טבילה אש: טבילה במקווה אכן משפרת את חיי המין
יותר ויותר נשים חילוניות מסתערות על הטרנד החדש: שמירת נידה וטבילה במקווה. לא רק שהסקס עולה מדרגה והזוגיות משתפרת - גם המקוואות הפכו למפוארים והבלניות כבר לא מציקות
חילוניות הופכות בדרך כלל את הטבילה הזו שלפני החתונה לחוויה חד פעמית שראוי לשכוח ולהדחיק. אבל בשנים האחרונות צוברת תאוצה תופעה חדשה: יותר ויותר נשים חילוניות מגיעות למקווה באופן קבוע, מדי חודש. לא מדובר בנשים מתחזקות, חצי דתיות או מסורתיות, אלא חילוניות לחלוטין, שמקפידות על שמירת נידה וטבילה במקווה מסיבות שאינן קשורות לדת. הן גילו שזה משפר להן את החיים.
רחלי (השם המלא שמור במערכת,40 ,( מנהלת חשבונות מנס-ציונה, נשואה כבר 15 שנים ואם לשלושה, אומרת בפסקנות שחיי הנישואים מאז הטבילה במקווה השתפרו מאוד. "התחלתי לפני שלוש שנים," היא אומרת, "וחיי הנישואים שלי מעולם לא היו טובים יותר. גם כשאני משווה לאופוריה של תחילת הנישואים."
- והכל בזכות המקווה?
"אני באה מבית חילוני מאוד, אפילו ביום כיפור לא הקפדנו. אבל גיליתי שהמקווה עושה טוב לזוגיות. בחיי נישואים רגילים אפשר לקיים יחסי מין כל הזמן, וכך גם היה אצלנו ב12- השנים הראשונות לנישואים. אבל הנושא הזה גורם למתח. אני יודעת מהחברות שלי שהן תמיד עייפות, ובגלל הילדים והעבודה - אין כוח ואין חשק. ואז משהו בזוגיות מתפורר.
- הביקור החודשי במקווה לא מטיל על אשה עובדת עם שלושה ילדים עומס נוסף?
"זו עוד מטלה, אין ספק. אבל כשאני מגלה כמה זה עושה טוב למשפחה ולזוגיות - שווה להשקיע. אני הגעתי למקווה דרך חברות שהמליצו לי. זה הפך לטרנד בקרב חילוניות רבות. כשהבעל שלך מחכה לך שבועיים - זו תחושה אחרת. אני באמת מרגישה שהזוגיות מתחדשת. אני מרגישה קרבה גדולה יותר לבעלי, יותר שיחות, כבר אין בינינו מתח מיני של מתי כן ומתי לא."
- אבל החוקים נוקשים. לא קרה שנמאס לך?
"קרה, בעיקר כשיוצאים לחופשה ואת בנידה ואסור לך לקיים יחסי מין - זה לא מתאים. אבל דווקא בעלי מקפיד על זה. זו שגרת חיים וההגנה שלנו למערכת הנישואים. הגעגוע, הציפייה. יש לי חברה שבערב שהיא חוזרת מהמקווה היא יוצאת עם בעלה לסרט ומסעדה. זה חוק אצלם, ששיפר מאוד את הקשר והזוגיות."
- איך בכלל אשה חילונית משתכנעת להתחיל?
"לגברים תמיד יש יצר מיני חזק יותר משל נשים, במיוחד אחרי שנולדים הילדים. שמעתי מחברות שזה נותן לך שקט מסקס לשבועיים בחודש. זה כבר מצא חן בעיני (צוחקת.( דיברתי על זה עם בעלי, ולהפתעתי הוא הגיב טוב. מאז שאני הולכת למקווה, המין בינינו השתפר מאוד. יש יותר חיזור, תשוקה גדולה יותר אחד לשני. אני מרגישה שיש בינינו יותר אהבה וכבוד. תמיד יש מריבות, אבל היום אנחנו רבים הרבה פחות. יש יותר כבוד הדדי."
- תדירות יחסי המין ביניכם ירדה או עלתה בעקבות הטבילה במקווה?
"זה הפרדוקס. כי דווקא כשיכולנו לקיים יחסי מין כל החודש, עשינו הרבה פחות מאשר עכשיו. כיום אנחנו יכולים לקיים יחסי מין רק שבועיים בחודש, ובשבועיים האלה אנחנו עושים יותר מאשר בעבר. כי יש איזו תחושה של פספוס - לא לקיים יחסי מין בשבועיים המותרים."
- יש נשים שמספרות שחוו חוויות מיסטיות כשהן טבלו במקווה. גם את הרגשת ככה?
"ממש לא. הפעם הראשונה בה טבלתי הייתה בגיל ,31 לפני שהתחתנתי. לא הרגשתי שום חוויה מיוחדת. סתם פרוצדורה. גם היום אני לא מרגישה חוויה מיסטית. אני מרגישה יותר טהורה ונקייה גם במובן הנפשי, אבל לא יותר מזה."
גם יעל אדרי, ,28 נשואה, אם לשניים ובהריון שלישי, מקפידה על ביקורים חודשיים במקווה מאז נישואיה לפני ארבע שנים. "אני באה מבית חילוני לחלוטין, אבל המקווה היה חשוב לבעלי, ולכן התחלתי ללכת באופן קבוע," היא מספרת. "בחורף לא קל לי ללכת, אבל תחושת הטהרה שלאחר מכן מפצה על הכל." גם גיסתה של אדרי, חילונית לחלוטין, הלכה לטבול פעם אחת ומאז היא מקפידה.
- מהי ההנחיה שלך במקרים כאלה?
"לא לשאול שאלות. אנחנו מזהים את התופעה, ולא מונעים מאף אשה להתחבר ליהדות שלה. לא נמנע מאשה שמגיעה עם מכוניתה למקווה בליל שבת לטבול."
- מה, לדעתך, מחבר נשים חילוניות דווקא לטבילה במקווה ולא למנהגים יהודיים קלים יותר לביצוע?
"לאופנת הניו אייג' יש תפקיד משמעותי. מוטיב המים חוזר בכל הגישות הרוחניות וקל להתחבר אליו. נשים רבות שואלות את עצמן למה דווקא ללכת אחרי מנהגים בודהיסטיים ולא למקורות היהודיים." בעקבות הטרנד הוקם אתר האינטרנט "מקוה.נט" , שמסביר לחילוניות על המקווה ועונה על שאלותיהן. מפעילת האתר, נחמה שולמן, אשה דתייה, אחות במקצועה ומדריכת כלות, עונה על שאלות. "עד לפני כמה שנים לא ראינו חילוניות במקוואות," היא מפרטת. "מקסימום מסורתיות. אבל היום מגיעות המון חילוניות למקוואות, ואת התופעה הזו גם הרבנים מכירים היטב."
- מה עושים כשאשה חילונית מגיעה למקווה בגופייה וחצאית קצרה?
"פעם היו מעירים. היום לא אומרים לה כלום. יש הוראות מפורשות לבלניות לא להציק בשאלות ולא להטריד חילוניות שבאות לטבול. לפני כשנה העברתי הרצאה לבלניות מטעם הרבנות בירושלים, והרב שהרצה לבלניות ממש כעס על אלו שעורמות קשיים על החילוניות. הוא סיפר על תלונה שהגיעה אליו: אשה חילונית הגיעה למקווה עם הכלב שלה. הבלנית לא נתנה לה להיכנס. הרב אמר לבלניות: למה אף אחת לא התנדבה לשמור על הכלב של האשה החילונית? אולי בעלה לא יודע שהיא באה לטבול והכלב הוא תירוץ? הבלנית הייתה צריכה לתת לכלב מים לשתות ולשמור עליו עד שהאשה תגמור לטבול."
שלא לציטוט, במקוואות מספרים שהרבנים מקילים על החילוניות הרבה יותר, ובמקרים מיוחדים אפילו מכופפים קצת את ההלכה. כך, למשל, אם אשה חילונית פונה לרבנים ואומרת שבעלה לא יעמוד בשבועיים ללא יחסי מין - מאפשרים לה לטבול גם כעבור שבעה ימים. זו לא הוראה רשמית של הרבנות, אלא סוג של עיגול פינות שכולם יודעים ומסכימים עליו בשתיקה. "המסר הברור של הרבנים הוא להפסיק להיות דתי סגור וקיצוני," מסבירה שולמן. "אני מאמינה שאם אנחנו יצרנו את הסטיגמה של הבלניות הרעות ששואלות שאלות חטטניות, ואנחנו יצרנו את התופעה של כלות חילוניות שלא רוצות להתחתן ברבנות בגלל החשש מהמקווה - אנחנו צריכים לתקן. ואני באמת מרגישה שהמהפכה השקטה הזאת מביאה המון נשים חילוניות למקוואות."
שולמן, שפועלת בהתנדבות, עונה על כל השאלות, אבל לא את כולן היא מפרסמת באתר. יש גבול גם לפתיחות שלה. "שואלות אותי נשים מה עושים עם פירסינג, ראסטות בשיער, תוספות שיער, קעקועים, ציפורניים בנויות, ותוך כמה זמן אפשר לטבול אחרי ניתוח להגדלת השדיים," היא מפרטת. "לפי ההלכה, אסור שתהיה חציצה בין האשה הטובלת למים, ולכן יש את השאלות האלה. ברור לי שלאף אשה דתייה אין פירסינג, קעקועים וראסטות בשיער."
- מה את עונה?
"אם אפשר להוריד את הפירסינג - בסדר. אם לא - גם בסדר. אותו הדבר לגבי ציפורניים בנויות. זה לא גורף, אף אחד לא יצהיר על כך, הכל נעשה בשושו, אבל היום מתירים לנשים לעשות דברים שפעם לא היו מקובלים."
הכל טוב ויפה עד שמגיעים לשאלה הקשה מכולן: איך נוהגים עם אשה לא נשואה שמקיימת יחסי מין ורוצה לטבול? "מגיעות אלי הרבה שאלות כאלה מגרושות ורווקות, וזו בעיה רצינית," אומרת שולמן. "מצד אחד, לא רוצים לעודד רווקות לקיים יחסי מין מחוץ לנישואים, ומצד שני כולם יודעים היום שזה לא מה שימנע קיום יחסי מין. ברור שאם כבר עושים את זה, עדיף לשמור על טוהרה."
- אז מה את אומרת להן?
"אני תמיד פונה לרבנים כדי שיהיה לי אישור. מוצאים פתרון. שלא במוצהר - אומר לה להגיע. אם אשה לא נשואה תשאל את הבלנית הממוצעת אם מותר לה לטבול, היא תענה לה שהיא לא יכולה. אבל אני אגיד לאשה לא להתנדב לומר לבלנית שום דבר. לפעמים אני גם אומרת להן מה לומר ומה לא."
- יש סיפורי זוועה על בלניות שדורשות מנשים לגזוז ציפורניים עד זוב דם, לגרד פצעים.
"היום אין דברים כאלה, ואם יש אני ממליצה להתלונן. פנתה אלי גיורת שחוותה חוויה לא נעימה במקווה. פניתי למקווה וביקשתי מהבלניות להעניק לה חוויה מתקנת. וכך היה. האשה בכתה מאושר. נשים רבות חוות חוויות חזקות ומשמעותיות במקווה. אני מאמינה שגם חילוניות צריכות לחוות זאת."
הגישה של הבלניות השתנתה ברוב המקוואות, אבל האינטראקציה בינן לבין חילוניות יוצרת סיטואציות משעשעות. "אנחנו מאפשרים לכל אשה לטבול," מסבירה לאה הילל, בלנית במקווה בשהם, "ולפעמים אנחנו נתקלים במצבים לא רגילים. אשה דתייה לא מספרת לאף אחד שהיא הולכת למקווה. אפילו לילדים לא. זה עניין של צניעות. אף אחד לא צריך לדעת מה את עושה עם בעלך ומתי. אבל במקווה שלנו אני שומעת לפעמים שאשה חילונית מספרת לכולם שהיא הולכת היום למקווה. אצל דתיות דבר כזה לא יקרה".
- את שואלת את הנשים אם הן נשואות?
"זה לא ענייני. אני לא שואלת שאלות."
גם המראה הקלאסי של המקווה הישן והמוזנח עובר מהפך רציני. בארצות הברית יש מקוואות מפוארים מאוד, שנראים יותר כמו ספא או מכון יופי. בחלק מהמקוואות נענים לבקשות לא שגרתיות. במקווה "מים חיים" בבוסטון מתירים לנערות לפני שהגיעו לגיל מצוות לבוא ולטבול. גם בברלין ובלונדון קמו מקוואות מפוארים ומטופחים, שמשמשים גם כמרכזים ללימוד יהדות. בגבעת-שמואל הוקם לפני כמה שנים המקווה הפרטי "עבריה," שמזכיר ספא יוקרתי יותר מאשר מקווה. יש שם טיפולי גוף, יופי, מוזיקה לבחירה וכל הפינוקים האפשריים. "אשה דתייה תטבול בכל מקווה," מסבירה שולמן, "אבל אנחנו יודעים שחילונית לא. לכן בעוד שנה עומד לקום במרכז הארץ מקווה מפואר שמיועד לחילוניות ונבנה באישור הרבנות ומשרד הדתות. במקווה הזה יהיה ספא וכל המותרות. יש גם כוונה להפריט את המקוואות ברחבי הארץ. כל אשה שמגיעה למקווה משלמת סכום סמלי 15-10) שקל, ולכן יש כאן אינטרס כלכלי.(" גם בהוד-השרון, שרוב האוכלוסייה שבה חילונית, מקימים בימים אלה מקווה מפואר מאוד לנשים, שמעוצב בסגנון יפני. באתר "מקוה.נט" אפשר למצוא רשימה של מקוואות יפים.
- נשים רבות אומרות שהדבר שהכי דוחה אותן במקווה הוא המים ללא חיטוי, שלא מוחלפים.
שולמן: "זה לא רלוונטי להיום. יש תקן בעניין, המים מחוטאים עם כלור ומוחלפים כל יום. כל אשה חייבת להתרחץ היטב היטב לפני שהיא נכנסת למקווה. כמה אנשים עושים את זה לפני שהם נכנסים לבריכת שחייה."?
החוויה הזו גרמה לפולק-סאם לערוך מחקר שנמשך עשר שנים במסגרת עבודת המאסטר שלה באוניברסיטה העברית, ולפרסמו כספר קריאה. לפני כחודשיים תורגם הספר, ויצא לאור גם בארצות-הברית.
- הדעה הראשונה שלך על המקווה הייתה שמדובר במקום דוחה וחשוך. מה גרם לך להימשך אליו כל כך?
"המחשבה שהמקווה הוא מקום אפל, מלוכלך ומטונף היא דעה קדומה. מה שחוויתי בערב נישואי הראשון היה מעורפל. הטבילה השנייה הייתה זו שגרמה לי להחליט לערוך את המחקר. הגעתי למקווה לבד, ושלוש הבלניות, שנראו בעיני בתחילה כמו המכשפות ממקבת, ביקשו לשמח אותי, ואני התמסרתי. היה משהו עוצמתי מאוד במים, בטיפול שלהן, הכל היה מיסטי מאוד. מצד אחד לא הייתי מחוברת לדבר הזה, ומצד שני החוויה המיוחדת והבלתי פתורה שניטעה לי בנשמה. הרגשתי שאני רוצה לחזור לשם, ללמוד. כך נולד הרעיון למחקר."
- במסגרת המחקר שלך ביקרת במקוואות במשך עשר שנים. אהבת להיות שם?
"אהבתי מאוד להגיע לשם. עד כדי כך שכשהרגשתי צער, הייתי הולכת ונרגעת שם. לא צריך לטבול כדי לחוש באווירה המיוחדת שם. הסיפורים, הוויכוחים, ההתפלספויות והאחווה הנשית. המון. זו אחת התופעות שהדהימו אותי במחקר. מצאתי חצי מהאוניברסיטה במקווה. המון סטודנטיות, גם לא נשואות וגם כאלה שאוכלות חזיר ושרימפס. היו שסיפרו לי: 'אני לא שומרת שבת, אבל למקווה מגיעה באדיקות."'
- איך את מסבירה את סוד הקסם של המקווה?
"בספר כתבתי שהמקווה הוא מעוז הפמיניזם ומקור אדיר להעצמה נשית. יש שם אחוות נשים אמיתית. המקווה הוא אי של אוטונומיה נשית. מתקיימים בו טקסים רבים לפריון, נשיות. המקווה הוא המקום היחיד בו לגברים, לרב ולבעל אין שליטה. בקרב החילוניות, האולד פאשן הפך לפאשן. נשים צעירות סיפרו לי שזה הפור-פליי שלהן. הרבה נשים מבשלות במיוחד ביום המקווה, וגם אז לא ישר נכנסים לעניינים. משוחחים, עושים אחד למען השני דברים. הטקס עצמו הוא רוחני מאוד, ויש את האמונה שכשהאשה נמצאת במים אלוהים שומע את הבקשות שלה. הביקור החודשי מכריח אותך לטפח את עצמך, להסיר שערות מהרגליים, מבית השחי, פעולות שנשים לא תמיד מקפידות עליהן. הכל ביחד גורם להזדככות הנפש."
- אם החוויה היא כל כך טובה, למה לא אימצת אותה בעצמך? את מספרת בספר שטבלת רק פעמיים בחייך, לפני הנישואים.
"כי ברגע שחבשתי את כובע החוקרת לא יכולתי לחצות את הגדר. רציתי לשמור על המרחק הזה. אבל הבלניות שאלו אותי תמיד: 'מתי את תטבלי.'? הבטחתי להן לטבול פעם אחת אחרי שהספר ייצא, ואכן עשיתי זאת. התקשרתי אליהן, וזו הייתה חגיגה. הן הדביקו אותי בהתלהבות שלהן."
- הן שאלו אותך אם עיינת בראשך?
"בוודאי. שאלו גם אם עיינתי בגופי. אבל לא היה בזה שום דבר משפיל. זה נעשה בחיוך, ואני נכנסתי מרצון אחרי מערכת יחסים מרגשת איתן. גם הטבילה השלישית הייתה חוויה עוצמתית ומיוחדת במינה".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם