הוא גר בחלקים הפחות אטרקטיביים של העיר, אבל הוא גם לא יכול להרשות לעצמו דירה מפוארת ומרווחת, אז הוא גר באיזה חור ומתבאס מזה. דרך העמותה הוא יכול למצוא דירה איכותית, מרווחת ומיוחדת, בלי שזה יעלה לו מיליונים".
עד כמה משתלם לגור בבתים ששופצו?
"בעכו העתיקה, לדוגמה, שיפצנו עם רשות העתיקות עשרה בתים ישנים בבנייה עותמאנית, שחמישה מהם כבר מאוכלסים בסטודנטים שחיים בבתים גדולים, יפהפיים ומיוחדים כמו שרק בנייה עותמאנית עתיקה אמיתית יכולה להיות. בנוסף הם נהנים מכל התשתיות של בית מודרני: חשמל, מים, אינטרנט, טלפון, טלוויזיה בכבלים. השילוב של שני האלמנטים האלה הופך את הדיור לאטרקטיבי בשבילם.
"דוגמה נוספת היא במנחמיה ליד הכנרת, אחת המושבות הראשונות שהוקמו בגליל עוד במאה ה-.19 יש שם בית ספר נטוש שבנוי בבניית אבן עתיקה בסגנון ערבי, שלקחנו והפכנו למרכז קהילתי. הסטודנטים גרים בכיתות הישנות סביב בית הספר ומפעילים את המרכז הקהילתי, ממש כמו בתחילת התקופה של היישוב.
"בבאר שבע העתיקה
"פנו אליי מעמותת 'איילים' כשהתחלתי ללמוד בבאר שבע", משחזרת איילת בראל, סטודנטית בשנה ג' של בית הספר לאמנויות הבמה בנגב, "והציעו לי ולשאר הסטודנטים מלגות ללימודים תמורת עבודה קהילתית. בנו פה בעיר העתיקה מרכז של הופעות ותיאטרון, שאנחנו עזרנו להקים אותו. אחרי שנה התחילו לשפץ את הבתים הישנים וגם בעבודות השיפוצים סייענו. בתחילת השנה השנייה קיבלנו לרשותנו את הדירה, שהיא למעשה בית בושת מימי הטורקים".
מה קסם לך בפרויקט?
"היכולת לעשות שינוי של ממש באזור שבו אתה גר".
לדברי עידן אגבבה, גם הוא סטודנט בשנה ג', "מבחינה כלכלית, זו עזרה גדולה לסטודנט. אנחנו משלמים שנינו 700 שקל שכר דירה על דירה של שלושה חדרים ומטבח, שהיא גם מאוד נוחה, גדולה ויפה. זה הפלוס הכי גדול. אנחנו לא משלמים ארנונה, מסים, טלפון, אינטרנט, כבלים - הכול חינם, כי אנחנו למעשה על תקן משרד שמתאם עם אמנים שיבואו להופיע פה בכפר הסטודנטים. יש משהו קוסם בלגור בסביבה שונה כמו העיר העתיקה, והמגורים בקרבה לשאר הסטודנטים יוצרים ממש תחושה של חבר'ה צעירים ומגובשים שחיים יחד, עובדים יחד ולומדים יחד".
המשבר הכלכלי הגלובלי לא פסח גם על עמותת "איילים", כמי שנסמכת במידה רבה על תרומות. "הונאות הענק של קרן מיידוף גרמו לנו להפסיד לאחרונה כמעט מיליון דולר בגלל הקריסה של קרן צ'ייס, ואנחנו גם מרגישים את הקיצוצים בתרומות ובכספים ממשרדי ממשלה", מודה סולימני, "אבל החלטנו להמשיך בכל מחיר את מפעל המלגות, העבודה הקהילתית ואכלוס כפרי הסטודנטים. את הקיצוץ ספגו בעיקר נושאי התפקידים ומקבלי המשכורות בעמותה, שמשכורותיהם קוצצו והתנאים שלהם הורעו. אבל זו בחירה ערכית ואחראית שכולם עומדים מאחוריה".
בהתאם לרוח האקולוגית של המאה הנוכחית, גם פרויקט "איילים" שוחה בזרם הירוק, ומעבר לעניין הציוני וההיסטורי הוא מפעיל כפרים אקולוגיים באשלים (שם גרה סולימני בעצמה) ובדימונה. הבתים עשויים מלבנים שמיוצרות מאדמה, ללא צורך בכרייה ובמחצבות וללא שימוש בחומרים הכימיים המשמשים מפעלים לייצור לבנים או מרצפות כדי להקשיח את הלבנה. "הרעיון הוא שיש לנו אחריות אקולוגית לא רק על ההווה, אלא גם על העתיד", אומרת סולימני, "בעוד אלפי שנים, כשהלבנים האלה יתפוררו, הן יתפוררו בחזרה לחול ולאבק ולא לאסופת כימיקלים שלא מתפרקים בטבע".
ויש לזה גם מן הסתם משמעות אסתטית בנוגע לאיך נראה הנוף.
"בוודאי. כשאתה בונה מאבן כזאת, אתה למעשה בונה בית שמשתלב בסביבה שלו באופן הכי טבעי. הוא נראה כמעט כמו קפל בקרקע, עוד גבעה נמוכה. אתה לא משנה את קו הנוף בצורה אלימה. זה גם חוסך אנרגיה, כי האדמה מבודדת מצוין, ולכן בקיץ קריר שם בפנים ובחורף דווקא חמים, כך שאתה גם משתמש בפחות חשמל לחימום וקירור וחוסך אנרגיה וכסף".
עידן, אני מניח שבכל זאת יש גם צדדים שליליים לכל הפרויקט.
"מי שלא בא לו טוב כל עניין העבודה הקהילתית, כנראה לא ימצא את עצמו במקום כזה. לפעמים יש גם כל מיני דברים מינהלתיים וביורוקרטיים שמעכבים אותנו. נניח, אם מתקלקל הדוד באמבטיה, אני לא יכול פשוט לקרוא לאיש מקצוע שיתקן ולחייב את בעל הבית. אני צריך לדבר עם העמותה, שיכניסו את זה לרשימת ההוצאות, יאשרו את זה וכך הלאה. לפעמים גם הפרטיות שלנו נפגעת. הייתה פה בכפר הופעה של גבע אלון, ו"חדר ההלבשה" שלו היה המטבח שלנו. לפני שהוא עלה לבמה הוא נכנס אלינו לנוח, כשאיילת עומדת במטבח ומבשלת. זה היה מצחיק".
מורן, לנהל עניין כזה ולגור רחוק מהמרכז - זה לא קורבן גדול מדי?
"זה לא תמיד קל, אבל זו בחירה שעושים. אולי יבוא יום שייגמר לי מאורח החיים הזה ואני אעבור לגור בעיר, עם כל היתרונות והחסרונות שיש לה, ואחיה חיים נורמליים יותר. אבל גם אם זה יקרה, אני לעולם לא אשכח את ההזדמנות הגדולה שהייתה לי לחיות חיים ערכיים ושונים שבאמת נראים לי חשובים, אפילו אם זה רק לתקופה".
נא להמתין לטעינת התגובות
