קר, קר, מתקרר: לא חייבים לכבס ב-60 מעלות
כ-75% מצריכת האנרגיה של מכונת הכביסה מקורה בשימוש במים חמים. מתברר שאפשר לכבס גם עם מים קרים. לישראל זה לא הגיע
קוראים לה ט. והיא הקוראת בקפה היחידה שהשכילה לעלות על הגל הירוק ויודעת היום, לאחר התבוננות קצרה במשקעי הקפה של היושבים מולה, לצפות מגמות סביבתיות ולנתח אותן כאילו היתה אביב לביא בכבודו ובעצמו.
אני לא טיפוס של מיסטיקניות או מיסטיקנים ולמעט ההימנעות האדוקה שלי ממעבר תחת סולמות, היתקלות בחתולים שחורים, פתיחת מטריות בתוך הבית ושבירת מראות, אני יכול להעיד על עצמי שאני משוחרר לחלוטין מאמונות תפלות. אבל ביום שבו גיליתי את ט. הפסקתי לפקפק. אחרי הכול היא היתה הראשונה שאמרה לי שהסינים הולכים חזק על אנרגיה מתחדשת ויגיעו לתוצאות מרשימות כבר באביב 2012.
לא, אני לא יכול לפקפק באישה כזאת. אחד מחבריי שהולך גם הוא כדי להתייעץ עם ט., ובקביעות (אבל בעניינים אחרים), סיפר לי שלאחרונה ט. החליטה להתחזק והחליפה את הקפה השחור בתה ירוק. "שלא תטעה", הוא הזהיר אותי. "מבחינת העצבים והתקפי הזעם שלה על מי שבא אליה לא מוכן, היא לא השתנתה בכלל".
עשיתי שיעורי בית. הכנתי רשימה של לא פחות מעשרים שאלות שמצאתי אותן אקוטיות לגורל הסביבה בארץ ומחוצה לה. שיננתי אותן בעל פה ועשיתי את כל הדרך אליה, באופניים כמובן, כי החבר שלי שהיה אצלה רק יום קודם נשבע שהיא לוקחת מחיר כפול ממי שהיא חושבת עליו שהוא נזק לסביבה. כשהתיישבתי מולה גיליתי את ט' החדשה. הפחד עשה את שלו ויריתי את השאלות הראשונות, כאלה שבכלל לא היו ברשימה.
מה יהיה עם אפקט החממה? האם נפט מפצלי שמן הוא באמת הפתרון והאם לא הגיע הזמן לבקש העלאה במשכורת, עבור הידיעות הירוקות שאני מעביר למערכת? היא הישירה אלי את מבטה, שיחקה עם אצבעותיה על שפת הספל (תה ירוק בניחוח דבשי) ואז שאלה אותי, "אתה חושש?", "כולם חוששים", עניתי. "העתיד… הוא לא ברור".
והיא רק סימנה אל תוך הספל ואמרה, "אני מתכוונת לזה. אתה חושש שבלי קפאין אני כבר
ישבתי מולה וחיכיתי. ידעתי שההתפרצות תבוא, אבל היא דווקא שמרה על קול רך, נעים וסימנה לי להוריד את החולצה. משהו בעיניים שלה בישר רעות.
בלעתי כמות נכבדה של רוק והורדתי את החולצה. היא לקחה אותה ביד אחת, קירבה אל אפה, הריחה, קימטה אותה ואז מתחה ושוב קימטה וכל אותו הזמן לא הסירה ממני עין אחת, בוחנת. "איך אתה מכבס את הבגדים שלך?" היא שאלה, פתאום. לא הייתי בטוח מה תהיה התשובה שתשאיר אותה שלווה ולכן משכתי זמן. היא המשיכה במקומי. "אני יודעת איך אתה מכבס. במים חמים. 60 מעלות. סחיטה גבוהה. ככה אתה מכבס. אתה איש חלש. נזק לסביבה. אתה הולך לשלם כפול".
כולנו אנשים חלשים. ככה גיליתי כשחזרתי הביתה והתיישבתי מול המחשב. הקוראת בתה ירוק שלי, פאקניג יודעת על מה שהיא מדברת.
התמונה התבהרה לי במהירות. דטרגנטים חדשים שפותחו לפני פחות מעשור, יודעים לנקות את הכביסה המלוכלכת שלי במים קרים בדיוק כמו שאבקות הכביסה הכי טובות עושות בעזרתם של המים החמים. זה לפחות מה שהיצרנים אומרים. המוקש הלא קטן בכלל טמון אם כן במחשבה. גם אני, כמו רובכם (אלא אם אתם יפנים שאצלם יש מסורת של כביסה במים קרים), מתעקש על זה שכביסה מלוכלכת מוכרחה לעבור טיפול במים חמים. למה חמים? עדיף רותחים בעצם! אישה שנסקרה באחד המבחנים של יצרנית כביסה כלשהי סיכמה את זה יפה במשפט: "גיליתי שלפעמים, אחרי שאני מכבסת במים קרים אני זורקת הכול למכונה לעוד כביסה אחת, במים חמים".
עכשיו אתם שואלים למה זה רע? התשובה די צפויה. כי המים החמים הם שלושת רבעי מהאנרגיה שמכונת הכביסה צורכת. כי פליטת גזי החממה גדלה בהתאם. ומהזווית הנגדית, כי אם מכבסים במים קרים יש חיסכון של 75 אחוז בחשמל ופחות גזי חממה. יותר משכנע מזה?
כנראה שזה לא מספיק משכנע. בכל מקום שבו חיפשתי, התברר לי, קבל עם ואטב, שכביסה קרה מסתדרת טוב לאנשים עם רצון למנוע מהבגדים להתכווץ או מהצבעים לדהות. גם כביסה שחורה וכביסה עדינה זוכות לפעמים לטיפול בלעדי של מים קרים. אבל בכל שאר המקרים, זאת תמיד אותה ההעדפה לכביסה בטמפרטורה שגבוהה מאפס. גבוהה בהרבה מאפס. זה מה שאנשים יודעים על כביסה. צריך לחמם.
הגרמנים, בתור מקרה מבחן, נחשבים אדוקים יותר סביבתית מאשר האמריקאים. הם כבר גילו שלמכור דטרגנטים מיוחדים לכביסה קרה זאת משימה קשה כל כך עד שלאחרונה החליטו היצרנים שם למזער את המסר העיקרי שהוא חיסכון באנרגיה ותועלת לסביבה ולהדגיש במקומו את מה שהצרכנים רוצים לראות בגדול כשהם מכניסים את אחת החבילות לעגלה שלהם: מסיר כתמים, חזק, יעיל, מריח טוב, הופך את הלבן למגה לבן, עולה פחות, נותן יותר וכל יתר חבריהם.
פרוקטר אנד גמבל האמריקאית שאצלנו מוכרת את אריאל, טייד וביומבט היא זאת שאחראית על המצאת הדטרגנט לכביסה קרה, בשנת 2003. המטרה המוצהרת של החברה היתה להפוך שבעים אחוז מהכביסות עד שנת 2020 לקרות, בעזרת דטרגנטים מיוחדים. כיום, לפי ההערכה של פרוקטר אנד גמבל 38 אחוזים מהכביסות הן קרות. מבחינת מדעני החברה דובר בזמנו על הישג טכנולוגי כי אנרגיה תרמית היא אחד משלושה רכיבים הדרושים לניקוי יסודי של בגדים (לצד אנרגיה מכנית וכימיקלים) וכדי לייצר כביסה נקייה ממש ללא אנרגיה של חום צריך להשתפר מאוד בשני הרכיבים האחרים.
הנס קרה. הדטרגנט החדש - טייד קולדווטר יצא בשנת 2005 בהרכב כימיקלי שונה מכל מה שקדם לו. מיד אחריו הציעו המתחרים מבית הנקל הגרמניה (שבארץ מציעה את פרסיל וסוד), סאן פרודקטס וביו קלין מוצרים דומים לכביסה שלא מבזבזת כל כך הרבה אנרגיה. עולם מכונות הכביסה שיקשק והתרגש אבל מאז, לא התרחש הרבה. לדעת מומחים מוצרי הכביסה הקרה נמצאים בסטגנציה מסוימת. פרוקטור אנד גמבל, למשל, מוכרת את טייד הרגיל במיליארד דולר לשנה בארצות הברית לבדה ואת טייד קולדווטר רק ב-150 מיליון, זאת למרות שטייד קולדווטר מדורגת גבוה במבחני שביעות רצון. בהנקל הגרמנית טוענים, בהקשר זה, שלולא סיוע מצד המדינה שתעניק עידוד לשימוש בכביסה קרה או קמפיין משמעותי, הדטרגנים לכביסה קרה יוותרו בגדר נישה.
בכל זאת, משהו מהניחוח הטוב של הכביסה הקרה מתחיל להתפשט. בגרמניה, על פי סקר שוק, יורדת בכל שנה הטמפרטורה של הכביסות במעלה אחת ופרוקטר אנד גמבל עובדת מול חברות המייצרות מכונות כביסה כדי לשפר את מחזורי המים הקרים ולהפוך אותם יעילים יותר (החודש תציד ווירלפול את הבראבו אקס אל, מכונת כביסה יחודית שבה המחזור הקר תוכנן לעבודה עם דטרגנטים למים קרים). בחברה גם טוענים כי מאז 2005 יש עליה של עשרה אחוזים בכביסות הקרות. משלושים לארבעים אחוז.
ובישראל? שש שנים עברו מאז הושקו הדטרגנטים לכביסה קרה (לא 60 מעלות, לא 40, לא 30, ממש קרה!) ובארצנו טרם נחתה ולו אריזה אחת של דטרגנט יעודי כזה. מישהו ויתר על חינוך הישראלים? מישהו לא מאמין בנו?
חזרתי אל הקוראת בקפה וסיפרתי לה על המהפך שאני מתכנן בעולם הכבסים שלי. היא שמחה ואמרה שיש מה לדבר על הנחה בשביל פגישת הייעוץ הבאה. לא אמרתי לה כלום על זה שהדטרגנטים המיועדים למים קרים אמנם חוסכים בחשמל, עניין ירוק למדי, אבל אינם מתפרקים ביולוגית ואף אחד לא חושב אפילו בכיוון של להוציא מהם את הפטרוכימיקלים. העדפתי לשמור על נימה אופטימית.
היא הסתכלה בתה ואמרה שהיא רואה העלאה במשכורת בסמוך לתחילת פעולתה של הרכבת התחתית בתל אביב. הודיתי לה, השארתי שטר של מאה על השולחן ועליתי על האופניים בדרך חזרה הביתה.
שאלתי את עצמי, כמה כביסות חמות אנחנו, רוכבי האופנים היזעים מייצרים בכל שנה, נגיד מול בעלי הרכב הפרטי? טוב, לפחות בזירה הזאת, נדמה לי שאנחנו מפסידים.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם