איך עיתונאית עצורה חודש וכולם שותקים?
העיתונאים בשושו-לנד הם אפסים, אחרת אי אפשר להסביר למה בחודש האחרון אף אחד מהם לא כתב מילה על מעצר של עיתונאית. דעה
בית המשפט העליון צילום: פלאש 90
בשנים האחרונות היו באותה מדינה מקרים של עיתונאים שנורא רצו לפרסם מידע, אבל הצנזורה הצבאית אסרה זאת. אז הם הדליפו את המידע לחו"ל ומיהרו לפרסם אותו תוך הסתמכות על "מקורות זרים". הצנזורה באותה מדינה היתה כמובן יכולה לבדוק איזה מייל נשלח מאיפה ומתי, אבל גם שם הבינו שלא בכל דבר שאסור לפרסם, יקרה אסון אם הוא אכן יפורסם לבסוף.
מזל שישראל היא לא מדינה נוראית כמו שושו-לנד - כשאילנה דיין והתוכנית עובדה קיבלו מכה על היד, במסגרת משפט הדיבה של סרן ר', מיטב העיתונאים והפובליציסטים ידעו לכתוב תילי תילים של מילים. יתירה מכך, נשיאת מועצת העיתונות, השופטת בדימוס דליה דורנר, הודיעה שתבקש לצרף את מועצת העיתונות לערעור שתגיש דיין, על תקן "ידיד בית המשפט".
כלומר דורנר החליטה שלמען חופש העיתונות היא יכולה להתערב בהליך שיפוטי, עד שהד"ר למשפטים אילנה דיין וחבריה העיתונאים יקבלו את פסק הדין הרצוי להם. לכן אני בטוח שאם אותה עיתונאית היתה נעצרת
בארץ ולא בשושו-לנד, הגברת דורנר היתה מציעה להיות ידידת בית המשפט ולהתערב באותה עוצמה, אם לא למעלה מכך.
או שאולי בעולם יש פשוט שני מדרגים של עיתונאים. יש את הטאלנטים הזוהרים שפוליטיקאים, שופטים ומיליונרים חפצים ביקרם ויש את העיתונאים-העבדים, שמרוויחים קצת יותר משכר מינימום, נותנים את הלב והנשמה, אבל כאשר הם בצרה אין להם על מי לסמוך אלא אביהם שבשמיים ועל הפרקליט שהם שוכרים.
לא ניתן להגיב על כתבה זו. אתכם הסליחה
אקו"ם