מי מפחד מצה"ל?
עד כדי כך שבירים תלמידי ומורי גימנסיה הרצליה, שיחלו במחלה המיליטריסטית אם יפגשו קציני צבא?
האמת שניתן היה לסיים את המאמר כאן, מפני שכל מילה נוספת מיותרת. אבל בישראל 2010, שום מילה כבר אינה מיותרת. כל פרה קדושה ממתינה לשחיטה, כל מוסכמה מחכה להפרכה. אז תסלחו לי שאהיה צפויה ואזדעזע.
החלטתו של מנהל הגימנסיה שלא לאפשר לקציני צה"ל להיפגש עם המורים, חוטאת לצרכי שתי המערכות – החינוך והביטחון כאחד.
אנו נמצאים בעידן של דה-לגיטימציה ושבירת מוסכמות. תקופה בה הצבא אינו "הפרה הקדושה" כפי שהיה. החל מדוח גולדסטון, שהעז ל"הכתיר" את חיילי צה"ל כפושעי מלחמה, ועד ל"נציגי המצפון והמוסר" העושים זאת מתוכנו אנו. התלמידים חשופים למידע הזה. התלמידים רוצים לשאול שאלות ולקבל תשובות ראויות ולא קלישאתיות ו"פלקטיות". ממי יקבלו המורים את התשובות כדי להעבירן לתלמידים, אם לא מקציני צה"ל?
דווקא בשם חופש הביטוי, אחד מעקרונות היסוד של הדמוקרטיה, חובה לתת לקצינים לבוא בשערי בתי הספר. אדרבא – יש טענות כלפי הצבא? שישאלו את מי שיכול וצריך לענות.
שישאלו על גלעד שליט ועל אחריותו של צה"ל להשיבו לחיק משפחתו; שישאלו על אחריות המדינה לגורלם של חייליה; שישאלו על מוסר הלחימה של צה"ל; שישאלו על סרבנות, על פציפיזם, שישאלו על היותו של המיעוט "פראיירים" משום שהנטל נישא יותר ויותר על כתפיו; שישאלו על צדקת מלחמותינו, כמלחמות על עצם קיומנו; שישאלו על טוהר המידות והנשק, על פקודה בלתי חוקית בעליל, על תחושה שכל חייל זקוק לעו"ד צמוד בשעת מילוי תפקידו; שישאלו על מה שירצו – בישירות ובפתיחות ושלא יסתמו פיות.
כאשת חינוך, כמנהלת וכמנכ"לית משרד החינוך, ראיתי תמיד את חשיבות הדיאלוג בין קבוצות המשיקות לחיי התלמידים. התלמידים זקוקים לדיאלוג עם הצבא כדי לבחור את דרכם; כדי להיות אזרחים וחיילים טובים יותר.
תסמכו על המורים
אנו נמצאים בתקופה בה אחוזי הגיוס יורדים, בתקופה בה המשתמטים אינם מתביישים יותר. מנהל הגימנסיה, בסירובו להכניס את קציני צה"ל בשערי בית הספר, יוצר דה-לגיטימציה העלולה אף לפגוע באחוז המתגייסים לצה"ל, דבר שמנעו מנהלי הגימנסיה בעבר.
השיח הזה בין קצינים למורים יתרום לכל הצדדים: הקצינים נתרמים משום שהמורים ישקפו לקצינים את רחשי הלב של ציבור התלמידים טרם גיוסם לצה"ל, על חרדותיהם, תחושותיהם ושאלותיהם, שהרי הללו מוצנעים ונעלמים ביום גיוסם בבקו"ם. התלמידים נתרמים משום שזו כמעט הזדמנות אחרונה עבורם ללבן בעיות ושאלות, באומץ וללא מערכות סינון. מרגע הגיוס לצה"ל מקבלים על עצמם התלמידים המתחיילים את תרבות הארגון, שעיקר מהותו מתבסס על פקודות ממערכת היררכית וסמכותית.
המורים
נתרמים משום שהמפגש יספק להם תשובות ויעניק כלים להתמודדות עם שאלות ערכיות ומוסריות, כמו גם שיקוף המציאות הצה"לית מ"כלי ראשון" ולא באמצעות תקשורת ודוחות למיניהם. יש לסמוך על המורים שיידעו להפעיל שיקול דעת ביקורתי ותבונה ערכית, בעת מפגש שכזה.
החלטתו של מנהל הגימנסיה הינה הבעה של חוסר אמון במורים. עד כדי כך פריכים מורי הגימנסיה בעיני המנהל, שאסור להם להיפגש עם קציני צה"ל פן יחלו במחלה המיליטריסטית הממאירה?
מנהל הגימנסיה חטא לתפקידו. המפגש עם קציני צה"ל כמוהו כהשתלמות לליבון דילמות ערכיות, מוסריות וחוקתיות אליה נשלחים המורים. ירצה לאזן – ייזמן נא אנשי אקדמיה והוגי דעות, על-מנת להתמודד עם אותן סוגיות. ובסופו של יום, רצוי לזכור, אין לנו צבא אחר.
הכותבת היא חברת כנסת מטעם סיעת קדימה, ולשעבר מנכ"לית משרד החינוך
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם