סופרמענטש: שורשיו היהודיים של הקומיקס
לא רק שהאבות המייסדים של רוב גיבורי העל היו יהודים, הקומיקס יכול לשמש כלי חשוב במלחמה הנצחית באנטישמיות

מערכת החינוך הגרמנית שאימצה את הרעיון בעקבות עלייה במקרי האלימות על רקע גזעני ואנטישמי במדינה, מקווה שבאמצעות הקומיקס יתוודעו התלמידים למאורעות השואה. הרעיון נשמע אולי חדשני ומרענן אבל למעשה הקומיקס מאז ומתמיד היה נחלתם הכמעט בלעדית של יהודים יצירתיים.
האבות המייסדים של רוב גיבורי העל המוכרים לנו היו יהודים ממוצא אירופאי שחלמו ליצור סופר-הירו חדש, לוחם חירות וצדק שיציל סוף סוף את העולם. היו אלו ג'רי סיגל וג'ו שוסטר שיצרו את סופרמן, בוב קיין הוא אביו של באטמן, ג'ק קירבי (קרוצנברג) וסטאן לי (לייבר) עיצבו את דמותם של ספיידרמן, ארבעת המופלאים וה"ענק הירוק" – כולם יהודים עם מעוף.
גם כשזה מגיע לביזנס אנחנו, כרגיל, לא פרייארים, וחברות הקומיקס הגדולות די. סי ומארבל הוקמו ונשלטו בידי אנשי עסקים יהודים עם חיבה גדולה לתחום.
נקודת ההשקה העצובה של הקומיקס היהודי עם מלחמת העולם השנייה, גם היא ותיקה ומוכרת. היה זה ארט ספיגלמן, אמן קומיקס אמריקאי, בן להורים ניצולי שואה, שיצר את ספר הקומיקס זוכה פרס הפוליצר: "עכבר- סיפורו של ניצול" (""Maus: A Survival's Tale).
הרומן הגרפי מתעד את חייו של אביו, ולאדק, בתקופת השואה כאסיר ששרד את אושוויץ. עכבר ותיק בהרבה שהקדים את "מאוס" החתרני של ספיגלמן הוא מיודענו הסלב המפורסם – מיקי מאוס. בשנת 1942, צייר הורסט רוזנטל, שנשלח לבסוף לאושוויץ, את קורותיו של "מיקי מאוס" במחנה הריכוז. בחוברת הקומיקס מתואר (כמובן בלא אישורו של וולט דיסני, שלימים נחשד כאנטישמי) מיקי מאוס הנרדף, שלבסוף מוחק את עצמו, כמה אפקטיבי, על מנת להימלט. שבועות ספורים לפני מותו הוציא וויל
קומיקס שהוא תיאור דוקומנטארי של המסמך האנטישמי המפורסם ביותר - "הפרוטוקולים של זקני ציון". אייזנר, יהודי כמובן, האמין בהשפעתו התרבותית וההיסטורית של הקומיקס ובחר להשתמש בו ככלי חשוב לשיעור היסטוריה מאלף. לאחרונה, בחרו גם הצרפתים להכניס את הקומיקס של אייזנר לתוכנית הלימודים כחלק מהמאבק באנטישמיות הגואה. העיסוק הנוכחי של ילדי אירופה עם השואה דווקא באמצעות הקומיקס מעורר לא מעט שאלות. ייתכן והפורמט המצויר קל מידי לעיכול ועלול ליצור זילות של הנושא המשמעותי והצורב, מאידך, הנגישות החדשה לנושא המרוחק וההיסטורי יכולה, יש לקוות, להביא למודעות חשובה ולשינוי תפיסתי.
נחזור לרגע לסופרמן, או שאולי בעצם יש לומר מעתה – סופרמענטש. סדרת הקומיקס המיתולוגית משנות השלושים שנוצרה כאמור ע"י צמד יהודים עם הרבה דמיון, הביאה לעולם את "איש הפלדה", גיבור מעולם אחר, אב טיפוס שעתיד לגאול את העולם מהרשע הגלום בו. הגיבור, שהגיע כתינוק בתיבה (אולי בהשראתו של גיבור יהודי אחר), תמיד יהיה זר המחביא את זהותו האמיתית והתובענית תחת האלטר-אגו האולטימטיבי והמשתלב קלארק קנט, ומנסה לתמרן בין העולמות.
הרבה רמיזות על שורשי יהדותו של סופרמן עלו במהלך השנים. אמן ההנפשה ג'ולס פייפר אמר פעם: "סופרמן לא הגיע באמת מקריפטון, אלא מ'כוכב מינסק' שבמזרח אירופה". אם נשוב לנושא השואה, באחת מחוברות הקומיקס של סופרמן, שפורסמה במהלך מלחמת העולם השנייה והוצגה בפריז בתערוכה "מסופרמן ועד לחתולו של הרב", נראה כי שר התעמולה הנאצי גבלס, מתרעם כאשר הוא מתעדכן בהצלחותיו האחרונות של סופרמן לבלום את הצבא הנאצי וקורא בזעם: "לעזאזל, סופרמן הוא יהודי!".

"חתולו של הרב", למי שתהה, הוא קומיקס שכתב אמן הקומיקס היהודי הצעיר Joann Sfar אשר זכה להצלחה מסחרית אדירה בצרפת. בספר הראשון בסדרת הקומיקס אנחנו פוגשים את החתול שמתווכח בידענות טיפוסית עם הרב בנושאי פילוסופיה ויהדות. כמו אצל הרב הצרפתי, גם אצלנו העברה של מסרים תורניים דרך הקומיקס צוברת תאוצה בשנים האחרונות ברחוב החרדי וחוברות הקומיקס הן בין הספרים המובילים בחנויות.
הוצאות דוגמת "יפה נוף", "פלדהיים" ו"מארווד" מפרסמות קומיקסים שעיסוקם העולם היהודי ההלכתי והתורני דוגמת "אלישמע ואפרים יוצאים ממצרים", "ילדי שושן מנצחים את המן", "רבי שמואל הנגיד" ועוד. היהודים יוצרי הקומיקס של תחילת ואמצע המאה, שבחרו כולם לבנות דמויות מרשימות המצילות את העולם, הפכו את היהודי מדמות גלותית וקורבנית של אנטי-גיבור לגיבור-על מופתי, נטול פחד, אשר ממש כמו דמות המהגר היהודי תמיד מגיע מרקע קשה ומעולם אחר אולם יודע למנף היטב את החולשה על-מנת להפוך אותה לחוסן אמיתי ומחודש.
היהודי החדש ועטור הגלימה מצליח מתוך השורשים להצמיח כנפיים ולהציל את העולם. כנראה שהחיבור היהודי למדיום החד והקולע הוא לא מקרי. לעם שהסאבטקסט הוא לחם חוקו, היכולת לשזור עלילה קצובה באמצעות שורות מחץ לצד ציורים מלאי משמעות אפשרה להעביר מסר תרבותי והיסטורי ולהעניק לעולם שורה מכובדת ושנונה של יוצרים, יצירות וגיבורי על נצחיים ומעוררי השראה.
עדי זליכוב רלוי היא מבקרת תרבות, עו"ד, נשואה ואמא לשניים