דרך הנעליים: בין מוסר, סביבה וקניות
אנחנו רגילים להדחיק את המחירים המוסריים, החברתיים, הסביבתיים והבריאותיים ששולמו, כדי שנוכל לרכוש כל דבר בו אנו חפצים. נסו לדמיין את הסיוט שעוברות כבשים כדי שנלבש צמר, או את הכאב של תלישת הנוצות שחווים האווזים והברווזים. לא עוצר בירוק
אוזקי, שספרה השני ( " על פני הבריאה כולה") עוסק בעולם תפוחי האדמה המהונדסים גנטית, ביקשה להסביר מה גורם לאדם לכתוב מאות עמודים על בטטות ("זה גם מה שהעורכת שלי שאלה").
היא גייסה לצורך כך שיר הייקו (" מאחורי כל תפוח אדמה מסתתרים נהרות והרים"), ודיברה על העובדה שבתוך כל מוצר בעולמנו חבויים היסטוריה ואנשים, שהתרבות המודרנית-שבה יש חציצה הרמטית בין המוצר המוגמר למי שעמל על ייצורו-אילפה אותנו להתעלם מהם. אנחנו רגילים להדחיק את המחירים המוסריים, החברתיים, הסביבתיים והבריאותיים ששולמו, כדי שנוכל לרכוש דבר מה-מזון או משהו אחר-בו אנחנו חפצים. מכאן, רשות הדיבור לאוזקי-עם קיצורים הכרחיים:
"קחו, למשל, את נעל ההתעמלות שלי: היו מעצבים שעיצבו אותה, והמנהלים ורואי החשבון שאישרו את העיצוב וקיבלו את ההחלטה לייצר אותה. היו בעלי מטעי הכותנה שממנה נוצר הבד, עובדי השדה שקצרו אותה, ועובדי בית החרושת שניקו וטוו וצבעו והפכו את הכותנה ליריעות. היו עובדים שייצרו את החלקים מפלסטיק וחישוקי הגומי והשרוכים. ולאחר מכן עובדי סדנאות היזע בסין שחתכו ותפרו והרכיבו את הנעל. לאחר מכן היו האורזים ומקדמי המכירות שעיצבו ויצרו את הפרסומות שגרמו לי לרצות את הנעל הספציפית הזו, ולא אחרות, והבחור שעיצב את האתר שאיפשר לי לקנות אותה. ולאחר מכן היו האנשים שמטפלים במשלוח ועובדי הדואר שהביאו את הנעל לאי הבודד שלי ב'מפרץ השממה'.
"לכל אחד מהאנשים האלו יש שם ומשפחה. כעת, דמיינו שיש לכם כוחות על, ואתם יכולים לראות את הצללים של כל האנשים האלו, שחייהם איכשהו נגעו בנעל שלי, והם מצטופפים סביבה כמו ענן של רוחות רפאים. כעת, הביטו סביבכם בחדר, ראו את כל החפצים שיש כאן! האם אתם יכולים לראות את כל רוחות הרפאים? מאוד צפוף כאן".
למשמע הדברים, נזכרתי במדריך ההלבשה שהפיצו לאחרונה אנשי "אנונימוס", שנלחמים למען זכויות בעלי החיים. באנונימוס מנסים להפנות את תשומת לבנו לדרך בה יוצרו הבגדים שאנחנו לובשים. הכותרת על הכריכה היא "מה ללבוש בלי לפגוע בבעלי החיים? ", והתשובה , בקיצור ולעניין, בגדים שלא היו פעם חיות.
כולם יודעים מאיפה מגיעות פרוות, ורבים - או לפחות כך נדמה - מקפידים להימנע מהן בשל כך, אבל מתברר שבעלי חיים מפרנסים עוד כמה וכמה ענפים של תעשיית הבגדים.
קחו, למשל, את תעשיית הצמר: מה רע בבגדים שנולדו מתספורת של כבשים? לטענת אנשי אנונימוס, הכל רע: כדי לשרת את הצרכים של תעשיית הצמר האוסטרלית, השולטת בשוק העולמי, גורמים לכבשים, באמצעות מניפולציות שונות, לגדל שכבות צמר עבות בשיא הקיץ, ורבות מהן מתות מחום ותשישות. דווקא בחורף הן מגולחות ונותרות עירומות בקור. כמיליון כבשים מתות מדי שנה רק באוסטרליה
מתי בפעם האחרונה חשבנו על הדרך שעברו נוצות האווז או הברווז בדרכן אל הכר או שמיכת הפוך שלנו? רשות הדיבור לאנונימוס: "נוצותיהם של עשרות מיליוני אווזים וברווזים נתלשות מעליהם כשלוש פעמים בשנה, בעודם חיים ומצויים בהכרה מלאה, כדי למלא שמיכות פוך וכריות. הרקמות סביב בסיס הנוצה עשירות בתאי עצב, ותלישת כל נוצה גורמת לכאב עז ועלולה לגרום לדימומים ופציעות. העופות מוחזקים בכנפיהם ובגבם בעת שנוצות גופם נתלשות".
העניין הוא שלא קשה לבסס מלתחה שלא נוצרה מסבל של בעלי חיים. אפשר ללבוש סוודרים מאקרילן, נעליים מבד, גומי או עור סינתטי, בגדים מכותנה או מחומרים סינתטיים כמו לייקרה, פליז, סקאי וסיבי ניילון. זה כנראה התחום היחיד שבו המונח "טבעי" לא מעיד על יתרון בריאותי, סביבתי ובוודאי לא מוסרי.
את המדריך אפשר להזמין ולקבל בחינם, במייל - info@anonymous.org.il או בטל': 6204878 - 03.
aviv67@gmail.com
נא להמתין לטעינת התגובות
