מפקד חטיבת כפיר יוצא לקרב על השם הטוב
אלוף משנה אורן אבמן לא נשאר אדיש לנוכח הביקורת שהוטחה בחטיבה. לאחר שטיפל בחיילים הסרבנים הוא פועל לשיפור התדמית
מבחינתו, הם יודעים, מדובר בביטחון שוטף (בט"ש) איכותי, ניווט בשטחים בנויים, נורמות וערכים. "בכל הקשור ללחימה בשטח בנוי יש לנו יתרון יחסי מול חמאס וחיזבאללה", הוא מלהיב אותם.
אבל בחודשים האחרונים עלתה כפיר לכול תרות לאו דווקא בזכות יתרונות צבאיים, אלא בזכות הפרות משמעת, תקריות אלימות והשיא - חיילים מהחטיבה הניפו כרזות נגד פינוי היישובים ביהודה ושומרון.
אל"מ אבמן נקט יד קשה כלפי המעורבים: שפט, הדיח והעביר אותם מתפקידי לחימה, בגיבוי מלא של אלוף פיקוד המרכז, אבי מזרחי. הלוחמים שהניפו באדורה כרזה נגד הפינוי נשלחו לשמש כעוזרי רס"ר בגדודים. "הם הועברו מתפקידי לחימה, לא ישרתו עוד בגדוד שלהם ויראו את החברים שלהם ממשיכים בלעדיהם, מקבלים גאווה וסיפוק", אמר בזמנו על ההחלטה.
אבל אבמן לא הסתפק בענישת החיילים הסל פציפיים ושלח איגרת לכלל החיילים בחטיל בה. "דאגנו שהאיגרת תובא לידיעתם של כל החיילים בחטיבה, כדי שיידעו שמדובר בפרול בוקטורים שמנצלים את שמה הטוב של החטיל בה, ומנצלים את הלוחמים למטרות אישיות שלהם", מסביר קצין בכיר בחטיבה.
ב-2009 ביצעה חטיבת כפיר למעלה ממחצית פעולות המעצרים של פעילי הטרור ברחבי יהודה ושומרון. "נכון שהמעצרים כיום אלימים פחות, אבל החיילים בחטיבה עובדים ללא הפסקה, ויש תוצרים", מסביר אחד הקצינים. "רק בשבוע שעבר חשפו הלוחמים שישה מטעני חבלה בבית עומר, יש בשטח התעוררות של פח"ע ואנחנו מתמודדים גם עם זה".
אל"מ אבמן מציב רף גבוה ללוחמיו ולמפקדיו. בפגישות עם מפקדים בדרגים השונים הוא מבהיר את עמדותיו: "צריך להתבונן על כל המציאות והיא רחבה מאוד. מותחים ביקורת על החטיבה. על מה? על זה שהיא נמצאת בלב החיכוך? זה כמו להשוות שני כלי רכב, שאחד מהם נוסע למרחק של שני קילומטרים והשני נוסע 300 ק"מ. ברור שמי שעושה יותר, נתקל ביותר אירועים.
"זה מחיר שיכול להיות בכל חטיבה, בעיקר אם היא נמצאת בחיכוך כמו חטיבת כפיר. החיילים הדתיים בשום אופן לא מהווים בעיה, ההפך. גדוד נצח יהודה, לשעבר הנח"ל החרדי והיום חלק מכפיר,
אבמן מגיע מהפלוגות הקשוחות ביותר של גולני. בתחילת שנות התשעים היה המפקד של פלוגת הרובאים של גולני, "שליחי השטן". עם השנים הצליח אבמן לעצור את המסורת הפלוגתית של התפרעויות, מרידות, ואף הביא את הלוחמים להישגים.
השם "שליחי השטן", בכל מקרה, נאסר לשימוש. אבמן התקדם בסולם הדרגות וצבר ניסיון פיקודי מגוון. בין היתר, פיקד על הבופור בשנה שלפני היציאה מלבנון, היה סגן מפקד אגוז, שם צבר ניסיון בגרילה ולוחמה זעירה ולמד שנה בצבא האמריקאי.
לפני ארבעה חודשים קיבל את הפיקוד על כפיר, שם הוא מנהיג משטר אימונים קשה. בסוף השבוע סיימו כל גדודי החטיבה את התרגילים הגדודיים שלהם. ליוויתי את גדוד חרוב לאימון שלו, אותו גדוד שנלחם בעופרת יצוקה, פעלו נגד חמאס - הכל בעידוד מפקד החטיבה דאז, אל"מ איתי וירוב.
חרוב תפס את גזרת כיסופים, ובמהלך סריקות לאיתור מחבלים נהרג מפקד הפלוגה רב סרן רועי רוזנר ז"ל. החובש הקרבי של הגדוד, סמל ראשון מנחם זיק, קיבל בשבוע שעבר צל"ש על פעילותו תחת אש לטיפול בפצועים. בתחקירים שנערכו על המבצע הדגיש אל"מ מרדכי כהנא, מפקד החטיבה הדרומית, שגדוד חרוב, שמורגל ללחימה ביהודה ושומרון, נדרש ליומיים בלבד של הסתגלות ללוחמה בעזה, ואחריהם הפגין רמה גבוהה, בדומה לשאר גדודי חיל הרגלים (חי"ר) שפעלו במבצע.
"אנחנו לא רוצים שסתם יקפיצו אותנו לעזה ברגע האחרון, אנחנו רוצים שייקחו אותנו בחשבון במבצע הבא- אם נידרש", מסבירים מפקדים בכירים בחטיבה. אנשי החטיבה - בכירים וזוטרים - מרעיפים מחמאות על אלוף פיקוד המרכז מזרחי, שמגבה את החטיבה ואת המאמצים שלה להפוך את החלומות למציאות.
אבמן, מצדו, מנסה להקטין את חשיבותם של אירועי הסרבנות ומתעקש להתרכז באימון החטיבה ובהכשרתה למלחמה. הוא זימן תזונאי ופיזיולוג לחטיבה כדי לבנות תוכנית אימונים קפדנית. "רמת המזון של הלוחמים תשתפר, הם יישקלו באופן תקול פתי ויבדקו להם את רמות השומן כדי לראות אם הם משמינים או בונים מסת שרירים ומל תחזקים", מסביר קצין בכיר בחטיבה.
לדבריו, "תהילה קונים ביזע ודמעות. אם נעבוד קשה, התוצאות יגיעו". התשובה של החטיבה לסרבנים היא הצטיינות בכל מקום אפשרי, בין אם ביום הספורט הצה"לי ובין אם בלחימה. "עם תוצאות קשה להתווכח", אומרים קציני היחידה.
אבמן, בשיחות סגורות, אומר לפקודיו שהוא לא מתרגש מהביקורת שמוטחת בחטיבה. "בסופו של דבר, מדובר במיעוט של מיעוט שמייצג את מה שהחטיבה הכי גדולה בצה"ל באמת עושה מדי יום. אני מאמין שעם רוח אפשר לעבור את הכל", אמר להם, והראה איך עושים. גם מפקדי החטיבה נדרשו לעבור אימון קרב משמעותי. "הם עברו בשרוול ארוך, שבו נאלצו להתמודד באמצעות הכלים שלמדו, כמו קרב מגע איכותי, כשהכל תחת בקרה", מסביר אחד הקצינים.
על גדוד חרוב מפקד היום קצין מנומר, על שם הכומתה המנומרת בכותפות חיילי החטיבה - סגן אלוף כפיר כהן, שגדל בכפיר ומשמש מקור גאווה אמיתי לחיילים ולקצינים הצעירים. לוחמיו נערכו לאימון שמדמה מלחמה באזור דרום הר חברון והתחילו לצעוד לעבר יעדי המחבלים - עניין של 50 קילומטר, עם ציוד מלא על הגב.
"אין שינה. לוחם רובאי טוב יודע מתי למצוא את הזמן לצבור כוח ולנמנם", מסביר קצין בכיר למפקדים שמדווחים על מצב הכוחות בכיפה גבוהה למרגלות היישוב שומרייה, "אתם רואים את 300 המטרות מבלונים וקרטון על הכיפות בשטח? כולן מושמדות".
המודל של האימון במתאר מלחמה מבוסס על זה של סיירת אגוז - אותה יחידה שעליה פיקד אבמן בעברו. כל תרגיל כולל צעידה ממושכת, התקפות שונות, מעבר בסבך. "אנחנו לא מכינים את הלוחמים להתמודד עם האויב הקרוב באזור יהודה ושומרון, אלא להתמודד עם האויב הרחוק", הסביר אבמן לפקודיו. "הכל בראש. יש לנו כוונה ליצור מעין ריינג'רס אמריקאי. מהיר, נייד, מדויק שפועל בכמה גזרות. כמו אגרוף".
עם כניסתו לתפקיד הבין אבמן שהתוצאות של לוחמי גדוד חרוב - בעיקר בעופרת יצוקה - סללו את הדרך לשאר החטיבה. בהתאם, הוא הנחה על הגברת האימונים. כפיר היא חטיבה צעירה, בת ארבע שנים בלבד, ואנשיה רוצים שתעבור לרמת אימונים גבוהה. "המטרה שלנו היא לשים דגש על מקצוענות חיל רגלים, כושר קרבי, קרב מגע, יכולת קליעה ולוחמה זעירה", מסביר אחד מקציניה. "בין לבין אנחנו מדגישים את המוסר והערכים".
המפקדים בחטיבה דוחים את הביקורת על כשירות הלוחמים ומסבירים, "נכון שאין לנו אכזריות ואנחנו כח חי"ר קל, אבל כדי לתקוף בלבנון או בעזה לא צריך נגמ"שים. במלחמת לבנון השנייה ובמבצע עופרת יצוקה חצו את הגדר ברגל. לא סתם אנחנו עושים את מסע הכומתה הכי ארוך בצה"ל: 70 ק"מ. תמיד מעל כולם".
הלוחמים שואלים את המפקדים למה צריך מרגמה 60 מ"מ ולמה לא מדגמים אותם במרגמה משופרת. המח"ט מתערב ומסביר שהוא למד על בשרו את משמעות מרגמה 60 מ"מ כשפיקד על הבופור, "רק שהייתי בצד הלא נכון של המפה", הוא מוסיף בחיוך.
לפתע מגיחים טנקי המרכבה סימן 4 של חטיבת 401. עבור כפיר, ההשתתפות של 401 בתרגילים הגדודיים מסמלים שינוי בתפיסה, "זאת מוכנות למלחמה. אפילו ארטילריה אנחנו מתרגלים באופן מתודי", אבל זה לא מספיק: המח"ט, שעובר מעמדה לעמדה רגעים לפני ההתקפה על אחת הכיפות, אומר למפקדים: "לא טוב מזג האוויר. הוא יותר מדי נוח. הלוחמים צריכים גשם. הם צריכים להבין מה זו מלחמה בקור. אין אפילו בוץ".
אחת הפלוגות של חרוב יורה לעבר הכיפות, כדי לאפשר את ההסתערות של פלוגה נוספת - שמגיחה מהגיא בחסות פגז עשן שירה אחד הטנקים. "אתה רואה מה קורה כאן", מסביר קצין בכיר בגאווה. "יש שתי אפשרויות כמו בסנוקר. או לתת מכה אחת לכל הכדורים ולנסות להכניס כמה שיותר, או ללכת על כל כדור, אחד אחרי השני, ולהכניס אותו לחורים בסבלנות ובמקצועיות. זה מה שאנחנו עושים. לפחות עכשיו נגמר העידן של הכרעה במלחמות. ארצות הברית הכריעה את הצבא העיראקי באמצעות ארבע דיביזיות, ויותר מ-24 דיביזיות הרימו ידיים. אבל מאז הצבא האמריקאי לא פסק להילחם בעיראק ועדיין סופג אבדות".
ההסתערות מתחילה. אל"מ אבמן מופיע, כמעט משום מקום ומזהה שלאחד הלוחמים נגמרה המחסנית. הוא רץ אליו, מושיט לו מחסנית ומורה: "אתה צריך לפגוע בכל המטרות, כי עכשיו קיבלת את המחסנית שלי". הלוחמים נשכבים לצד המטרות, ואבמן מזהה שאחד הקלעים, שעמד דקות קודם לכן על הגבעה, אמר שאין מספיק מטרות עם בלונים ביעד.
"איפה 'סיידה?", קורא אבמן ללוחם שמתרומם, ניגש אליו ועומד מתוח. המח"ט פונה אל סיידה ואומר לו. "אתה צריך עכשיו להסביר לארבע משפחות מדוע לא הרגת את כל המחבלים על הגבעה, ולמה הם צריכים ללכת לארבע הלוויות".
הלוחם מחייך במבוכה ולפני שהוא מבצע פנייה לאחור הוא זוכה לעוד מטר של הערות, "תרים את המטרה מהקרטון ואת הבלון ותסחוב אותם עד סוף התרגיל". בשורה האחורית לוחש הצלף ללוחם ששוכב לצדו, "בהתחלה הייתי בטוח שאני מדמיין, אבל המח"ט אשכרה הסתער. ראית איך הוא פגע במטרות?". הלוחם משיב, "אתה בטוח שזה היה המח"ט שהסתער?". הצלף, מרצין לרגע: "נשבע לך באמא שלי".
האימון הסתיים אחרי 50 קילומטר ויממה בלי שינה, עם אויבים מחיזבאללה ומעזה. ורגע לפני שכולם מתעלפים מעייפות, בוחרים המפקדים שני חיילים מצטיינים מכל גדוד, לפי הנחייתו של אבמן, ומעניקים להם מדליה על הרמה המקצועית וההשקעה באימון.
נא להמתין לטעינת התגובות
