דגי חרב: סוגרים את הכנרת לדייגים
השבוע הטיל שר החקלאות פצצה: הדיג בכנרת ייאסר למשך שנתיים. הממשלה מדברת על שיקום הדגה - אבל הדייגים שיאבדו את פרנסתם בטוחים שהמשרד חבר לקיבוצים כדי לקדם את בריכות הדגים שלהם. הפריפריה נגד האליטות - סיבוב 128
- פרשנות: בקרוב בים התיכון
במכתבו לשר האוצר יובל שטייניץ הסביר שמחון את הסיבות שבגינן הוא מבקש מהאוצר לתקצב את הפיצויים לדייגים, שיאבדו החל במרס את פרנסתם. שמחון כתב כי לפי נתונים שאסף אגף הדיג במשרדו, כמות הדגה באגם ירדה בעשור האחרון ובייחוד בשנתיים האחרונות בעשרות אחוזים מדי שנה - עד לרמה קריטית. עוד הוא כתב כי הנתונים הללו מעוררים חשש ממשי לאסון אקולוגי, שיותיר את הכנרת ללא דגים.
במעבדה לחקר הכנרת של "המכון לחקר ימים ואגמים לישראל" חיכו בכיליון עיניים לצעד הבלתי נמנע. "בהמלצותינו לרשות המים
ראש אגף הדיג, חיים אנג'וני, דוחה את הטענות. "אנחנו בטוחים שאחרי ההשבתה - שייתכן שתהיה כרוכה בפרישה של חלק מהדייגים - תחל עלייה קבועה במשאב הזה", הוא אומר, "אנחנו מצפים שבמהלך 5 - 6 השנים הבאות נגיע לכמויות שהיו לפני 10 שנים.
עם העובדות אי-אפשר להתווכח. ב-1990 עמד יבול הדיג על שיא של 581 טון; ב-1999 הוא ירד ל-405 טון; וב-2003 החלה הירידה התלולה והוא רשם שפל של 91 טון. בזמנו הצדדים חשבו שנמוך מזה אי-אפשר לרדת - אבל הנתונים שהגיעו בהמשך היו מטרידים בהרבה: ב-2007 צנח יבול הדיג ל-50 טון וב-2008 רשם את הירידה המבהילה ביותר, שהובילה לצעד הדרסטי של שר החקלאות. באותה שנה ירד היבול לשפל חדש של 8.5 טון בלבד. בפחות מעשור אחד התרסק יבול הדיג בכנרת ב-.98%
"יש לכך כמה סיבות. קשה להגיד מה המשקל היחסי של כל אחת מהן, אבל אני מעריך שהסיבה המרכזית היא דיג יתר", סוקניק מנסה להסביר. "אגף הדיג מאכלס את הכנרת מדי שנה במיליוני דגיגי אמנון, שהם דגי מסחר. במקביל אנחנו בוחנים את פוטנציאל גידול אוכלוסיית הדגים לפי השינויים באוכלוסיית האצות. הממצאים מראים שבאופן כללי, היצרנות הראשונית בכנרת לא פחתה. מכך אנחנו למדים שפוטנציאל גידול אוכלוסיית הדגים לא היה צריך להשתנות. המסקנה היא, בין היתר, שמי שמעוניין לדוג עושה זאת באינטנסיביות רבה יותר - וזה משפיע על כל המערכת האקולוגית. יש הרבה דייגים שמשתמשים ברשתות צפופות יותר, שמותירות באגם דגים קטנים יחסית. הדבר משפיע על הבגרות המינית של הדגים ועל כמות הדגיגים בכל מחזור רבייה".
בנוסף, סוקניק מסביר שהתנודות הקיצוניות במפלס הכנרת השפיעו על גודל הדגים. "לדוגמה, בשני העשורים האחרונים ירדה מאוד האטרקטיביות המסחרית של דג לבנון הכנרת", הוא אומר, "זה קרה משום שבשנים האחרונות הוא קטן יחסית לגודלו הטבעי בעבר הרחוק יותר. הדג הזה סובל מתנודת מפלסים מואצת, מאחר שהוא ניזון בין היתר מצמחייה תת-ימית שמטפסת על היבשה עם ירידת מפלס המים. הדבר השפיע על התזונה שלו, על בגרותו המינית ועל כמות הדגיגים בכל מחזור רבייה. ייתכן שגם דגי האמנון מושפעים מתהליך דומה".
נדמה שלירידה הקריטית בכמות הדגה יש סיבות סביבתיות נוספות. לפי נתוני רשות הטבע והגנים, כמות הקורמורנים (עופות מים הניזונים מדגים) בכנרת עלתה מאוד ב-5 השנים האחרונות: עד לפני 5 שנים נאמד מספרם במאות - ובחורף האחרון הוא הגיע ל-7,000" .7,000 קורמורנים מחסלים כ-10 מיליון דגי אמנון ו-10 מיליון סרדינים", אומר אנג'וני, "לגבי הסרדינים אנחנו פחות מוטרדים, שכן יש הרבה סרדינים בכנרת ובשנים האחרונות אפילו נקטנו פעולות אקטיביות כדי לדלל את אוכלוסייתם. לגבי דגי האמנון, זה כבר סיפור מטריד הרבה יותר".
"בשעות הבוקר המוקדמות מגיעות כמויות אדירות של קורמורנים, וייתכן שהם לוקחים חלק מהמכסה של הדייגים," מסביר סוקניק, "התרשמותי היא שבשנים האחרונות להקות הקורמורנים נשארות ליותר זמן. גם עצם השילוב של הקורמורנים עם ירידות המפלס יכול להשפיע לרעה: שינוי תשתית החוף פוגע בהצלחת הרבייה של הדגים. במפלסים הרדודים אין כמעט צמחייה, והיעדר המסתור שהצמחייה מספקת הופך את אזורי הקינון לחשופים יותר גם לדיג אנושי וגם לדיג על-ידי עופות מים".
לדברי סוקניק, אפילו 'תקנות הבטיחה' האוסרות לדוג בחוף הצפוני של הכנרת בעונת האביב כבר אינן רלוונטיות. חוף הבטיחה ידוע כאזור הקינון הקלאסי ביותר לדגי האמנון בשל הצמחייה הסבוכה, המשמשת להם מסתור מפני טורפים. "היום הבטיחה היא אזור יבש בלי מים. אם אין מים בתוך הצמחייה הסבוכה - גם אין שם דגים," מסכם סוקניק.
את ההסברים המלומדים הללו חווים הדייגים על בשרם יום אחר יום ושנה אחר שנה. לפי נתוני משרד החקלאות, בכנרת פועלים 70 דייגים בעלי רישיון דיג; אך לפי הנתונים שהציג בפנינו יעקב פדידה, יו"ר ועד דייגי הכנרת, 180 משפחות מטבריה מתבססות על ענף הדיג. לדבריו, כל אחת מהן מונה 7 נפשות בממוצע - וכולן מתפרנסות מהענף המאיים עתה להיגדע. "צריך להבין שלעצור את הדיג לשנתיים זה כמו לסגור מפעל שאנשים עבדו בו עשרות שנים - חלקם מבוגרים, כאלה שאף מעסיק לא יקבל לעבודה חדשה," אומר פדידה בזעם.
כמו ברוב הערים הפריפריאליות, גם בטבריה מקורות התעסוקה מעטים ו-30% מהתושבים נתמכים על-ידי שירותי הרווחה. ענף הדייג של העיר ידע כבר ימים משגשגים הרבה יותר. "אם פעם דייג היה מגיע ל-15 ארגזי דגים ביציאה לדיג, היום הוא אוסף חצי ארגז בקושי," אומר פדידה, "לעתים רחוקות מאוד מישהו מצליח להביא 4 ארגזים, ואני מדבר על העונה הנוכחית, שבה צריכים להיות המון דגי בורי וכמויות אדירות של מושטים (אמנונים). היום כמעט לא רואים את הדגים. בימינו הדייג מוציא יותר על הרשתות, הדלק, אחזקת הסירה, הפתיונות, האוכל והמים שהוא צריך לקחת איתו לים".
לפני כמה שנים מינו הדייגים את פדידה ליו"ר הוועד. למרות שהוא פרש מהדיג לפני שנים רבות לטובת משרות מכניסות יותר, הם בחרו בו לשמש להם פה למצוקותיהם. מרביתם זקוקים לו בין היתר מחשש להיחשף למצלמות - שעלולות לחשוף אותם גם לעיני המוסד לביטוח לאומי, שבעזרתו הם משלימים הכנסה. "הפרנסה דלה כל-כך," מודה פדידה, "שאפילו אני מעודד אותם למצוא השלמת הכנסה. אין ברירה, הם חייבים להביא אוכל הביתה".
המציאות הזאת הכניסה אותם למלכוד: שר החקלאות אמנם ביקש ממשרד האוצר סיוע במתן פיצויים לדייגים בגין אובדן הכנסה לשנתיים - אבל רובם, אומר אנג'וני, יהיו בבעיה. "מי שלא מנהל ספרים מסודרים, לא יוכל לקבל את תמיכת משרד החקלאות," הוא אומר, "אין מה לעשות, זה החוק במדינה. אני יודע שחלקם לא נמצאים בקטגוריה הזאת של ניהול ספרים ומסמכים מסודרים, המעידים על ההכנסות שהיו להם - אבל הרי לפי הבסיס הזה נקבע גובה הפיצויים".
"אנחנו מסכימים שצריך לעצור את הדיג בכנרת, אבל בתנאי שנקבל בתמורה פיצוי הוגן", אומר פדידה, "אין דגים בכנרת, וגם אנחנו רוצים שהיא תשתקם - צריך לתת לדגים הזדמנות לגדול ולהתרבות. אבל אני רוצה לדעת מה בדיוק יעשו בשנתיים האלה שבהן תהיה הכנרת סגורה לדיג." לטענת דייגי הכנרת, האגף אחראי לא פחות מהם לשוקת השבורה שבפניה הם ניצבים כיום - ואפילו יותר מהם. "איך המדינה תפצה את הכנרת על השנים העלובות שבהן היא לא טיפלה בה,"? שואל פדידה, "אגף הדיג הוא זה שהוריד למינימום את כמות הדגיגים שבהם הוא אכלס את הכנרת ב-5 השנים האחרונות. הרבה פעמים הם לא מאכלסים ורק מספרים לנו שהם מאכלסים."
אנג'וני דוחה בתוקף את טענותיו של פדידה. "זה לא נכון שלא היו אכלוסים," הוא אומר, "היו אכלוסים בהיקף שקבעה ועדת האכלוס של הכנרת, שיושבים בה אנשי מקצוע ודייגים. ההחלטות מתקבלות בצורה מסודרת, ולא היה שינוי דרמטי ב-3 השנים האחרונות".
כמה אכלסתם לפני 5 שנים וכמה אתם מאכלסים היום?
"לפני 5 או 7 שנים החלטנו על כ-7 מיליון דגיגים ודגים קטנים שמשקלם עד 5 גרמים. לפי המלצות מומחים ואנשי מדע, הורדנו את האכלוס ל-2.5 מיליון. לעומת זאת, הגדלנו את גודל הדגיגים כדי להגדיל את ההישרדות."
אם אתם יודעים שכמות הדגים בכנרת ירדה מאוד, למה הורדתם את כמות הדגיגים המיועדת לאכלוס?
"יש ועדה שמקבלת את ההחלטה לפי דעות של מגוון רחב של אנשים. אני לא אומר שזה היה בהסכמה מלאה, אבל בסופו של דבר היתה החלטה - ואנחנו כפופים לה. אם היינו מודעים מראש לתוצאות הנוכחיות, הוועדה אולי היתה מקבלת החלטות אחרות. מדובר בפורום רשמי שממונה על-ידי מנכ"ל רשות המים. יושבים שם אנשי המעבדה לחקר הכנרת, ביולוגים של אגף הדיג, אני - ראש אגף הדיג - וגם יו"ר ועד הדייגים, יעקב פדידה. בוועדה יש מגוון דעות. בין אם אני אוהב את זה ובין אם לא, כך אנחנו פועלים. אני לא יכול להיכנס לזה, כי יש דעות לכאן ולכאן. חלק טענו שאין הלימה בין האכלוס לבין התוצאות. אגף הדיג פעל כדי למנוע החלטות גרועות יותר של הוועדה. ההיגיון אכן אומר שאם חסרים דגים, צריך להכניס יותר דגיגים ולא פחות - אבל יש אינדיקטורים אחרים שמראים שהדברים לא ברורים. יש מגוון שלם של שיקולים לגבי המאזן האקולוגי של הכנרת".
אולם כאן לא נגמרות טענות הדייגים. לפי פדידה, גם הטיפול במפגע הקורמורנים היה כושל מהיסוד. "הקורמורנים הגיעו בכמויות כבר לפני 5 שנים," הוא משחזר, "לפני 3 שנים היתה החלטה לגרש אותם, ואגף הדיג ביקש ממני תוכנית פעולה שתפרט איך לעשות זאת. הכנו תוכנית מפורטת, הבאנו מומחים - אך בסוף זה לא יצא לפועל."
אנג'וני מודה כי היה עיכוב בביצוע התוכניות לגירוש הקורמורנים - עיכוב שהיה יכול להימנע ולמזער את הנזק הנוכחי. "זה נכון שלמרות התוכניות עד היום לא נעשה דבר לגבי הקורמורנים," מודה אנג'וני, "ואנחנו מתכוונים לפרסם מכרז לחברה שתעסוק בסילוק".
מה עיכב את התוכניות להרחקת הקורמורנים?
"הן היו כרוכות בהתארגנות ובהכרה של כל הגורמים הרלוונטיים בחשיבות הפרויקט. אני מדבר גם על הסכמה מצד גורמים שונים כמו רשות הטבע והגנים. לפחות עם חלקם היינו צריכים להגיע להסכמה. מדובר בתהליך".
כמה זמן אתם ערים לאיום הקורמורנים על דגי הכנרת?
"את הקורמורנים אנחנו רואים ב-4 - 5 השנים האחרונות, אז התחיל מספרם לעלות בצורה דרסטית".
בימים אלה היחסים בין דייגי הכנרת לבין מנהל אגף הדיג אולי מתוחים מתמיד. נקודת הרתיחה הזו משחררת גם את השד של המאבקים העתיקים בין אנשי עיירות הפיתוח לבין חברי הקיבוצים האליטיסטים - בעלי מדגי הבריכות. לטענת פדידה, שאליה מצטרף יו"ר ארגון דייגי החוף של הים התיכון פואד (פופו) נאסר, אגף הדיג עשה יד אחת עם דייגי הבריכות נגד דייגי החופים. "הם עומדים עם האצבע על ההדק והקנה מכוון אלינו, דייגי החופים של הכנרת, הים התיכון ואילת. הם עושים הכל כדי להשמיד את הענף שלנו. הם חושבים שהם יחזקו כך את הקיבוצניקים, את דייגי הבריכות".
לדברי נאסר, "אנחנו מרגישים שהחבל מתהדק סביב צווארינו בגלל אינספור המגבלות שמטילים עלינו. אפשר לראות זאת אצל דייגי הכנרת. חשוב להגיד שאנחנו מסכימים שלאור המצב הנוכחי חייבים לעצור את הדיג, אבל נראה שהם עשו הכל כדי להגיע לנקודה האבסורדית הזאת. מה אתם חושבים שיקרה כאשר במשך שנתיים לא ישווקו דגים מהכנרת? זה כמו הבדיחה על צבוט אותי וקוט אותי: אם קוט אותי טבע, מי נשאר? רק הם יישארו בשוק. אנחנו מרגישים שדוחקים את רגלינו, דייגי הים התיכון; בכל פעם הם מוציאים תקנה אחרת שפוגעת בנו ומגבילה את צעדינו. אנחנו רוצים לעזור לדייגי הכנרת ולהעביר דגיגים מהים התי־ כון לכנרת, אבל משום־מה הדגיגים מגיעים למקומות אחרים. לכנרת לא מגיע בסוף כלום".
באותה נשימה הדייגים מנסים לפרגן דווקא לשר החקלאות ולמנכ"ל משרדו, שמתערבים למענם ומנסים למצוא פתרונות למצב המורכב. אנג'וני מודע לכך שהוטל עליו לעמוד בקו הראשון של משרד החקלאות - בחזית הבוערת מול הדייגים. "הטענות האלה חסרות שחר. מה הקשר של פופו לנושא הכנרת ומה הקשר בין זה לבין בריכות הדגים?", הוא מגיב בזעם.
"זה שאנחנו משביתים את הדיג, צעד שהם עצמם מסכימים לו, זה נקרא התנכלות,"? הוא תמה, "אלה אמירות חסרות יסוד. משרד החקלאות השקיע בשיפור מעגן הדיג בטבריה ובהקמת מעגן חלופי בשפך הירדן בגלל המפלס. השקענו שם מיליוני שקלים כדי לשפר להם את העגינה. שר החקלאות תקצב עשרות מיליוני שקלים לשיקום מעגנות, לרכישת ציוד תמיכה להחלפת מנועים ולמתן מענק של 50% עבור מנוע החוסך בדלק שהוא ידידותי יותר לסביבה. בשנה הקרובה אנו עומדים להשקיע באותו שיט חופי בים התיכון 2 מיליון שקל בשיקום רציף הדייגים בנמל עכו. אלה אותם דייגים שפופו טוען שאנחנו מקפחים אותם! בסוף 2009 תמכנו ב-700 אלף שקל בדיג החופי בים התיכון וגם בכנרת. בשיתוף משרד התחבורה הכשרנו מנוף לספינות גדולות בהשקעה של 3.5 מיליון שקל. בנמל אשדוד אנחנו הולכים לשפץ את המזח יחד עם נמלי ישראל. בנוסף, נבנה שם מחסנים לדייגים בעלות של כמיליון שקל. הטענות שלהם חסרות שחר!
"זה אולי רוגז טבעי שנובע מחוסר הוודאות הזמני - אבל תפקידנו לשמור על הכנרת ולהציל אותה. בסופו של יום עשינו זאת בתיאום איתם."
מנחם לב הוא מנהל ענף הדיג בקיבוץ עין גב שלחופי הכנרת. ביום רביעי בערב הוא הצטרף לפדידה ולפופו בפגישתם הטעונה עם מנכ"ל משרד החקלאות ועם הממונה המיוחד שמינה השר בניסיון למצוא פתרון הולם למצוקת הדייגים. בתוך סערת אי-האמון הזו, לב מהווה מעין אי של שלום: מצד אחד הוא קיבוצניק, ומצד שני הוא מתפרנס מדיג בכנרת. ספינת הדיג של קיבוץ עין גב היא היחידה שפועלת בכנרת, וגם בימי האיסור היא תמשיך לדוג סרדינים, שעליהם לא חל איסור הדיג.
לב מציע לצדדים לעלות איתו על אי השלום שלו. "כואב לי שכל-כך הרבה משרדי ממשלה היו אחראים לכנרת במשך השנים," הוא אומר, "כל-כך הרבה מיליונים הושקעו בכנרת, אבל לדבר שהכי חשוב בכנרת המסכנה - השמירה על הדגה ועל איכות המים - אף אחד לא יודע לתת פתרון. אני מקווה שמעז יצא מתוק, ובינתיים אפשר לחשוב על פתרונות יצירתיים. ענף הדיג בעין גב בן 70 שנה - והוא לא ימות.
בשנים האחרונות הוא עבר תפנית לדיג תיירותי בגלל המצב הקשה. התחלנו בכך לפני 3 שנים בצמוד למשרד התחבורה ולאגף הדיג, והדבר הפך אצלנו ללהיט. היום יש קטסטרופה כמעט בלתי הפיכה - אבל אנחנו צריכים ללמוד ממנה. בינתיים צריך למסד את הדיג התיירותי כדי להוריד מהדגים את הלחץ ולהניח להם להתאושש".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם