המהפכן הישראלי הראשון

משורר ומלומד, מורד ולוחם: השבוע לפני 68 שנה נרצח יאיר, אברהם שטרן, שהיה הראשון להכיר בשלטון הבריטי כשלטון זר. כאויב

אראל סג''ל | 11/2/2010 8:23

בשעת בוקר בכ"ה בשבט תש"ב, 12 בפברואר 1942, השבוע לפני 68 שנה, פשטה הבולשת הבריטית על דירה ברחוב מזרחי 8, שכונת פלורנטין, דרום תל אביב. מקום המסתור של יאיר, אברהם שטרן, מחולל תנועת לוחמי חירות ישראל. השוטרים הסיטו את הווילון בארון ומצאו את יאיר. חייל בלי מדים, יחף בגופייה. הפחד זחל בגרונו אך הוא לא ביקש על חייו. אפוף אימת סוף, פיו יבש, לשונו סדוקה, פניו חיוורות, אך הוא אינו מתרפס בפני אויבו. את ידיו כבלו באזיקים וכך המתין לקץ. בודד, נרדף ומנודה, נרצח "יאיר".

על ימיו האחרונים כתב נתן ילין-מור, מי שלאחר מותו הפך לאחד ממנהיגי הלח"י: "תל אביב הגדולה, עיר ואם בישראל, נהפכה למחנה אויב. לא היה בית אחד בכרך שעל דלתו יוכל יאיר להקיש ולבקש מחסה מרודפיו. לא היה איש בת"א ובנותיה, שיאות להלין אותו אפילו ללילה אחד, שיציע לו כוס מים ופת לחם... הרוב הגדול הוסת... אחרים רעדו כעלה נידף".

על ראשו הוכרז פרס בסך 1,000 לא"י. הסטודנט המצטיין ללימודים קלאסיים, המשורר יפה התואר, הוא עתה שנוא ורדוף. שמו נודע לשמצה כמעט בפי כל. תמונתו מתנוססת על לוחות מודעות ובעיתונות העברית. כחיה ניצודה הוא מדלג, מתחמק בין פח למוקש, הבולשת אחריו, גם הש"י - שירות הידיעות של ה"הגנה". רעל נשפך בגנותו על דפי העיתונים, מנודה ומגונה. "גיס חמישי" זועקת כותרת, ואחרת עונה "מנהיג כנופיה". חייו

היו למשיסה. שנים קודם לכן כתב ועתה חש את הדברים על בשרו: "אלוה, רחץ בדמנו צואת לשונם הנואפת: המורד - מטורף, וגואל דם עברי - עבריין!".

לאילו תעצומות גוף ונפש נזקק מהפכן עברי נרדף? ודאי לא כוחות היונקים ממקסם שווא של רגש מצועצע ומאלחש היגיון או קיטש מלודרמטי, אלא תעצומות הנובעות מבהירות ההכרה והתבונה. כוח עמידה שנבע לא מרומנטיקה זולה והיסטרית, מפכפוך ערגת מוות, אלא מאמונה הצרובה בליבת ההוויה היהודית וכי הגיעה שעת הגאולה. שעת המרד בגורל הסביל, בזמן שמחוץ לזמן.

והנה מפרק חיים קצר עד כדי כאב, לא פסיק היסטורי, מהדהדת אחת הדמויות המרתקות בתולדות עם ישראל של הזמן החדש, אייקון כמו קדמוני, מיתי בחייו ובמותו. אישיות מורכבת, רבגונית, ענפה, רבת רבדים. משורר ומלומד, מהפכן ולוחם. אתאיסט שהיה למאמין, מורד בחליפה, נאמן לאמת עד מוות. אפשר שהיה נעשה למלומד בעל שם בתרבות הקלאסית, אך הוא בחר בחיי המחתרת, "בטחב אפלת מרתף, שבו מנורה תבאש חיוורת". אולי היה הופך למשורר חשוב ונערץ, כמו אותם שתיינים ספוגי קיא בבתי הקפה הבוהמיינים של תל אביב. מופקר ומתהולל בלילה, לאומי ביום.

לא יאיר. הוא ושירתו היו לגוף אחד אמנם את ספרי ההיסטוריה כתבו עסקני המפלגה המנצחת, לבלריה השכיחו שהיה זה יאיר, הראשון להכיר בשלטון הבריטי כשלטון זר. כאויב. וכי מלחמת השחרור לא פרצה בתש"ח.