המתח במזרח ירושלים לא קשור להר הבית
השייח' ראאד סלאח, איתמר בן גביר, נטורי קרתא ואחרים הדליקו השבוע את י-ם. כולם דמויות מהשוליים. סיכום של שבוע מתוח בבירת ישראל
הפעילים קירבו אל השייח' את נציגי התקשורת הזרה הראויים בעיניהם בזה אחר זה. בכל ראיון הגביר השייח' את מינון ההסתה. בשעה אחת בצהריים התחילה לזרום למקום תגבורת הסברה. הראשון שהגיע היה חאתם עבד אל-קאדר, מחזיק תיק ירושלים בתנועת הפתח, שעוד נחזור אליו בהמשך.
ביום ראשון האחרון נעצרו סלאח ואל-קאדר בידי המשטרה בגלל דברי הסתה שהשמיעו בסביבות הר הבית. על השניים נאסר להתקרב למשך שבועיים לרדיוס של 150 מטר מן ההר, עניין שהפך לבדיחה לא רעה בקרב הפלסטינים ובכלל. מאז צו ההרחקה מסתובב אל-קאדר עם סרט מדידה, כדי להמחיש את גודל האבסורד.
השייח סלאח ואל-קאדר חיכו עכשיו בקוצר רוח למשלחת של חרדים אנשי נטורי קרתא, כדי שיהפכו את האירוע לעניין הזוי ברמות בלתי נתפסות. "הם מחכים לך למטה", דיווח לאל-קאדר אחד הפעילים, אחרי שגירש מהמקום את אוהד חמו, כתב ערוץ 10. אל-קאדר זינק במדרגות וחיבק את הרב ישראל הירש, חבר רשמי במועצה הפלסטינית המחוקקת.
החבורה, בחליפות מפוספסות ושטריימלים, עלו באטיות, חיבקו את השייח' סלאח, התיישבו לידו בסוכה ומיהרו לשלוף שלטים קטנים שהכינו מבעוד מועד בנוסח "ציונות אינה יהדות" ו"ציונות היא פשע וגזענות". ניכר בשייח' שהוא נבוך מן המעמד ומן החברותא. הוא פנה ימינה ושמאלה, ולא ידע בדיוק מה לומר.
החלו הנאומים. ראשון הדוברים היה נציג האורחים, צעיר חרדי גבה קומה בן 27, לבוש מעיל פראק שחור, שהציג את עצמו בשם המחייב אשרף סלאח אל-חמיד. הצדיק אל-חמיד עצם את עיניו, נפנף בידיו ונשא נאום בערבית. התוכן ברובו לא ראוי לדפוס. "אנחנו הפלסטינים האמיתיים", אמר אל-חמיד בקטע המתון של דבריו. "לא נשקוט עד שפלסטין תשוחרר מהים עד הירדן. זו העמדה שלנו. כל פלסטין ערבית.
חראם אל-שריף (הר הבית) הוא לערבים בלבד. אנחנו ננצח, העם הפלסטיני ינצח.
השייח סלאח התמוגג מנחת. המבוכה שליוותה אותו בדקות הקודמות התחלפה בהנהוני ראש נמרצים. לרגע נדמה כי לדרשן ההמונים מאום אל-פאחם קם יריב של ממש במאה שערים. הסוכה בוואדי ג'וז הפכה במהירות לזירת תחרות בין נאומי הסתה.
השייח' שהפך את הדת למכשיר פוליטי חד, לא היסס גם להפוך את היוצרות. "אנחנו לא מתנגדים ליהדות כדת", אמר בנאום הקונטרה שלו. "בקוראן כל אנשי הספר מקבלים יחס שווה. כולנו עובדים את אלוהים, אבל אנחנו נגד ניצול הדת. הציונים ניצלו את הדת היהודית כדי לבצע את הנכבה בפלסטין. עכשיו הם מנצלים את הדת לכיבוש ירושלים הקדושה, לכיבוש אל-אקצא, לחפירת התעלות מתחת למסגד אל-אקצא ולחלוקת המסגד".
תם הטקס. שייח סלאח שכח לפתע שהוא מחרים את שפת הקודש ופטפט בעברית עם הרב הירש. התקשורת הערבית מיהרה להסתער על הלהיט החרדי אל-חמיד, שכבש בשידור חי את המסכים באל ערבייה ובאל ג'זירה, כאילו היה נציג אותנטי של המגזר ולא חייל בשוליה של קבוצה תמהונית ודחויה.
"המוסלמים, הנוצרים והיהודים הם מונותיאיסטים שצריכים להתאחד נגד הציונות. היהדות שונאת את פשעי הציונות", הוסיף .
כמה שעות אחרי האירוע בסוכה של חנוואני הגיעו למקום שלושה בלשים ממפלג המיעוטים של משטרת ירושלים עם שוטרי משמר הגבול ועצרו את השייח' סלאח בחשד להסתה. הוא נלקח לחקירה במגרש הרוסים, המשטרה ביקשה להאריך את המעצר בחמישה ימים, אבל השופט שמעון פיינברג שחרר אותו עוד באותו ערב.
ההלצה הגיאוגרפית לא נעצרה גם בבית משפט השלום, שהחליט לאסור על השייח' להתקרב לתחומי ירושלים, וכך העניק לתנועה האיסלאמית הזדמנות נוספת להסתלבט על גבולות העיר. מה הפלא שהשייח' נראה משועשע לאורך כל הדיון, התלוצץ עם עורך דינו והרבה לשחק במסבחה שהחזיק בידו?
ובכל זאת, אפשר להגיד בביטחון שרבים מערביי מזרח ירושלים דווקא נשמו לרווחה. משיחות עם גורמים פלסטיניים עלתה תמונה מורכבת למדי סביב פעילותו של השייח סלאח. בעיני הפלסטינים מדובר בגורם חצי זר, שמגיע מהצפון ומבקש לתפוס בעלות על הר הבית, וכך גם על מזרח העיר, שסובלת מוואקום מנהיגותי מאז פייסל אל-חוסייני.
הגורמים טוענים כי גם בהר הבית לא אוהבים את ניסיונות ההשתלטות של השייח' והפלג הצפוני. הירדנים, שנחשבים בעלי ההגמוניה על ההר, מתנגדים בדרך כלל לפעילות המיליטנטית, שנועדה בעיקר להעשיר בתרומות את קופת התנועה האיסלאמית. הירדנים גם אוסרים על כניסתו של השייח' סלאח חביב החמאס, לתחומי הממלכה.
הקריאות הבלתי פוסקות של השייח' סלאח למאות אלפי מוסלמים לבוא ולהטיל מצור אנושי על הר הבית זכו להיענות מוגבלת, לפחות עד לתפילה החשובה שתתקיים שם היום. גם התגובה בשטח קצת מאכזבת מבחינתו, לפי שעה. אלה לא ימי מהומות הדמים בעקבות פתיחת מנהרת הכותל בספטמבר 1996 וגם לא ימי האינתיפאדה השנייה שפרצה אחרי שאריאל שרון עלה על ההר בספטמבר 2001.
בהתפרעויות שהיו השבוע השתתפו כמה מאות נערים, בעיקר בראס אל-עמוד, בוואדי ג'וז ובשועפט. ראיתי מקרוב את כל המלחמות בירושלים. עד לרגע זה לא הבחנתי באש שבערה פעם בעיניים. נדמה לי שהצעירים הפלסטינים היו בעבר נחושים ואמיצים קצת יותר מול כוחות המשטרה.
אגב, באוהל של השייח סלאח בוואדי ג'וז לא נראו אנשי ציבור פלסטינים חשובים, חוץ מאשר חאתם עבד אל-קאדר. הגורמים הפלסטיניים הזכירו כי אל-קאדר היה עד לא מזמן השר לענייני ירושלים בממשלה הפלסטינית, עד שהתפטר בחמת זעם נוכח אוזלת היד שמפגינה הרשות בעיר. היום, כך אמרו, הוא עושה הפגנת כוח מטעם עצמו ומנסה להוכיח שצדק.
השייח' סלאח, ולא רק הוא, יודעים שהדבר הקל ביותר היום הוא להצית את מזרח העיר. בתוך חבית חומר הנפץ הזו מונחים מתחים אדירים, תסכול והתמרמרות שרק מחכים להתפוצץ על כולנו.
מאיר מרגלית, חבר מועצת העיר מטעם מרצ, שמכיר כל מחנה פליטים ושכונה נידחת במזרח העיר, פרסם השבוע מאמר שבו מנה עשר סיבות להתלקחות פוטנציאלית שאינן קשורות במסגד אל-אקצא: אישורי הבנייה שלא ניתנים; הריסות הבתים; גדר ההפרדה שהרסה את המרקם החברתי וצופפה את האוכלוסייה; ההתנחלויות בלב השכונות הערביות; המשבר הכלכלי (70 אחוז מתושבי מזרח העיר יים מתחת לקו העוני); והשירותים המוניציפליים הירודים.
לפני שבוע וחצי תלו הנאמנים בראשות גרשון סולומון מודעות קטנות ברחבי ירושלים, שהגיעו במהירות לתנועה האיסלאמית. "יום סוכות גורלי", זעקה הכותרת. "נעלה להר הבית לב האומה ולטקס ניסוך המים. כך נפגין בקודשי האומה. נודיע לאובמה, לעולם כולו ולאויבי ישראל: 'הסירו ידיכם מהר קודשנו וירושלים ומארץ אבותינו. נקרא לנתניהו: 'הסר מיד את הכיבוש הערבי מהר הבית. הודע לעמך ולעולם שבית המקדש השלישי ייבנה בימי דורנו'".
ביום שני בבוקר כבר הגיעו סולומון וחבריו לרחבת הרב שלמה גורן מול הכניסה הראשית לכותל המערבי ל"מעמד ניסוך המים". בתוך רבבות המתפללים והמבקרים שהגיעו לכותל לרגל תפילת הכוהנים נראו עשרות נאמני הר הבית כמו קומץ אזוטרי. גם הנאומים והמראות לא הוסיפו להם הרבה כבוד.
זאב בר-טוב, בן 70, גמלאי של חברת פניציה, חבש על ראשו כובע טמבל שאותו הקיף בסטיקר "ישוחרר הר הבית". בר-טוב היה להקת החימום של סולומון וניסה להלהיט את האווירה. "הר הבית נתון בידי האויב יימח שמו וזכרו", הוא צעק לרמקול המקרטע. "ממשלת ישראל נכנעה. האויב רוצה להשמיד אותנו כאן בארץ ישראל. סגרו את ההר בפני יהודים. למה? ממה פוחדים?".
ברחבה הסתובבו פעילים מכל הארץ, שניסו לבלוט על רקע ההמולה מסביב. זה לא הלך. אפילו השוטרים התייחסו לאירוע בסלחנות ודחקו ב"גרשון" שיתחיל את האירוע. מישהו שלף אקורדיון והתחיל לנגן. שני צעירים רקדו קזצ'וק לשירת "עם ישראל חי".
נלי סיטבון, צעירה בעלת מבטא צרפתי שעובדת במחלקת הפרסום של "הג'רוזלם פוסט", הגיעה למקום יחד עם חמותה והציעה בפשטות להרוס את המסגדים על הר הבית "בדיוק כמו שהרסו את בתי הכנסת בגוש קטיף". אחרי כן יהפכו שם את הסדר. "היהודים יישבו למעלה והערבים לא ייכנסו. אולי רק לבקר", היא התפשרה.
והיה שם גם איתמר בן גביר הבלתי נמנע. בשעות הבוקר המוקדמות הוא עטה עליו טלית גדולה, עזב את ביתו בחברון והגיע לכותל. עשרות הפגנות, מעצרים והתגרויות סוחב עמו בן גביר, רק בן 33. האחרונה שלו הייתה הצעדה באום אל-פאחם, עיר מגוריו של השייח סלאח', לשם הוא בא כדי להעמיס את הערבים על משאיות "בנחישות ורגישות", כמו שגירשו את היהודים מעזה.
הפעם הוא הגיע לרחבת גורן עם מסרים קשים דווקא מהחברים הצעירים שנשארו בחברון. אלה הם בני הדור הבא של המתנחלים, ש"רק רוצים להתנתק מהמדינה, לא מאמינים בה ולא רוצים ללכת לצבא. תאמין לי, אני, ברוך מרזל ונעם פדרמן מנסים לשכנע אותם לנהוג אחרת".
אז אפשר לקרוא לך איש מתון?
בן גביר נחרד. "אל תלכלך עליי ותכתוב דבר כזה. רק לפני חודש עיכבו אותי לחקירה. רצינו להתפרץ לבית המריבה בחברון. אני עוד לא בפנסיה".
ברית התנועות התאומות משני הצדדים עבדה ביעילות. העיתוי של הפגנות סולומון וחבריו היה כנראה נוח במיוחד לשייח סלאח'. אלה הם כאמור הימים שבהם העיר מוצפת ביהודים שמתפללים בכותל, למרגלות הר הבית, ויוצרים בעיני המוסלמים את הרושם החזותי שמסגד אל-אקצא בסכנת הסתערות חמורה. ההתבטאויות של סלאח וחבריו הזינו מצד שני את התעמולה של סולומון, ובנו לה את הרייטינג המבוקש.
אגב, אילו רצה סלאח, יכול היה למצוא הזדמנויות אחרות לפרק את העסק. לפני חודשיים, בתחילת אוגוסט עלו פעילי "התנועה לכינון המקדש" להר הבית, שם ביקשו לקיים את "הילולת אהרון הכהן". במודעות שהפיצה התנועה, על רקע תמונות בית המקדש השלישי על ההר, הוזמנו כולם "לעלות, ולהיראות ולהשתחוות בהר קודשנו. בסיום העלייה נמשיך את ההילולה במרפסת שמשקיפה על הר הבית, המקום הזמני של מנורת המקדש, שם נשמע ברכות, דברי תורה, כיבוד וניגונים".
ברוך בן יוסף, יו"ר התנועה מספר כי ההילולה התקיימה, למרות ניסיונות המשטרה למנוע את התפילה. "התפקיד היחידי של משטרת ישראל הוא לנתק כל קשר בין היהודים להר הבית", הוא אומר.
ביום חמישי הבא, מבטיח בן יוסף, לקראת סוף חודש תשרי, "תהיה העלייה הלאומית ההמונית שלנו להר הבית". ההיערכות לקי דום הגאולה תהיה בהתאם. "אף אחד לא יתעלל בנו הפעם", הוא מבטיח. "כל הזמן הם סוגרים את הר הבית בלי סיבה. המציאו טריקים כדי לעשות בלגן, להקשות עלינו.
"הם שכחו שזה המקום הכי קדוש והכי יקר, בירת היהודים ולא בירת הנבאטים. הם הרי יכלו למנוע כניסה של מוסלמים. למה הם מחכים, שברוך גולדשטיין זיכרונו לברכה יקום לתחייה ויעשה סדר על הר הבית, כמו שעשה במערת המכפלה?".
לנאמני הר הבית ולחברי התנועה לכינון המקדש יש שגרירים שנטועים עמוק בממסד, או לפחות במפלגת השלטון. ביום ראשון הגיעו פעילים ומתנדבים של החטיבה למנהיגות יהודית בליכוד לסוכה של הרב אורי שרקי ברחוב גבעת שאול בעיר. מנהיג התנועה משה פייגלין חיכה להם שם. האווירה המשיחית שהשתלטה על ירושלים בימי החג לא פסחה גם על הסוכה הזו.
כינון בית המקדש השלישי הוא אחד מאבני היסוד במשנה הפוליטית של פייגלין ומנהיגות יהודית. "זהו האתגר העיקרי הניצב בפנינו, אתגר רוחני-תרבותי-קיומי" כתב האידיאולוג של החטיבה מוטי קרפל בספרו "המהפכה האמונית".
משה פייגלין דיבר במתק שפתיים. הוא נע אחורה וקדימה כמו לולב, וחברי הכנסת של הליכוד יריב לוין וציפי חוטובלי הקשיבו בדריכות. בהמשך יגיע גם דני דנון. פייגלין לא היסס לגזור גזרה שווה בינו ובין דוד המלך. שניהם חיכו למלוכה. שניהם ידעו שהיא תגיע. הכל שאלה של זמן. "שאול ויהונתן נהרגו בגלבוע. העם מחכה שדוד יבוא מחברון וייקח את הכתר. בא שר הצבא של שאול וממליך את מפיבושת. מה עושה דוד? מחכה שנתיים. התהליכים מבשילים לאט. אנחנו הקטליזטור של התהליך האמוני. אם המנהיגות לא תוכל למשוך הלאה, יבוא תורנו".
"לפני 12 שנה איש לא דיבר על ראש ממשלה חובש כיפה", המשיך . "היום אף אחד לא צוחק מזה. דוד מחכה בחברון וכולם יודעים שהוא שם. שימו אותי בין השרים וחברי הכנסת של הליכוד ותראו את מי הציבור מכיר יותר. יש לי ניים רקוגנישן במדינה. במי? ליונים רבים לא קונים את זה". פייגלין הב טיח כי התהליך יהיה מהיר ונוח. "בשנה הבאה נבוא לסוכה הזו, אבל רק כדי לנוח קצת. מכאן נקום ונמשיך לבית המקדש", סיים .
בסוכה פגשתי את ד"ר ניצה כהנא, רעייתו של ברוך כהנא, בנו של מנהיג כ"ך מאיר כהנא. היא ארגנה את האירוע. בשנים האחרונות היא פעילה מרכזית במנהיגות יהודית ובליכוד. אם פייגלין יהיה ראש הממשלה, כהנא תהיה שרת החינוך שלו. בינתיים יש לה תובנה עמוקה בענייני הר הבית. "אנחנו אשמים באנטישמיות כלפינו רק בגלל שאנחנו לא ממלאים את התפקיד המוסרי שלנו", אמרה .
"בימי מבצע אנטבה העריצו אותנו בעולם. האנטישמיות נעלמה. זה היה נהדר. עכשיו אנחנו רק מאכזבים. אם נשלוט בהר הבית באמת, נטיל ריבונות מלאה, בלי מסגדים, עם בית המקדש, לא רק שלא תהיה מלחמה, יהיה שלום עולמי".
מבחינת איש שלום השמאל הקיצוני שפעם היה ביתו הפוליטי הוא "וירוס קטלני, סכנה לקיומנו, יודנראט, אנטישמי". איש שלום הבטיח בדבריו שהוא לא מטיף לשנאה, אלא למלחמה לא אלימה בווירוס שאותו גילה לא מזמן השר משה בוגי יעלון בכנס אחר של מנהיגות יהודית.
ואם כל זה לא מספיק, היו השבוע בירושלים גם אלפי נוצרים ציונים שביקשו, בין היתר, לעשות סדר במלחמה הנואשת בין היהודים והמוסלמים. הם הציפו את העיר, ביקרו בכל המקומות הקדושים והרעיפו עלינו טונות של אהבה.
מי שנקלע ביום שלישי לצעדת ירושלים יכול היה לחשוב לרגע שישראל היא המדינה הפופולרית ביותר בעולם. משלחות ענק מארצות הברית, קנדה, פינלנד, ארגנטינה, יפן, צרפת ועשרות מדינות אחרות החזיקו, למעשה, את הצעדה והתחרו ביניהן בשירי ציונות ומולדת. מי שבאמת הדהימו היו מאות המשתתפים מברזיל, שעשו את רוב הדרך בריצה עם דגלי ישראל ביד.
השגרירות הנוצרית הבינלאומית בירושלים שכרה עבור אלפי הצליינים את כל הקומפלקס של בנייני האומה. בבוקר הם פרשו שם את ידיהם לצדדים וביקשו מישו המשיח שיפקח את עיני היהודים והמוסלמים הסוררים. הסיפור הדתי האוונגליוני לא הכי תמים. היהודים סטו מדרך הישר.
תפקידם הוא להחזיק את ארץ הקודש כפיקדון עד שיגיע המשיח, לפי האמונה בחג הסוכות, ומי שלא יצטרף אז לישו יישרף באש הגיהינום. "אם למשיח יהיו חורים בידיים, הוא ישו הצלוב. אם לא - הוא שלנו", ניסה ח"כ דוד רותם (ישראל ביתנו) לסגור עמם עסקה דתית.
אבל בינתיים כולם שמחים, בעיקר הפוליטיקאים מהימין שזכו לקצת יחס חם בימים של צינה גדולה כלפי ישראל בעולם. הם ביקשו למצות את הרגע הזה עד תום. ביום שני ראיתי את סגן השר איוב קרא ואת חברי הכנסת אריה אלדר, דוד רותם ויריב לוין יוצאים מכליהם כדי לשלהב את הצליינים ולשובב את נפשם. ח"כ לוין שאל את האורחים מדוע לדעתם יש כל כך הרבה מכוניות בחוץ. "אנחנו אוהבים להיתקע בפקקים, כי אז אנחנו נמצאים במכו? ניות הרבה זמן, מה שמעניק לנו את האשליה שיש לנו ארץ גדולה". צחוקים בקהל.
את הקול השפוי היחיד מצאתי השבוע עמוק בתוך מחנה הפליטים שועפט. באסם עראמין ריצה שבע שנות מאסר בסוף שנות השמונים על פעילות חבלנית. לפני שלוש שנים נהרגה בתו עביר בת ה-11 מאש שירה שוטר משמר הגבול, כאשר יצאה מבית הספר. "אנחנו הורגים האחד את השני בשביל מה?", שאל עראמין וענה: "בגלל הר הבית, בגלל אל-אקצא, בגלל ההיסטוריה. בגלל השנאה. במקום שניהנה מהמקומות הקדושים שלנו בעודנו בחיים, נמצא בסוף את עצמנו קבורים מתחתיהם".
נא להמתין לטעינת התגובות
