הפועל פנדורה: מה קרה לאוהדי הפועל ת"א?
השבוע, אחרי ששמעתי את ההמנון החדש והמבחיל של היציע האדום, הבנתי שהתבגרתי
לאחר שסיים, אסף הויש את מטענו הגנטי בשקית, הלך לפאב, צעק "עשיתי את זה" והתמוטט. בבית החולים כשלו המאמצים לחבר את הפאזל. "כל יום אני חושב על מה שקרה ועדיין לא מצאתי סיבה מספיק טובה למה עשיתי את זה", סיפר בראיון, "אני מרגיש רע. אני לא אוכל להביא ילדים לעולם, אבל עדיין רוצה משפחה. יכול להיות שאאמץ".
אני לא משוכנע שרעיון האימוץ עולה בקנה אחד עם האינטרס הציבורי. מה שכן, אולי עדיפים ג'פרי הוישים על האלימות הפיזית והמילולית חסרת הפשר של אוהדי כדורגל בכל העולם. הויש לפחות הוציא עצמו מבריכת הגנים הקולקטיבית וחסך מאיתנו יורש. לזמר השחור והמנוח בארי ווייט היה קול בס מגרגר וקטיפתי, בעל תדר כל כך נמוך שהיה מסוגל להרעיד כבד של ממותה. ווייט סיפר על הרגע בו גילה את קולו. "הייתי בן 14, התעוררתי בבוקר והתחלתי לדבר עם אמא שלי. הפחדתי את שנינו עד מוות".
מצחיק , אבל גם לי הייתה הפתעה בסגנון דומה השבוע. פתאום הבנתי שהתבגרתי. הזדקנתי. קצת דומה לתחושה שבאה אחרי שאתה צועק על הילד שלך את אותן מילים שאבא צעק עליך. פתאום, התנהגות אוהדים שנראתה לי פעם ניהיליסטית על גבול המשעשעת, זדונית על גבול הבידורית - פשוט מחרידה אותי, גועלית ומגונה בעיני.
בספרו "כדורגל באור ובצל" (הוצאת גלורי) כותב אדוארדו גלאנו: "אני סבור שהיה זה אוסוואלדו סוריאנו המנוח שסיפר לי את הסיפור על האוהד של בוקה ג'וניורס, בבואנוס איירס, ששנא כל חייו את ריבר פלייט, אולם על ערש דווי, כשסבל מכאבי המוות העזים, ביקש שיעטפו אותו בדגל האדום-לבן של היריבה השנואה. כך הוא יכול היה לחגוג עם נשימתו האחרונה: 'מת עוד אחד מהם'".
פעם יכולתי להבין פסקה כזו, אולי אפילו להזדהות איתה בקטנה. היום אני מוצא את הדברים ילדותיים, הזויים ומטופשים. אני מניח ששמעתם השבוע את המושג תיבת פנדורה בהקשר למכבי תל אביב ופרשת הבנק של מוני פנאן ז"ל. אולי זה זמן טוב להכיר את הגברת. במידה מסוימת, סיפור תיבת פנדורה הוא המקבילה במיתולוגיה היוונית לסיפור עץ הדעת בגן העדן. זאוס מלך האלים זועם על פרומתאוס שגנב את האש והעניק אותה לבני האדם ומחליט להעניש אותו ואת האנושות. הוא מעניק להם מתנה מורעלת. את פנדורה. אישה יפהפייה ונעימת הליכות, אך גם טיפשה ורעה.
אפימתאוס, אחי פרומתאוס, נושא את פנדורה לאישה ומזהיר אותה לבל תפתח תיבת עץ מסתורית שעליה שמר
בניגוד למובן המקובל היום, פתיחת תיבת פנדורה אינה חושפת סודות, שקרים וחטאים אלא את הסבל האנושי, את הרוע הצרוף. לכן השימוש הנכון בתיבת פנדורה בזמן הזה, אין עניינו עבירות מס או חשדות להטיית משחקים, אלא דווקא חשיפת הרוע האנושי כפי שבא לידי ביטוי, למשל, במעשי אוהדי הפועל תל אביב ביום ראשון האחרון באצטדיון עילוט. זו הייתה התנהגות שפלה, מאוסה ומנוולת - ומשום מה התקשורת על שלל אגפיה, למעט בודדים,
מעבר לשלט המגונה "סוף גנב לתלייה" שנתלה ביציע והתכתב באופן אומלל ובזוי עם מותו הטראגי של מוני פנאן, התברר כי ליציע האדום יש גם המנון חדש - "איפה אבא של רגב?", שרו אוהדי הפועל וענו לעצמם, "הוא מת, הוא מת, הוא מת". לא אדם אחד ולא שניים, לא קומץ, אלא יציע שלם (ראו יו-טיוב). רגב הוא כמובן רגב פנאן, שישב באותה שעה שבעה על אביו.
אוהדים שמתהדרים כביכול בהשקפת עולם הומניסטית, סוציאליסטית, נהגו בבהמיות מפוגלת. ועם כל הכבוד, זוהי התנהלות לא פחות חמורה משריקות הבוז ששרקו אוהדי בית"ר בדקת הדומייה לזכר יצחק רבין לפני שנתיים, ולבטח נתעבת יותר מהשלט שתלו טירוני שמשון וזכה לאינספור אזכורים מגנים.
שלא תטעו. אין בדבריי אלו כדי לספק סנגוריה או תירוץ כלשהו לטענות שעלו השבוע נגד מוני פנאן ומכבי תל אביב. גם בעיניי מדובר בביצה מהבילה ומצחינה של חשדות שחייבים לחקור עד בירור האמת, ואם יש צורך, להעניש בחומרה. אפילו רטרואקטיבית. אפילו שלילת תארים. אבל בין הכעס המוצדק והחרון הקדוש על ההתנהלות המכביסטית לאורך השנים, ובין התנהגות לא אנושית של אוהדי הפועל - קניבליזם מילולי רגשי - המרחק עדיין גדול.
חמורה לא פחות בעיניי העובדה שהתקשורת בחרה להתעלם והתרגלתה שוב במערומיה. ההתנהגות האלימה של אוהדי בית"ר במשחק נגד מכבי חיפה לא נעלמה מעיני התקשורת, ובצדק. גם הידיעה כי במשחק שנערך בין הפועל לראפיד וינה נתפס אוהד ראפיד כשהוא מצדיע במועל יד לא דווחה בהרחבה. אולם על המפגן הדוחה של אוהדי הפועל צריך היה להתאמץ כדי לחפש אזכור. הנהלת הקבוצה, הצוות המקצועי, אוהדים מפורסמים, לא השמיעו את קולם. גם לא יוסי שריד, שדווקא כתב על מכבי מאמר לועג ב"הארץ".
מי שיודע לגנות אוטומטית את אוהדי בית"ר הגזענים, שכח כנראה את אוהדי הפועל שחיללו את קברי הורי רון חולדאי; השליכו בובה בדמות בנו הפצוע של שוער מכבי אובארוב לאחר אירוע טראגי במשפחתו; לעגו לאיציק קמרי, מעסה מכבי תל אביב, על מות בתו עדי ז"ל בהתרסקות מטוס; פצעו את רופא הנבחרת והשליכו רימון שכמעט גבה את חייו של אדהם שביטה אוהד הפועל תל אביב. יש עוד דוגמאות רבות באמתחתי, אך צר המקום.
תשאלו אם כן, כיצד יצא להם שם של האוהדים הטובים בישראל? מדוע אין התקשורת מטפלת בהם באותה נחישות כפי שנוהגים למשל בבית"ר? אינני חושב שמדובר בקונספירציה תקשורתית אלא בהנחת חפות הניתנת אוטומטית לאוהדי הפועל על יסוד קרבה נפשית רעיונית. קל יותר רגשית ונכון יותר פוליטית לעסוק באוהדי בית"ר הימנים, המזרחים, ה"לא נחמדים", מאשר בבני טובים מצפון ומרכז תל אביב שלובשים את הצבע הנכון ונשבעים בשמו של צ'ה. אבל יומיים לפני הדרבי של תל אביב, התקשורת חייבת לעמוד על המשמר. הפעם זה עלול להיגמר באסון.
נא להמתין לטעינת התגובות
