המשקם: האלוף מזרחי עוזב את זרוע היבשה
האלוף קיבל את זרוע היבשה אחרי מלחמת לבנון ה-2 ועמד בראשה בזמן "עופרת יצוקה". כעת הוא עובר לפיקוד מרכז ורואה עצמו רמטכ"ל בעתיד
זה היה רק הביטוי החיצוני לתהפוכות הארגוניות שהוכרזו ובוטלו בה. נדמה שיותר מכל גוף אחר, תולדותיה של זרוע היבשה משקפים את אופיו של צה"ל, את הקושי שלו לעשות שינוי מן היסוד, את הדרך שבה הוא חי מהיום למחר, ממפקד למפקד.
מים רבים זרמו מאז שדיבר בני פלד על הרמטכ"ל, המשמש בעת ובעונה אחת כמפקד צה"ל כולו ומפקד צבא היבשה, כעל "אב שיש לו שלוש בנות והוא נשוי לאחת מהן". זמן רב חלף מאז שהכריח משה ארנס, בצעד נדיר עבור שר ביטחון ישראלי, את הצבא להקים את מפקדת חילות השדה.
ועדיין, לא רבים יודעים מיהו מפקד זרוע היבשה, והתשובה לשאלה מה הוא עושה בדיוק היא פונקציה של העיתוי שבו שואלים. לפיכך, אין באמת להתפלא על כך שמפקד הזרוע חייב יום אחד להיות אלוף ותיק ומנוסה, ולמחרת יכול להיות אדם שזה עתה קיבל את הדרגה.
אלוף אבי מזרחי מסיים שנתיים של פיקוד על זרוע היבשה. בקדנציה שלו, שהחלה לאחר מלחמת לבנון השנייה, היה התפקיד ברור: לשקם את כוחות היבשה של צה"ל, שהיו רחוקים מלהצטיין בעימות עם חיזבאללה, ולהעביר אותם מה שאלוף במיל' אורי שגיא כינה בימים שלאחר הלם לבנון "אימון הקמה".
מזרחי, בן 52, מאמין שעמד במשימה הזו בהצלחה. נראה שגם הרמטכ"ל חושב כך, שכן בצעד מפתיע כשלעצמו קידם אותו לפיקוד על זירת הביטחון השוטף העיקרית של הצבא, פיקוד המרכז. "הנושאים שבהם טיפלנו אחרי לבנון היו ברורים", הוא אומר. "קודם כל אימונים, והכשרה מקצועית של הקצונה. צלחנו לקיים מאז שני קורסי מח"טים, שני קורסי מפקדי אוגדות. כל מי שמתמנה היום לתפקיד עובר קודם קורס מתאים".
מה זה אומר מעשית? מפקד אוגדת עזה, אייל אייזנברג, אמר לנו שאין בדיוק מי שילמד אותו על תמרון אוגדתי, כי צה"ל לא עשה דבר כזה במלחמה כבר עשרות שנים.
"אייל קצין טוב, מקצועי ואמיץ, אבל אני חולק על חלק מדעותיו. אדם כמו אלוף משה עברי-סוקניק, שפיקד על קורס מפקדי אוגדות, יכול ללמד אותו הרבה. אבל העניין הוא לא מי מלמד, אלא מתן הכשרה בסיסית לתפקיד. המעבר בין חטיבה לאוגדה הוא עצום. מפקדי האוגדות שלנו במלחמת ששת הימים ויום כיפור היו אלופים. מפקדי ששת הימים עשו אותו דבר גם ביום כיפור. הניסיון הוא זה שקבע, לאו דווקא ההכשרה הפורמלית".
מה שאתה אומר הוא שמפקדי האוגדות במלחמת לבנון השנייה הוכשלו?
"אני לא אומר שהם הוכשלו, אבל היינו צריכים להכשיר אותם. לא למהר. אבל עדיין, בלי להעביר ביקורת על אף אחד, כמפקד אוגדה יש עליך הרבה אחריות ללמידה אישית. המקצוע הצבאי לא נגמר בזה שעשית קורס. כשאתה גומר בה"ד 1 אתה לא באמת מ"מ, וזה שסיימת קורס מפקדי אוגדה לא אומר שאתה באמת מפקד אוגדה. היום אנחנו מאד ממליצים, ולפעמים אני כופה את זה, שיהיה מישהו לידם. מישהו שכבר השתחרר מהצבא, שהאגו שלו לא כזה שהוא צריך להראות לו 'אני יותר טוב ממך', אלא הוא המנטור שלו. כמו בעסקים".
העשור האחרון הוכיח עד כמה בצה"ל, ככל שהוא מנסה להיות מקצועי
היא אושרה על ידי הרמטכ"ל דן חלוץ ב-2005. שנה חלפה, ואחרי לבנון הואשמה אותה תפיסה ממש בכל המחדלים שנתגלו. רבים מן הצעדים שנבעו מהמיזוג בוטלו. מה שבצבאות אחרים הוא תהליך מחשבתי של עשורים, התהפך באופן שמעורר ספק אם בכלל מישהו התכוון כאן ברצינות.
עשיתם מהפכה וביטלתם אותה בגלל עימות של חודש עם ארגון גרילה. לא שפכו פה יותר מדי תינוקות עם יותר מדי מים?
"לדעתי האלוף מאיר כליפי, שכתב את חוברת תורת ההפעלה, עשה עבודה מצוינת. זו לא הייתה גחמה של איש אחד. גיבשנו תפיסת הפעלה שיש בה גם חלקים מאד טובים. לדעתי, כשתאושר תפיסה זו על ידי הרמטכ"ל הנוכחי, החלקים האלה ייכללו בה".
המיזוג היה מוטעה?
"אם נקודת המוצא שלך היא ניהול אפקטיבי יותר של משאבי צה"ל בשגרה, התצורה שהוביל הרמטכ"ל חלוץ נכונה יותר. היא מאפשרת למקסם תועלת מכל שקל. אבל אם מסתכלים קודם כל על מה שנדרש במצב חירום, וממנו גוזרים את היום יום, שזו האסכולה שמוביל הרמטכ"ל הנוכחי, המבנה חייב להיות הפוך. אחרת, בזמן חירום, יהיו תקלות וחיכוכים כי הגוף רגיל לעבור אחרת".
אחת הבעיות הקשות בלבנון נגעה לתודעה של ביצוע המשימה בכל תנאי. מפקדים הודו לאחר המלחמה שהלחימה בשטחים הרגילה אותם שלא מבצעים אם אין תנאים אידיאליים. מה עשיתם כדי לשנות את המנטליות הזו?
"הקמנו מערכת שנקראת כשירות ומדדים, שמאפשרת לדעת את כשירות כוחות היבשה בכמה פרמטרים: ציוד, מלאי, התשתית במרחב שבו הכח מיועד להילחם. בכל מקרה שאינו מלחמה כוללת אני יכול לומר לראש אגף המבצעים - הכח הזה כשיר וזה לא. כדי שגדוד ייכנס למדד, הוא חייב להתאמן פעם בשנתיים באש. אני בודק את האימון שלו, נותן לו ציון, משקלל עם שאר הדברים, ויודע לומר לרמטכ"ל עד איזה גבול נוכל להשתמש בו".
דבר אחד בטוח: הכותרות שונות. החוברת שניסח מזרחי במהלך השנה האחרונה, כהפתעה לתורת ההפעלה החדשה, נקראת "תפיסת יסוד: לוחמת יבשה 2020". "לקחנו את מאפייני שדה הקרב האפשרי בסוריה ובלבנון", הוא מסביר, "הסתכלנו על עזה, ואמרנו 'זה מה שאנחנו דורשים בבניין הכח'. השותפות בין היבשה והאוויר, למשל. גלנט קבע לפני 'עופרת יצוקה' סיסמה: 'מהשתתפות לשותפות'. יש שותפות בקרב. היום כשגולני, גבעתי או הצנחנים יוצאים לאימון, הטייסים מתייצבים לקבוצת פקודות. אם החטיבה קיבלה שינוי משימה, הטייסת שואלת 'מה אתם רוצים'. אלה דברים שבעבר לא הכרנו".
אילו פערים אתה משאיר אחריך?
"זרוע היבשה עדיין לא מקבלת את מה שהיא צריכה. אנחנו מאומנים ומצוידים, ויש לנו אנשים מצוינים. אבל עוד צריך לחבר בין אמצעי הלחימה לאנשים. כתבתי דוח סיכום, תמונת מצב של כשירות היבשה. דברים מדודים, מעשיים. זה לא היה בידי המטכ"ל בעבר כשבאו לתכנן מלחמה או שנת עבודה. עיקר הפער כיום הוא במלאים ובחלפים. אבל גם זה שיש טכנולוגיה מדהימה, לא אומר שאתה לא צריך לדבר עם האנשים בקשר. אתה צריך להיות בשדה הקרב. 'אחריי' נשאר 'אחריי"'.
למה לא מקצצים בתקציב חיל האוויר, למשל, ומעבירים לזרוע היבשה?
"לא שמעת אותי פעם אחת מקטר על חיל האוויר. חיל האוויר הוא מצוין, וטוב שהוא כזה. אבל בסוף, מישהו צריך להסתכל על רמת האיזון הבין זרועי. שכר הלוחמים והטייסים צריך להיות שווה, נקודה. בשאר הדברים צריך להסתכל על האיזון.
"כשאתם שואלים אם חייבים לרכוש עכשיו JSF (מטוס האף-35, שאותו חיל האוויר דורש לרכוש ושעלותו מוערכת במאה מיליון דולר למטוס לפחות), או שאפשר לדחות את זה בכמה שנים, דעתי האישית היא שאפשר לדחות בכמה שנים, ובכסף הזה לסדר את שאר הצבא. זה לא ישפיע על המאזן האסטרטגי במזרח התיכון. לא כולם מסכימים איתי, ויש מי שקובע".
המינוי של לפיקוד המרכז זכה גם הוא לביקורת. אתה פחות מנוסה מקציני חי"ר בסוג הלחימה שמנהלים בפיקוד.
"ביצעתי מספר לא מועט של תפקידים בפיקוד המרכז: הייתי מג"ד באינתיפאדה הראשונה, אמנם מג"ד טנקים, אבל רוב הזמן עסקתי בפעילות רגלית, ואני חושב שהגעתי להישגים לא רעים. הייתי מח"ט בפיקוד המרכז, כולל באירועי המנהרה. מי שמבקר מסתכל מזווית מאד צרה. אלוף פיקוד לא נכנס מחר בבוקר לתוך בית ומטהר את הפינה מימין".
אבל האלוף מאשר מבצעי מעצרים, למשל, שהם פעילות ייחודית.
"אישרתי עשרות מבצעי מעצר בעבר. הייתי מפקד אוגדה 36 כשגולני פעלה ב'חומת מגן'. הייתי צמוד למח"ט צ'יקו תמיר, וחנכתי אותו. מצד שני הייתי מג"ד בלבנון, כולל מארבים וחציית הליטני. לא חסר לי ניסיון. נכון, זה אולי לא הצד הכי חזק שלי, אבל יש לי אנשים מצוינים. ניצן אלון, המפקד החדש של אוגדת איו"ש, הוא איש מבצעים מהמדרגה הראשונה. המח"טים מצוינים. מה שנדרש לאלוף הוא בשלות, ואני חושב שיש לי ניסיון ויכולת מתאימים לכך".
פיקוד מרכז הוא תפקיד עם ממשק פוליטי מאד מורכב. שמענו שמתנחלים עשו סיורים מקדימים ליד הבית שלך. אתה חושש?
"אני לא מתרגש מזה. ההתיישבות באיו"ש רובה ככולה אנשים מצוינים. אלה מ"פים ומג"דים שלנו, פרגמטיים ומבינים עניין. יש כאלה שצריך לטפל בהם, ונטפל. ביקרתי בבילעין ונעלין. ראיתי עשרות ישראלים שמפרים חוק, והדין לא מוצה איתם. צריך לאכוף את החוק, גם על אלה וגם על אלה".
אתה אחד האלופים הוותיקים. איך זה ששמך לא הוזכר כמועמד לרמטכ"ל?
"אני רואה את עצמי כמועמד להיות רמטכ"ל. כל המועמדים הם בני גילי, ומה שחסר לי זה קדנציה כאלוף פיקוד. אני שמח שקיבלתי הזדמנות להוכיח שאני יודע לפקד על פיקוד מרחבי. כשמוניתי לאלוף הרבה אנשים שאלו 'מי זה'. אני התגאיתי בשאלה הזו. זו הוכחה שלא צריך להיות מוכר בציבור, אלא לעשות את העבודה שלך כמו שצריך. מי שצריך לראות את העבודה שלך רואה".
נא להמתין לטעינת התגובות
