מורדי העבודה: אנחנו שב"חים? אנחנו?
זה מה שיש למורדי העבודה להגיד לשר ברק, שקרא להם שב"חים: ליכודניק, עובד זר, פתטי. ביום ראשון הם יתקעו עוד מסמר בארון המפלגה
אופיר פינס היה שר פנים בשיא הקריירה וישב בקבינט שהחליט על מלחמת לבנון. בפריימריז שהתקיימו במפלגת העבודה לפני פחות משנה הוא תפס את המקום השני.
כבל היה שר ומזכ"ל מפלגת העבודה. תמיר הייתה בתחילת השנה הזו שרת חינוך, אשת סוד קרובה של ראש הממשלה היוצא, אהוד אולמרט.
כמות התסכול שסוחבים איתם הארבעה היא בלתי נסבלת. התמיכה הגדולה שהעניקו ליו"ר העבודה הנוכחי אהוד ברק, איש-איש בתורו, מוציאה אותם מדעתם. כל אחד משוכנע כי הוא היה יכול לסובב את הגלגל אחרת, והיום כולנו היינו מוצאים את עצמנו במקום טוב הרבה יותר.
איתן כבל מספר שהוא לא ישן בלילות. "אני נושא על הגב מעמסה לא פשוטה. אני מרגיש רע. כואב לי בטירוף. האיש שעשיתי אותו יושב ראש לקח לי את הבית. הוא עובד זר שקורא לנו שב"חים. הוא בגד בדרך. הוא פתטי עד כאב ומי שמאמין לו פתטי לא פחות".
ביוני 2007 כבל היה מזכ"ל מפלגת העבודה. עמיר פרץ הודח ממשרד הביטחון אחרי דוח וינוגרד, ומפלגת העבודה קיימה פריימריז על ראשות העבודה. כבל היה אמור להיות נייטרלי מתוקף התפקיד, אבל הוא התייצב בכל הכוח עם מנגנון המפלגה לטובת ברק ונגד עמי אילון, שניהל מולו קרב צמוד.
"אני הכרעתי את הקרב", מתייסר כבל. "לקחתי על עצמי סיכון פוליטי ענק. אילו ברק היה מפסיד, אני הייתי גומר את הקריירה הפוליטית
"ומה קיבלנו בסוף? את מי שהוא אנטיתזה למפלגת העבודה, שלא זז מילימטר בדרך לשלום. באחד הראיונות ברק כינה את השמאל 'ילדים שרוצים את הכל מיד'. מצד שני הוא אומר בנאום לזכר רבין ש'הגיעה העת להכרעות'. איפה ההכרעות? איפה מאחז אחד שהוא הזיז? הכל מילים.
"הנסיך הקטן עושה דברים שנסתרים מן העין? שטויות. עוסקים בכאילו. אני גם לא מאמין שברק הוא שר ביטחון טוב. אין דבר כזה. לא יכול להיות פוליטיקאי כושל ושר ביטחון דגול. אין כאן שני בני אדם. האישיות אותה אישיות, המחשבה אותה מחשבה".
המורד אופיר פינס תמך גם הוא בברק בפריימריז ב-2007 אחרי שהוא התחייב בפניו להוציא את העבודה מהממשלה עם פרסום דוח וינוגרד השלם. גם הוא קיבל בעיטה.
היום הוא לא כאן ולא שם, ולא בשום מקום. "זה מצב שאני לא מאחל לאף אחד. יכולת התפקוד מאוד קשה", הוא מתלונן, אם כי סביר להניח שרבים היו מסכימים לשבת במקומו בכנסת למרות הסבל הגדול.
"אנחנו מפלגת העבודה האמיתית", חוזר ואומר פינס. "כל פעם שברק קורא לנו לחזור זה נשמע מגוחך. הוא עזב את הבית האידיאולוגי. הוא ויתר על קודש הקודשים של העבודה: להיות מפלגת שלטון אלטרנטיבית שתיצור תקווה למיליוני אנשים. מי שנכנס לממשלה הזו הפסיק להאמין ביכולת של העבודה להתקיים.
"ברק מבין את זה, ולכן דחק אותנו החוצה. הוא לא מוכן לקבל מחנה אופוזיציוני שמציע אלטרנטיבה. אני אומר לו 'תראה את ה-SPD בגרמניה, תראה את מפלגת העבודה היוונית, תראה את הליכוד. כולם חזרו לשלטון מתוך האופוזיציה'. אני אומר לך, אילו היינו היום בחוץ, היינו עומדים על 25 מנדטים בסקרים".
איתן כבל היה מוכן אפילו להתרכך בנושא הזה. במהלך המשא ומתן הקואליציוני הוא נפגש עם נתניהו במלון סיטי טאואר. ראש הממשלה ניסה לשכנע אותו לתמוך בממשלת אחדות והבטיח לו נסים ונפלאות בתהליך המדיני. כבל הסכים לתמוך בממשלת אחדות עם העבודה וקדימה.
אופיר פינס נחשב לחוליה החלשה שבין הארבעה. הם רוצים לפרוש, הוא עדיין מתלבט. הם סגרו את הדלת על ברק, וההפך. הוא עדיין שומר איתו על קשר ומשוחח איתו מדי פעם. כאשר קרא פינס שברק מכנה אותו שב"ח למרות הכל, הוא התרתח.
"זו חוצפה ממדרגה ראשונה. עזות מצח שאין כדוגמתה. רובנו המכריע חברים בעבודה הרבה לפניו. במפלגת ברק אנחנו לא חוקיים, זה נכון. שם אתה יכול להיות חבר רק אם תמיר את דתך הפוליטית, ואין לי כוונה כזו. אני עדיין אומר לו 'בוא נלך לאופוזיציה. אני מוכן לנקות שם את השירותים אם נהיה ביחד'".
פעם אמרת שאתה רוצה לפרוש מהחיים הפוליטיים.
"הפוליטיקה זו לא אובססיה. אני בפנים כל עוד אני משמעותי".
עכשיו אתה משמעותי?
"תלוי איך מסתכלים".
הנדודים במדבר הפוליטי, שותפות הגורל ובעיקר האיבה לברק מאחדים איכשהו את ארבעת המורדים, שלא ידועים כחברים מי יודע מה. פעם בשבוע מנחית ברק על כולם מכה נוספת, שמצופפת עוד יותר את השורה שעומדת מולו. כל הסיפור התחיל, כזכור, בהתחייבות של ברק ללכת לאופוזיציה אחרי התבוסה בבחירות.
"הבוחר שלח אותנו לאופוזיציה, ואנחנו מכבדים את הקביעה הזו", הוא הצהיר, אבל אחר כך הוא שינה את טעמו ורקם עם חברו, ראש הממשלה בנימין נתניהו, את מהלך האחדות.
בוועידת המפלגה המפורסמת במרץ האחרון על ההצטרפות לקואליציה ניצח ברק בהצבעה על הצטרפות לממשלה, והארבעה טענו כי התוצאות הן התאבדות קולקטיבית של העבודה בתוך ממשלת הימין.
בהמשך החליט ברק למנות בעצמו את השרים, בלי להתחשב בעמדות חברי הוועידה. הוא הדיח את איתן כבל מתפקידו, ביטל את פונקציית המזכ"ל ומינה את נאמנו ויצמן שירי לתפקיד מנכ"ל המפלגה.
אופיר פינס, שרצה להיות יו"ר ועדת החוץ והביטחון בכנסת, הוזז הצדה, והוועדה היוקרתית הועברה לקדימה, שהיא בכלל באופוזיציה. ברק ושלום שמחון צירפו בינתיים עוד 600 חברים לוועידה על דעתם, בלי בחירות. אחר כך השליט ברק על הוועידה חוקה דיקטטורית, וכך גם דחה למועד לא ידוע את הפריימריז הפנימיים, שאמורים היו להתקיים בעוד חצי שנה, באפריל 2010.
בתחילת הדרך התקשו הארבעה לחבור זה לזה. כמות ואיכות הסכסוכים זה עם זה שהם סוחבים לא פשוטה ולא נשכחת בקלות. עמיר פרץ כועס על השלושה ובעיקר על יולי תמיר, שתמכו בברק ולא בו. פינס וכבל התכתשו בעבר על פוזיציות בממשלה ובמפלגה.
רק לפני כמה שבועות החליטו כולם להתגבר על המשטמה ההדדית ולעבוד ביחד. ברק איחד אותם נגדו. "האידיאולוגיה קיימת רק בישיבות שלנו", מתגאה יולי תמיר.
תמיר הוסיפה: "במפלגת העבודה אין כלום. המפלגה משותקת ומפוחדת. תראה את סיפור היועץ המשפטי לממשלה. אתה באמת חושב שנצליח למנוע את הפיצול הנורא הזה בתפקיד?".
"ברק חושב שהשמאל זה ילדים קטנים שמתבכיינים", נעלבת תמיר. "אין לנו שום דבר משותף איתו. הוא מאמין שאין פרטנר, אנחנו חושבים שיש פרטנר. הוא לא מאמין במשא ומתן מדיני, ואנחנו כן. הוא אומר שאין בנייה בהתנחלויות, אבל יש שם בנייה מסיבית. אנחנו שני עולמות. הוא השב"ח האמיתי.
"הוא ליכודניק שחדר לשורותינו בדרכים לא כשרות, ונלווה אותו בשקט כאשר יחזור לשם. בינתיים הוא ממוטט את מחנה העבודה הגדול ומתנהל בתוך החצר הביזנטינית שויצמן שירי הקים לו בבית ברל. הוא סוגר את עצמו בתוך קבוצה במפלגה שמשרתת אותו ובונה לו את הפריימריז. זה הכל".
בכל מקרה, גם אם ירצו הארבעה להתפלג, הם אינם יכולים. הם חייבים לצרף חבר כנסת נוסף כדי ליצור שליש סיעה, כמחויב בחוק. ח"כ שלי יחימוביץ, שחושבת בדיוק כמותם, החליטה לא לפרוש ממפלגת העבודה. השרים יצחק (בוז'י) הרצוג ואבישי ברוורמן היו יכולים לשאת בקלות את הנאום המרכזי באירוע ביום ראשון, אבל הם מחכים.
לפני שבועיים התפטר מתפקידו יו"ר הסיעה דניאל בן-סימון, ותקף קשות את ברק ואת דרכי ההתנהלות המדינית והפוליטית שלו. הארבעה ניעורו לחיים. הם משוכנעים כי בן-סימון יהיה הקלף החמישי, ואחר כך יגיעו גם השישי והשביעי, והמהפך הפנימי יושלם.
שלשום בצהריים נקרא בן-סימון לשיחה עם ברק בכנסת. גם אם ברק טוען שהוא מעדיף את הפילוג כדי לסלק את הארבעה מעל פניו, הוא עדיין חושש ממנו. בן-סימון עצמו שומר לעצמו את זכות ההפתעה. ביום ראשון הוא יחליט אם יופיע בכנס או יחכה להזדמנות אחרת.
הארבעה טוענים כי האירוע ביום ראשון הוא לא מפגן כוח, אבל מבטיחים שיהיו שם ראשי ערים, ראשי ועדי עובדים, מזכירי סניפים וחברי המשמרת הצעירה בעבודה. סביר להניח שיגיעו גם חברים בשמינייה ההיסטורית, שכמה מהם חוזרים היום לפעילות כאילו שלא עברו עשרים שנה. גם אם בבית ציוני אמריקה לא יתקעו יתד למפלגה חדשה, ינעצו שם מסמר נוסף בארון המתים של מפלגת העבודה.
נא להמתין לטעינת התגובות
