בקרוב בים התיכון
שוב חשבנו שהטבע הוא משאב לא מוגבל. האם נספיק להציל את הים התיכון? בשביל הכנרת, לפחות בסיבוב הזה, זה כבר מאוחר מדי
השבוע פגשו דייגי הכנרת את הקרקע. משרד החקלאות החליט לשים סוף לחגיגה - רגע לפני שיהיה סוף לאגם. את הלקח הסביבתי אי-אפשר להחמיץ: שוב חשבנו שהטבע הוא משאב לא מוגבל; שוב התייחסנו אל הסביבה כאל חשבון בנק בלי תחתית. איזו טעות. אחרי שנים שבהן הכנרת נשדדה באמצעות שאיבת יתר של המים, דיג פרוע והרעלות של הדגים - למנהל הבנק נמאס, והשבוע הוא סגר את החשבון. .
יועיל לכולנו אם נתייחס למקרה הכנרת כאל משל, קדימון: ההבדל היחיד בין הים התיכון לכנרת הוא הממדים: הים התיכון גדול יותר, אבל גם חווה לחץ הרבה יותר מאסיבי מצד דייגים מעשרות מדינות וזיהום תעשייתי ואורבני כבד.
הכיוון דומה: הדגה בים התיכון דלה בהרבה מבעבר, והדגים הולכים ומצטמקים. כשחוקרים יוצאים לים, הם מבוהלים מהממצאים שעולים בחכתם. הרשתות הצפופות של הספינות מכסחות את הסביבה הימית, הדגים הגדולים נעלמים, שרשרת המזון הטבעית מתפרקת והמערכות האקולוגיות יוצאות משליטה. היחס הזה - וזה מה שהכנרת מסבירה לנו עכשיו - עוד יחזור אלינו כמו בומרנג.
השבתת הדיג בכנרת מצטרפת לשורה הולכת ומתארכת של מקרים שבהם נגבה מחיר יקר - במקרה הזה צירוף עשרות משפחות למעגל האבטלה ומתן פיצויים בסך מיליונים מקופת המדינה - בגין נזקים מעשה ידי אדם.
התרבות שלנו מתמחה בגרימת נזקים לסביבה, ואחר כך נאלצת להשקיע סכומי עתק בחיפוש אחר פתרונות לבעיות שיצרה במו ידיה. שימו לב עם מה מדינת ישראל מתמודדת בימים אלה רק בתחום המים: שיקום
את כל אלה, ואת האסונות הסביבתיים שעוד יבואו, אפשר למנוע באמצעות שימוש מרוסן ומאופק במשאבי הטבע שמלווה באכיפה אגרסיבית. בשביל הכנרת, לפחות בסיבוב הזה, זה כבר מאוחר מדי.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם