אנשי הגשם: אוספים את הממטרים
משבר המים גורם ליותר ויותר אנשים לסגור את השיבר ולהשתמש במי גשם שאספו מבעוד מועד. ולמרות היוזמה מומחים מצננים את השמחה: מי הגשמים שעמדו במיכלים לאורך תקופה ארוכה מהווים מדגרה לחיידקים
כידוע, המחסור במים, קיים באיזורנו מאז ומעולם. בימי הגשמים בתקופות קדומות נהגו לנקז, מי נחלים אל בורות שנחפרו ליד נחלי הארץ. בירושלים נחפרו בורות לאגירת מי גשם, ועד מלחמת ששת הימים חויבו בוני הבתים להקים בכל בית, מרתף או בור מים לאגירת מי גשמים. עדויות לבורות ניתן למצוא בבתים ישנים בבירה, בחלק מהבורות הותקנו משאבות והמים מיועדים להשקיית הגינות, בירושלים המזרחית משמשים מים באלפי הבורות לשימוש יומיומי של התושבים.
ואולם, השתכללות המערכות לאספקת מים וטיהורם, השכיחו מאיתנו את האפשרות לאיסוף עצמי של מי גשמים. עד עתה. יועץ הגינון, עודד יפה ממעבדת "שלפ", מספר, על גל פניות מאזרחים, ובהם דיירי בתים צמודי קרקע, ובתים משותפים, עירונים וחברי קיבוצים ומושבים, המעוניינים להתקין מערכת פרטית לאיסוף מי גשמים בבתיהם.
מדובר במערכת פשוטה למדי, הכוללת מיכל פלסטיק אחד או כמה בגודל 2 קוב כל אחד (ניתן להשיג בחנויות לחומרים לחקלאות), צינור היורד מן המרזב אל המיכל ומשאבה טבולה שמתחברת למערכת המים הביתית. את אגירת המים מומלץ להתחיל, רק לאחר הגשם הראשון, ששוטף את הגג מאבק ושאר זיהומים. "יותר ויותר אנשים סוגרים בחורף את הברז של 'מקורות', ומעדיפים להשתמש במי גשם, לכל צרכי הבית (למעט לשתיה): מקלחת, הדחות בשירותים, כביסה, ניקיון, וכמובן להשקיית הגינה" מסביר יפה.
כמה עובדות רטובות: בחורף הישראלי יש 20 - 30 ימי גשם. השימוש החודשי הממוצע במים למשפחה עומד על כ-15 קוב, (לא כולל השקיית גינה (לה נחוצים כ-30 קוב). מחירו של קוב מים מ"מקורות" שבעה שקלים. אוגרי מי גשמים יכולים לחסוך, לדברי עודד יפה, בין עשרה ל-20 קוב מים בחודש.
סמדר ומאיר מוסט מפתח תקווה, למשל, לא יקבלו החודש חשבון מים. לאחר הגשם הגדול שירד על הארץ בחודש שעבר,
כבר כמה שנים שבני הזוג מוסט, אוגרים מי גשם. בתחילה, האיסוף נעשה בצורה חובבנית, כשהציבו גיגיות ודליים מסביב לבית לקלוט את המים היורדים מהגג הרחב והשתמשו במים להשקיית הגן רחב הידיים בו הם מגדלים עצי פרי ועצי נוי, שיחים, פרחים, צמחי תבלין ועוד.
בעקבות מפגש עם אמיר יחיאלי, מורה לאקולוגיה מירושלים, המתקין מערכות לקליטת מי גשמים בבתי ספר בבירה, מאיר וסמדר התקינו מערכת כזאת לאגירת גשמים. המערכת כוללת שני מרזבים בשיפועי הגג, צינורות בגודל 4 צול היורדים מהמרזבים למיכל, שתי משאבות שמתעלות את המים לשלושת מיכלי איסוף (בגודל קוב וחצי כל אחד) הממוקמים בחלקה האחורי של החצר.
בדרך אל הברזים בבית מוסט עוברים המים דרך 4 פילטרים. "המים משמשים אותנו לכל צרכי הבית. מים נפלאים לללא גיר ואבנית. כיף גדול להתקלח במי גשמים יש להם ריח נפלא. בחודשי החורף כשהשקיית הגינה מועטה, מי הגשם מספיקים, זאת אם יורד גשם לפחות פעם בשלושה שבועות", מספר בגאווה מאיר.
אתם גם שותים מהמים האלה?
סמדר: "המים לשתיה עוברים סינון בשיטת אוסמוזה. כך שגם כשהילדים והנכדים באים אלינו, מי הגשמים משמשים אותנו לכל הצרכים כולל בישול ושתיה".
בחודש האחרון, צרך הזוג מוסט כ-4.5 קוב מי גשמים, ובימים אלה כשהם מנגבים את הטיפות האחרונות שאגרו, הם שוב מתפללים לגשם. "אם לא ירד גשם בקרוב, נצטרך להתחבר לברז של מקורות" אומר מאיר.
חסכון כפול, במים ובשקלים.
מאיר: "התקנת המערכת עלתה לנו כ-5,000 שקלים, אבל לא עשינו זאת מסיבות כלכליות, אלא מתוך אידיאולוגיה. אנחנו דואגים לסביבה, ממחזרים, עושים קומפוסט מזבל אורגני ועוד. אבל אין ספק, זו הרגשה נהדרת לפתח את חשבון המים ולגלות שבמשבצת בה מצוין הסכום לתשלום, מופיעה הספרה אפס".
לא צריך להיות מומחה גדול למים, כדי להבין שאיסוף מי גשמים והשימוש בהם, קל יותר בבתים צמודי קרקע, ואינו ריאלי כשמדובר בבתים משותפים. "אכן, זה לא פשוט לחבר מערכת כזאת לבניין עם 20 דירות ויותר. שכן נדרשת מערכת מתוחכמת יותר, הכוללת בין היתר, משאבות להעלאת המים לכל הקומות, ומערכת קטנה לטיהור המים", מסביר יפה.
לאזרחים המתגוררים, כמותו (קומה ששית ברחובות) בבניינים משותפים, יפה מציע דרך אחרת לתרום למשק המים הישראלי:
לקדוח, בכל חצר של בית משותף, בור בעומק של כשמונה מטרים בקרבת המרזב להחדרת המים למי התהום. (העלות כ-1,500 שקלים). ו/או לחפור תעלות מסביב לחצר ולהקים סכרים קטנים בגינת הבית שימנעו את זליגת המים אל הרחוב לתעלות הביוב ולים. המים שישמרו בחצר יחלחלו אל תוך האדמה ויצרו מעין "מחסן" מים.
העצים והצמחיה ישלחו שורשים עמוקים אל המים שחלחלו לתוך האדמה בעומק שבין 20 סנטימטר ועד שלושה מטרים. כך שאפשר יהיה להתחיל להשקות בחודש מאי במקום במרץ. "צריך לחזור ולראות כיצד הטבע פועל. העצים וכלל הצמחיה שלחו שורשים ארוכים לאדמה בחיפוש אחר מים שהצטברו בימי הגשם. לצערי, בימינו הפקדנו אצל המחשב את מלאכת השקיית הגינות, ובשל כך הצמחים נעשו 'מפונקים', מפתחים שורשים קצרים כי הם התרגלו לקבל מים כל הזמן".
ולא רק בגינות. יפה סבור כי יש לקדוח בורות לאגירת מים בכל פינת רחוב לתוכם יזרמו המים ומשם יחלחלו אל מי התהום במקום לאפשר להם לזרום בחופשיות אל הים או הביוב.
שיטה נוספת לשמירה על הירוק גם בימי הקיץ היא מיחזור מים אפורים. השיטה הולכת ותופסת תאוצה ואף זכתה להצעת חוק שהגיש ח"כ ניצן הורוביץ (מר"ץ). מדובר בשימוש חוזר של מים משימוש ביתי: מהמקלחת, כביסה ושטיפת הבית (למעט מי שירותים).
המים מוזרמים מהצינור הביתי אל בריכה שהיא בעצם 'אגן ירוק' לטיהור ביולוגי. הבריכה מרופדת בטוף וצמחיה כמו גומא, קנה הודית ועוד, המפרקים מן המים את הסבון ושאר חומרים. לאחר הטיהור מועברים המים למיכל סגור ומשמשים לרוב להשקיית הגינות במקום במים שפירים. "מדי יום כל משפחה יכולה לטהר 50-100 ליטר של מים אפורים. כל מ"ר של גינה זקוק ל-3 ליטר מים ליום, מתנה של עשרות ליטרים מים, זהו רווח נקי בכל מובן", מסביר יפה.
ברשות המים ממהרים לשפוך מים צוננים על היוזמות הפרטיות לאגירת מי גשם, ומחזור מים אפורים, בטענה כי תרומתן למשק המים שולית. הדובר, אורי שור מציג את העובדות: "75% מהמים המשומשים בבתים מטופלים ומופנים לחקלאות. איסוף ומחזור באופן פרטי יצמצם את כמות המים הממוחזרים ויחייב השקיה במים שפירים בחקלאות".
לדבריו, ישראל, נמצאת במקום הראשון בעולם במחזור מים. במקום השני ספרד שממחזרת 16% מהמים. ארה"ב מסתפקת במיחזור שלושה אחוזים ממימיה. על פי תקנות חדשות בחוקי הבניה יש להתקין בבנינים הנבנים מרזבים המכוונים אל האדמה (לא אל האספלט כפי שקיים בבתים ישנים) כדי שהמים יספגו בקרקע, ולא יזרמו ברחובות.
ואם עדין לא השתכנעתם, חשוב לדעת, כי אגירת מי גשמים באופן פרטי נחשבת לעבירה על החוק. החוק קובע כי המים הם משאב לאומי השייך למדינת ישראל. "זו הסיבה הרשמית לאיסור איסוף פרטי של מי גשם. הסיבה האמיתית נעוצה בסכנה בריאותית", קובע פרופ' גיורא ריטבו מהחוג למדעי הסביבה מהמכללה האקדמית תל חי, ומכון המחקר מיג"ל. "אגירת מי גשמים עלולה להיות פתח לאסונות סביבתיים. שימוש במי הגשמים שעמדו במיכלים לאורך תקופה ארוכה ללא חיטוי וטיפול מהווה מדגרה אדירה לחיידקים והתפתחות מחלות. למרות הכוונות הטובות של אוגרי המים, צריך להתייחס לנושאים סביבתיים ברצינות. לא כל אחד שקורא מאמר בעיתון יכול להיחשב מומחה".
נא להמתין לטעינת התגובות
