מי מפחד מטלוויזיה רב תרבותית
הגיע הזמן לנתץ את המיתוס: הדתיים, הערבים והרוסים לא פגעו בטלוויזיה המסחרית בגלל דרישה לייצוגי וטלוויזיה היא משאב ציבורי ולא פרטי
הגישה הקפיטליסטית נוטה לא פעם לתלות בחלש ובעני את האחריות לתחלואי החברה והכלכלה. עמדה זו שעולה לרוב ערב קיצוץ דרסטי בתקציב המדינה, תולה את האשם בחלשים והעניים שבמקום לרכוש השכלה ולצאת לעבוד, הופכים תלויים בהבטחות הכנסה ובקצבאות השונות.
תומכי הגישה הזו, אף מוסיפים ואומרים כי העשירים הם בעצם קורבנותיהם של העניים, משום שאלו נאלצים לתקצב במיסים שהם משלמים את אותם עניים, במקום ליהנות מהכנסה גבוהה.
ד"ר אמיר חצרוני, הוא כנראה חסיד מושבע של אותה גישה, לאחר שבמאמרו הוא האשים את הקבוצות החלשות באוכלוסייה: הדתיים, החרדים והערבים במשבר שאליו נקלעה הטלוויזיה המסחרית. חצרוני טוען במאמרו כי לולא היו נציגיהן של אותן קבוצות לוחצים על הזכייניות ליצור ולשדר תכניות שמטרתן לתת ייצוג לפריפריה ולאוכלוסיות שעד כה לא נראו על המסך הקטן, יכלו הערוצים המסחריים ובעליהם להמשיך להתעשר.
לו את המסקנות הללו היה מפרסם מרצה וחוקר מאחת האוניברסיטאות או המכללות המצויות במרכז הארץ, ניתן היה לטעון כי כותבו מייצג קבוצה הרוצה להמשיך וליהנות מעודף הייצוג שקיבלה על גבי המסך הקטן, תוך דחיקתם של הקבוצות האחרות לשוליים או עד להעלמתן המוחלט מהמסך.
אך את הדברים המדאיגים כתב דווקא חוקר ממכללה השוכנת ביישוב המצוי מעבר לקו הירוק, העיר אריאל, שניתן להניח כי תושביו ומה שהם מייצגים כמהים לייצוג טלוויזיוני. בקלות ניתן לומר כי לולא הוראות המכרז שחייבו את הזכייניות להתייחס גם לפריפריה, היינו ממשיכים לצפות
גישתו של חצרוני מוטעית לא רק בגלל הפרשנות שלה כי אם ובעיקר בגלל הטעויות העובדתיות העולות ממנה. ראשית, משום שבניגוד לעמדתו, הערוצים המסחריים אינם נחלתם הפרטית של בעליהם אלא משאב שהמדינה נתנה להם, לא רק בכדי שיוכלו להרוויח כסף ממכירת זמן שידור למפרסמים או לייצור שעשועונים וסדרות ריאליטי, אלא גם בכדי שייתנו לצופה הטלוויזיה הממוצע אפשרות לצרוך תרבות מבלי שיצטרך לצאת מהבית, באמצעות סדרות דרמה וסרטים דוקומנטריים מקוריים.
כמו כן, מפליאה העובדה שחצרוני המתיימר לכתוב מאמר מדעי, אינו יודע את העובדות על אחוזי הצפייה של אותן תכניות שעליהן הוא כותב. לצד סדרות ותכניות שלא זכו ברייטינג גבוה (מה שקורה אגב בכל ז'אנר) היו סדרות כמו "מעורב ירושלמי", "עבודה ערבית" ו"סרוגים" שזכו לאחוזי צפייה גבוהים, לדיון ציבורי ער ולדיווידנד בדמות עונה נוספת.
בדבר אחד אפשר להסכים עם ד"ר חצרוני. הטלוויזיה המסחרית אכן נמצאת במשבר קשה, אולם זה יכול לנבוע משילובם של כמה גורמים: הופעתם של ערוצים מסחריים נוספים שנגסו בעוגת הפרסום, הגדלת שוק הטלוויזיה הרב ערוצית, טכנולוגיות חדשות שאפשרו לצופים שרכשו אותן את היכולת לצפות בתכניות בשעות הנוחות להם, ולהיעדר מטבלת הרייטינג, כניסתה של המדיה החדשה עם פלטפורמות שידור על מסכים קטנים ולבסוף המשבר הכלכלי שהשפיע על כלל המשק. הפתרונות לכל אלו מצויים בשדה הרגולציה. את הקבוצות החלשות, מומלץ לפחות במקרה זה, לעזוב בשקט.
הכותבת היא מנכ"ל קרן גשר לקולנוע רב תרבותי החתומה על הסדרות "מעורב ירושלמי", ו"עבודה ערבית"
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם