המועצות לאורך ים המלח ירדו נמוך

במקום לקבל את פרויקט העירום בזרועות פתוחות, החליטו שתי המועצות לאורך ים המלח להתבטא נגדו בצורה המעוררת גיחוך

אביב לביא | 18/9/2011 5:02 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר
לא באמת הופתענו כשפרויקט צילום העירום של ספנסר טוניק גרם לסיירת של ח"כים ממפלגות דתיות להכריז עליו מתקפה. אירוע כזה הרי לא יכול לעבור בישראל בלי הציטוטים המתבקשים מכיוון ש"ס וזבולון אורלב, ובלי שתועלה על נס הקרבה הגיאוגרפית בין הלוקיישן של הצילום לסדום ועמורה. אלא שהסיפור העצוב והמקומם הוא לא ההתנגדות הצפויה והמתבקשת של הדתיים לאירוע, אלא ההתנהלות השערורייתית של שתי המועצות ששוכנות לאורך חופיו של ים המלח.

כששמעתי את דב ליטבינוף, קיבוצניק חילוני וראש המועצה האזורית תמר, עולה לשידור באחת מתחנות הרדיו, מודיע שמדובר ב"אירוע מגעיל" ומאיים ש"אצלי זה לא יקרה", הייתי משוכנע שמדובר במתחזה. הרי לא יכול להיות שמי שהמנדט הציבורי שלו הוא לעשות הכל כדי להציל את ים המלח, יהיה המתנגד הקולני ביותר למיזם שיכול לעשות רק טוב לאגם הגוסס.

כל טיעון שליטבינוף שלף במהלך הראיון (בדקתי - זה היה הוא) היה משונה יותר מקודמו. לשיאו הגיע כשהתריע מפני התועבה שעתידה להתרחש במהלך ההכנות לצילום. "זה לא שהם מתפשטים, מצטלמים והולכים", אמר , "ההכנות לוקחות הרבה זמן עד שמגיעים לתמונה הטובה, ובינתיים כולם מסתובבים עירומים. אותי זה מגעיל".מגעיל אותך? שב בבית ואל תפריע. למיטב ידיעתי, איש לא ביקש מראש המועצה לכבד בנוכחותו ובגופו את האירוע, מה עוד שהצלם בכלל נערך מחוץ לתחומי המועצה שלו.

התגובה של השכנים ממגילות - המועצה ששוכנת לחופיו הצפוניים של ים המלח - הייתה פחות מתלהמת, אבל לא הרבה יותר נבונה. להם הפריעה העובדה שמאז שטוניק הגיע לארץ הרבו לדבר על משמעותו של הצילום בהקשר של חופש הביטוי והאמנות, וקצת פחות על המשמעויות הסביבתיות של הפרויקט. ואיך חופש הביטוי והאמנות לא יהפכו לאישיו, אם אנשים כמו ליטבינוף מאיימים לטרפד את הצילום?
נסיונות הכשלה אקטיביים

הניסיון לרדד את הדיון והאמירה ולהכניס אותם בכוח למגירות - כאילו תמונה של אלף בני אדם עירומים יכולה לטמון מסר רק בענייני הסביבה או רק בענייני חופש הביטוי, וכאילו בכלל יש תחרות בין היבטים ומשמעויות שונות של אותה תמונה - הוא מופרך מיסודו. כשטוניק צילם בשיתוף פעולה עם "גרינפיס" מאות בני אדם עירומים על קרחון נמס בהרי האלפים, איש לא דרש ממנו לדעת איזה אחוזים מהתמונה נועדו לומר משהו על היחס בין האדם לגופו ואיזה חלק מנסה להעלות על נס את

האדישות שבה אנחנו מקבלים את נזקי ההתחממות הגלובלית.

בשורה התחתונה, העצובה, ובאורח לגמרי לא צפוי, במקום שספנסר טוניק יתקבל בים המלח בזרועות פתוחות, כשם שהתקבל עד היום בשורה של מדינות פרימיטיביות - מברצלונה ועד סידני, מלונדון ועד אמסטרדם - הוא נתקל במנעד שנע בין פרצוף חמוץ לניסיונות הכשלה אקטיביים.

אם ככה מתנהלים מי שאמורים לשמור על האינטרס של ים המלח, זה באמת יהיה פלא אם הוא יצליח להיבחר לאחד משבעת פלאי העולם החדשים.

aviv67@gmail.com

כל המבזקים של nrgמעריב לסלולרי שלך

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

אביב לביא

צילום: דעות

כותב במעריב על ענייני איכות סביבה וכדורסל. מגיש את התוכנית "יהיה בסדר" בגלי צה"ל. פרסם ספר על אוכל אורגני

לכל הטורים של אביב לביא

עוד ב''אביב לביא''

כותרות קודמות
כותרות נוספות

דעות וטורים

המייל הירוק

מדורים

  

פורומים

כותרות קודמות
כותרות נוספות
;
תפוז אנשים
vGemiusId=>/channel_news/green/ordering_new_1/ -->