מפעל הקומפוסט: עמיעד לפידות אוסף זבל
יום אחד החליט עמיעד לפידות שהפרדת אשפה זה הפרויקט שלו. הוא ילמד, יבצע וישכנע את בתי ישראל שזו הדרך. הוא התחיל בקטן, בכמה משפחות בתוך המושב. היום, ביותר מ-3,500 בתים כבר הולכים בדרך שלו
"קליפות ביצים, דברים שאנשים זרקו. תסתכל, מגבונים לחים - שזו מכת מדינה - שקית של קמח מצה. זה לא מגעיל אותי. הלכלוך פה בטל בשישים מול התוצאה". לפידות , 42, תושב כרם מהר"ל, הוא טיפוס שאנשים יכולים בקלות לתייק לקטגוריות ההזוי, הנאיבי, אבל גם הראוי להערכה. מתוך ערמת הזבל, שבקרוב תדשן את השדות החקלאיים, הוא משוכנע שבעתיד יסמן עבורנו את הדרך לחיים טובים יותר.
"החלום שלי לשנות את העולם. לגרום לאנשים להבין שאפשר לחיות אחרת", החל לשטוח את משנתו. "אמרתי איך אגיע לכולם? דרך האשפה. למה? כי ישראל נמצאת בצמרת העולמית בייצור אשפה לאדם, ואין לנו מושג איך מטפלים בכך. 85 אחוז הולכים להטמנה, וזה לא צריך להיות. אין לנו מושג איך לנהל את החללית שבה אנחנו חיים". אז מה עושים? "כשאני מסתכל על הרכב הפסולת, כמעט 50 אחוז הם אשפה אורגנית. הגיעה מהאדמה וצריכה לחזור לשם. קח תפוח. בא מהעץ שצומח בשדה. העץ קולט חנקן, מינרלים מהקרקע ושם אותם בתפוח. גומרים לאכול אז משליכים את השאריות לאשפה האורגנית, כשליד יש פח רק לפלסטיקים וניירות. בסוף קח את האורגנית, שאחרי תהליך היא תדשן את העץ, שייתן פירות. אשפה, דשן, פירות. מעגל שיכול להתקיים לנצח. זו קיימות".
לפני קצת יותר מחמש שנים עמיעד החליט שזה הפרויקט שלו. הוא ילמד, יבצע וישכנע את בתי האב בישראל שזו הדרך. "הייעוד הוא ליצור מודל של קיימות. היכולת שלנו להתקיים בלי לפגוע באפשרות של הדורות הבאים להתקיים. הרוח קראה לי - או אלוהים, תקרא לזה איך שאתה רוצה - עזבתי הכל והתמקדתי. לא היה לי ברור איך אתפרנס, אבל היה ברור שמרעב לא אמות".
לפידות פתח בניסוי. בהתחלה פנה ל-12 משפחות במושב והכניס אותן לעניין. ביקש שיפרידו אשפה בבית. לזרוק את הניילונים ודומיהם בפחים הירוקים של המועצה, ואת האשפה האורגנית בפחים השחורים, שהוא יציב ליד הירוקים. מקבלן הפינוי הוא ביקש שישאיר לו את הלפתן האורגני.
פעם בשבוע לפידות הגיע עם מריצה, רוקן את הפחים, אחרי ששקל ורשם נתונים. את התכולה לקח לחלקה החקלאית שלו, שנמצאת בקצה היישוב, שפך, ערבב עם גזם עץ ובנה את הקומפוסט, דשן אורגני אוריגינל.
הוא הסתובב בין היצרנים עד שעלה על פיתוח: פח שמורכב על מתקן מיוצב, עם גומי סוגר. המחיר: 6,000 שקל - שיצאו מכיסו. העסק החל לצבור תאוצה. קרן IVN נתנה מלגה לשנתיים, המשרד להגנת הסביבה תמך, המועצה האזורית חוף הכרמל עזרה להכשיר את הרפת הישנה בקיבוץ עין כרמל למקום שבו יהפכו את האשפה לדשן (קומפוסט ). שדות ים ובית אורן ביקשו להצטרף. אחריהם עין שמר ומגל.
זכרון יעקב הייתה המועצה הראשונה שביקשה הדרכה. אמרה לעמיעד שזו האג'נדה שלה. מפה לשם יותר מ-3,500 משפחות בחרו כיוון. כדי לעמוד בקצב גייס עמיעד עוד אנשים. הוקמה עמותת "ארץ כרמל", שלה היום 35 מתנדבים העוסקים בפינוי, הדרכה וייעוץ. "מקבלי ההחלטות אמרו שהציבור לא ישתף פעולה", נזכר לפידות. "אחרי שבכרם מהר"ל 96 אחוז שיתפו פעולה, אמרו 'טוב, אתה חי שם'. אז עשיתי את זה בעוד 20 מושבים וקיבוצים. אמרו 'האשכנזים והנובורישים, ברור שיפרידו'. גייסנו כסף והלכנו לראס אל עין - כפר ערבי ליד כרמיאל. מאה אחוז של שיתוף פעולה".
אתה מאוד מתלהב מזבל.
"המורות בבית הספר היו אומרות 'אם לא תלמד, מה תעשה, תאסוף זבל?'. אז אני רב סרן במילואים, תואר שני בטכניון ואני אוסף זבל. אין לי שום בעיה. מבחינתי, כל פעם שאספתי הייתה שיעור בענווה, ואני מזמין כל אחד".
אלא שבשיא האופוריה, באה הנפילה. היא החלה ב-2008 ונמשכה בשנה שאחריה. המצב הכלכלי גרם לבעיות בגיוס מזומנים. כסף לא נכנס, ההוצאות גדלו. עמיעד והעמותה הרגישו מחנק. במשך כל התקופה, פינוי הפחים האורגניים מכרם מהר"ל היה באחריותם.
עמיעד החליט שאין ברירה, צריך לעשות מעשה, וכתב בחודש דצמבר האחרון לראש מועצת חוף הכרמל, כרמל סלע, כי "אם לא יתקבל סיוע מהמועצה, או מגורם אחר, נפסיק את איסוף האשפה האורגנית. כבן כרם מהר"ל וכמי שייסד את הפרויקט והשקיע בו כל כך הרבה, יהיה לי מאוד קשה וכואב, אבל השיקול הכלכלי הקיומי גובר על הרגש".
"במצוקתי הכלכלית נאלצתי למכור את הטרקטור", הוא מספר. "לא נכנס כסף. במקום חסכונות לילדים או פנסיה לעצמי השקעתי במיזם. רק שלא יפסיק. עשיתי חשבון שאיסוף האשפה, כולל תחזוקת הפחים והטיפול באתר המיחזור, עולה 3,000 שקל בחודש".
קמה מחאה, תושבים כתבו מכתבים למועצה, וזו אמרה לבסוף שתפנה בעצמה את האשפה האורגנית. אחרי פעם אחת שלח יוסי גבאי, מנהל מחלקת התברואה ואיכות הסביבה, מכתב לוועד היישוב.
הוא כתב שב-62 פחים בכרם מהר"ל נמצאו כ-338 קילוגרם של אשפה אורגנית. עשרה מהפחים בכלל היו ריקים, ומאחר שהמשרד להגנת הסביבה לא מסייע, רק במכרז לפינוי אשפה שהמועצה תוציא ב-2011 היא תתייחס לנושא ההפרדה. בינתיים היא מבקשת מוועד היישוב להתארגן.
"הונאה", עמיעד מתקומם. "אמרתם שאתם ממשיכים ואחרי פעם אחת, זהו? יצרנו מהלך מקסים, יעיל. אז סליחה שהתחלתי בכלל. אולי הם כועסים שגרמתי להם עבודה".
כרמל סלע, ראש המועצה, נותן את גרסתו. "המיזם חשוב. נתנו קרקע ועזרנו בהקמת מתקן, אבל בסוף יש איסוף פנימי. אתה יודע מה זה מושבים וקיבוצים? יש ועדים מקומיים. התקציב שלהם בדיוק כמו של מועצה. הנושא בלבכם? הוועד יכול להקצות 36 אלף שקל בשנה. אם אני אכנס ליישובים בכל חוף הכרמל, זה עניין של מאות אלפי שקלים".
בתחילת החודש ערכה ועדת איכות הסביבה של כרם מהר"ל ישיבה והנושא נדון ארוכות. בין היתר, נכח שם התושב האח"מ עמי אילון. "נמשיך את הפרויקט כבר השבוע", הבהיר מזכיר היישוב צבי פרידמן. "רתמנו למשימה את גנן היישוב. חלק מהתשלום יבוא מאיתנו וחלק מהתושבים".
עמיעד אולי נפגע שנלקח ממנו הבייבי שלו, במקום שבו הוא חי, אבל המהפכה, הוא משוכנע, עדיין חיה ובועטת. "התחלתי לפני חמש שנים ואמרתי שתוך עשר שנים כל המדינה תפריד אשפה. הסתכלו עליי כעל פסיכי, ועכשיו נשארו חמש שנים להשגת היעד. זה יקרה".
איך רואים אותך, כמשוגע? כמנהיג?
"גם וגם. מצד אחד, יש אנשים שאומרים 'לך תעבוד, תתפרנס. תפסיק עם המשחקים שלך, ילד'. אלה מעטים יחסית. אני נתקל בהרבה תגובות של'כל הכבוד, טוב שיש אנשים כמוך'. אני לא לוחמני. אני עקשן ונחוש".
עמיעד היה פעם בכיוון אחר. הוא חשב על קריירה צבאית. 12 שנה שירת בחיל הים, קצין בצוללות, אבל כשלמד באוניברסיטה, במסגרת הצבא, הוא הכין עבודה על הזיהום בנמל הצבאי בחיפה. האסימון ירד בפעם הראשונה.
"בשנייה אחת מורידים בעולם חמישה דונמים של יער, בדקה 300", הוא יורה נתונים מפחידים. "זה מביא להכחדה של 250 צמחים ובעלי חיים ביום. הפעם האחרונה שהיה קצב הכחדה כזה, זה קרה לפני 65 מיליון שנה, כשמטאור פגע בכדור הארץ. אני לא חי בפחד, אלא בתקווה. הרי פעם הייתי משוכנע שביטחון זה הדבר הכי חשוב, אבל במצב הזיהום, זה איום אסטרטגי".
האסימון ירד שוב כשעמיעד עסק בחקלאות. הוא עבר מסטנדרטית לאורגנית והקצין לטבעית. "יום אחד אני נוסע בטרקטור בדרך לחלקה, ועם הרוח הרחתי את זיהום האוויר שיצא מהטרקטור. אמרתי 'מה אני עושה? מדבר על חקלאות נקייה, אבל בדרך מזהם'.
"התחלתי לחשוב בכמה מים אני משתמש. מי עובד בשטח? פיתחתי מודל של חקלאות טבעית. מגיע קטיף ויש 900 עצי זית. יש לי קהילה של יותר מ-600 משפחות . מוציא מיילים לכל ה-600: ' בואו ליום קטיף'. אם קטפת עשרה קילו, יוצא מזה שלושה בקבוקי שמן. בקבוק אחד לכיסוי ההוצאות, השניים האחרים להם. ביומיים-שלושה, גומר לקטוף. לא צריך לרוץ אחרי פועלים או צרכנים".
אתה מינימליסט?
"זו מציאות שמתאימה לי. אני לא אומר שהיא מתאימה לכולם, אבל קח עץ. קולט פחמן, פולט חמצן, עם השורשים מנקה את מי התהום, עם העלים שנושרים מזין את הקרקע, מספק פירות כמזון לבעלי חיים. הסביבה שלו עשירה יותר. הנה מודל כלכלי. למה אנחנו לא יכולים לחיות ככה? אילו הייתי זוכה בפיס, מה הייתי עושה? שותל עצים בכל מקום ומכשיר שטחים לחקלאות".
החיים של עמיעד ייראו לאיש מהיישוב כקיצוניים. הבית שלו, שנראה מדהים, עשוי מקונטיינרים ישנים, לבני אדמה שהוא וחבריו הכינו וקש. "בהתחלה, כשבאתי לבנות, עמדו בתור כל נציגי המשפחה כדי להגיד שאני אידיוט", הוא נזכר. "אבל היה לי ברור שככה צריך. אז לקחתי את כל החסכונות מהצבא, פלוס משכנתה. הבית שלי יותר זול, יותר בריא ואם תהיה רעידת אדמה, לפחות לא יהיה גג בטון שייפול לי על הראש".
במכונית שלו הוא נוסע על שמן טיגון ממוחזר, וגם לזה יש תשובה. "טיגנתם צ'יפס, סופגניות, זה אמנם לא בריא, אבל אם כבר אז כבר - קחו את השמן, אחרי שהתקרר, שימו בחזרה בבקבוק, תניחו ליד הפח. יש מישהו שמייצר עבורי את הביודיזל. נוסע אותו הדבר ובערך בשקל וחצי יותר זול מסולר".
אם זה מתחת לאף, למה אתה יחיד ומיוחד?
"לאט-לאט. השינוי הגיע, הציבור בשל. למה לא עושים? כי אין מנהיגות שתוביל. עכשיו עשינו סקר לפרויקט הפרדת האשפה. התגובות מדהימות. אנשים מרגישים שהם שותפים בהצלת העולם, ומה תפקידי? אני הציפור שעומדת על העץ ונותנת השראה. מראה שהדבר אפשרי".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם