לא ספרדי או אשכנזי, כולנו אסקימואים
דווקא בסוכות שאמור לסמל את האחדות בעם ישראל צריך להמשיך ולהילחם בניצני הגזענות שעדיין מלבלבים בערוגה הדתית
עדי זליכוב רלוי עצמי
אבל בואו לא ניתמם - נכון שאנחנו מתמלאים פליאה מעושה לנוכח התופעה הגזענית המכוערת אבל בסתר ליבנו המגזרי אנחנו יודעים שבחוגים מסוימים היא לצערנו הרב בהחלט קיימת. דווקא בשמחת תורה, כשספר התורה הכסוף והמעוטר רוקד לצד ספר הקטיפה הכחול במעגלי המתפללים – מתחדד הדיון העדתי ומקבל רלוונטיות חדשה.
אנחנו רואים בעצמנו חברה מודרנית, נאורה ומתקדמת, אבל עדיין, בבואי לנסות לשריין לעצמי מקום בגן עדן תוך כדי רקיחת שידוך, אני נשאלת לא פעם לשם המשפחה של הבחור בנימה שלא משתמעת לשתי פנים.
למה בישראל של שנת 2009 חשובה למישהו שאלת העדתיות? גדלנו יחד. נולדנו כאן. כולנו מאותו השבט. אנחנו מטיילים באותם המקומות, שרים את אותם השירים, לובשים את אותה חולצת סוף מסלול מעופשת ומצלמים סיכומים באותם הפקולטות ממש.
איזה כיף להרביץ למשפחה עם בצל ירוק
כמדינת מהגרים חדשה ודמוקרטית, מדינה שצמחה כעוף החול מתוך להבות אירופה המדממת, הייתי מצפה לקבל כאן חיבוק יהודי גדול ומעורר השראה. כעם שספג על בשרו, באופן המילולי ביותר, גזענות צורבת לאורך ההיסטוריה כולה – עצוב לגלות שאנחנו חוטאים זה לזו.
במקום ליצור כאן דור חדש של ילדים ישראלים, עבריים, נטולי שיוך עדתי מיותר ולא רלוונטי – אנחנו מנציחים את הפער ופוגעים בדמותה המגוונת של מדינת ישראל. אני חלילה לא אומרת לוותר על הפולקלור. הבאנו מהגולה לא מעט מנהגים ששווה לשמר. אצל בן הזוג למשל, מחטיפים זה לזה בליל הסדר עם בצל ירוק. בחיי. מנהג של איראנים. האפשרות המבורכת לסגור חשבונות עם המשפחה פעם בשנה היא משהו שכדאי
לאמץ. הרבה יותר מוצלח מלהיעלב בחושך לבד, מנהג מפורסם של העדה שלי.
לצערי הרב, אנחנו עדיין נתקלים בלא מעט גילויים של גזענות. הם אמנם סמויים, לרוב תחת מסווה אלגנטי של התעניינות גנאולוגית במקור השם מיכאלי (מיכאלשווילי או מיכאלסון?) אבל הם כאן. בבתי הספר הבולטים של המגזר עדיין אפשר לראות חלוקה ברורה ועגומה של כיתות ספרדים ואשכנזים וברוב ההזמנות לחתונה עדיין שני הצדדים מברכים מאותו ברכון.
לי אישית יש בבית שני אסקימוסים קטנים. שילוב של ארבע עדות ואלף מנהגים. אני מאחלת להם ולחבריהם העתידיים שתצמח כאן מדינה ישראלית, רב תרבותית עתירת גוונים ומאוחדת. עם ישראל כבר מזמן שב לארצו. הגיע הזמן שנפנים את זה.
עדי זליכוב רלוי היא מבקרת תרבות, עו"ד, נשואה ואמא לשניים
נא להמתין לטעינת התגובות
