תוכנית המגירה של גואל רצון: פעולות נקם
הרעלת מאגרי שתייה, הצתת בתי חולים והתאבדות המונית של נשים וילדים. במשטרה חושפים את התוכנית שהכין גואל רצון ליום שבו ייתפס
כל אחד מקציני הביטחון קיבל אלבום ובו תמונותיהן של כל נשות רצון. אם קצין ביטחון בבית החולים מזהה אחת מהן מנסה להיכנס, הוא יתבקש להזעיק את המשטרה - מחשש לניסיונות נקם על מעצרו של רצון.
"כבר בתחילת החקירה הסמויה שמענו מאותן שלוש הנשים שאיתרנו על מה שמתחולל בתוך הממלכה של רצון ועל המסוכנות שלו", מספר סנ"צ יוסי בנאים, ראש מפלג התשאול ביחידה המרכזית. "אחת מהן סיפרה שרצון הוביל אותה לבית החולים איכילוב והבהיר לה: 'את מציתה את בית החולים אם הממסד ינסה לפגוע בי'.
"לבחורה אחרת הוא העביר הנחיות מה לעשות אם ייעצר. 'את רוכשת 200 מדי חום, שוברת את הזכוכית ומוציאה את הכספית מכל מדחום. אחר כך את לוקחת את הכספית ושופכת אותה באיזור מסוים בכנרת, במטרה להרעיל את מי השתייה של ישראל'". בנוסף חשוד רצון כי תכנן להרעיל מאגרי מים נוספים.
אף שמדובר בתוכנית פרימיטיבית, החשש במשטרה היה ממשי. "תרחיש אחר שחששנו ממנו הוא שהנשים תתאבדנה התאבדות המונית יחד עם ילדיהן", אמר רפ"ק עדי פלינר, ראש המחלק הרוסי בימ"ר תל אביב, שהיה אחראי על חקירת רצון. "פחדנו מהרגע שאחת מהנשים תפגע בילדיה או בילדיה של האחרות".
כשהתייעצו השוטרים עם אנשי הרווחה והפסיכולוגים הוחלט כי הנשים, עם עיכובן, יבודדו מהילדים אך יהיו עמם בקשר עין. "כמה ימים לפני המבצע שלחנו בלשים לחנויות למוצרי ילדים ורכשנו כיסאות בטיחות לרכב לילדים, שיתאימו לכל אחד מילדי רצון.
רכשנו לולים ומשחקים. דאגנו שכל ילד יוכנס לניידת שיש בה כיסא. היה חשוב לנו להבהיר לנשים שאנחנו דואגים לילדים. כשהבאנו אותן למטה פתחנו פעוטון במשרדים של ההוצאה לפועל, כדי שהנשים יראו שאנחנו באמת דואגים לילדים ולא מנסים לחטוף אותם, וזה בהחלט ריכך אותן", אמר סנ"צ בנאים. עכשיו מתכוונים במשטרה לתרום את כיסאות הבטיחות ואת הלולים לאחד מהארגונים לסיוע לילדים במצוקה.
במשטרה חששו מתסריטי אימה - שרובם מובאים כאן לראשונה - שרצון תכנן להוציאם אל הפועל מיד לאחר מעצרו. לוחמי הימ"מ התגנבו לחצר הבית שבו גר גואל רצון בדרום תל אביב לבושים בבגדים אזרחיים, כדי לא לעורר את חשדות השכנים. תוך שניות נכנסו לתוך הבית והסתערו על האיש עם הזקן הלבן שהתכרבל במיטתו.
עוד לפני שהיממו את החשוד, כפי שהם נוהגים לעשות במעצרים של אנשים שנחשדים כמסוכנים, זינקו הלוחמים על מכשיר הטלפון הנייד של רצון שהונח ליד מיטתו, ורק לאחר שווידאו
עכשיו יכול היה מפקד המבצע, ניצב משנה שלומי מיכאל, מפקד היחידה המרכזית (ימ"ר) תל אביב, לשחרר אנחת רווחה. מיכאל, קצין עטור ניסיון מבצעי, שבודדים במערכת הביטחון מתהדרים ברקורד דומה לשלו, התקשה להירדם בלילה שלפני המעצר.
המבצע הצליח לעורר את דאגתו של הקצין שזכה לכינוי "אייס", מי שעמד מאחורי מאות מבצעים עלומים מול גרעיני הטרור ביהודה, בשומרון ובעזה כקצין בימ"מ (יחידה משטרתית מיוחדת) וכמפקד יחידת הגדעונים.
מיד אחרי ששמע מלוחמי הימ"מ שהפריצה הושלמה התרומם מיכאל ממקומו בחדר הפיקוד ומיהר אל מכוניתו. הוא פילס דרכו ברחובות תל אביב העמוסים היישר אל הבית של רצון, שם נעמד מול האיש שאותו חיפש במשך שבעה חודשים. רצון, שעוד לא היה אזוק, התעשת במהירות. הוא צחק מול פניו של מיכאל: "לא עשיתי כלום, אבל מה שעשיתם לי הבוקר זה יהיה האש"ף החדש".
איך מגיבים לאיום כזה מאיש כמו רצון?
"השתדלתי להיות קר. באותם רגעים העסיק אותי רק דבר אחד: איך אני מצליח לשכנע אותו, יחד עם הפסיכיאטר המחוזי ד"ר עוזי שי, להצטלם לסרט וידיאו שאותו התכוונו לשדר בטלוויזיה. רצינו שרצון יעביר מסר לנשותיו ולאנשיו, מסר של הרגעת רוחות, שלא יוציא את אחד מאנשיו לפעולת נקם, התאבדות.
ידעתי לאורך כל המבצע שאם משהו יתפקשש, חבל על הזמן של כולנו". דווקא בחזית הזאת נכשלו מיכאל ואנשיו, ורצון סירב להעביר את המסר לאנשיו. "החקירה הזאת התחילה בעצם עם שתי בנות שהתייצבו בשירותי הרווחה בעיריית תל אביב", מספר רפ"ק פלינר, האיש שאחראי ביומיום על הטיפול בפרשות סחיטה ואלימות קשות במיוחד של ארגוני פשיעה ממדינות חבר העמים ורוסיה.
"אחת מהן עזבה את ביתו של רצון עשר שנים קודם לכן והשנייה - שנה וחצי קודם. כבר בתחילת החקירה הבנו שמשהו פה לא בסדר. לא היו לנו עדויות על עבירות מין, לא היה מידע מודיעיני על מה שהתרחש בתוך הבית, אבל הבנות ישבו מולנו וראינו את הפחד, את האימה, דבר שלא ראינו בשום מקום אחר. ההתנהגות של הנשים הייתה שונה. לא של נשים משוגעות אלא של נשים במצוקה, שהתעללו בהן. לא ראיתי כזה פחד מימיי".
מאמצים רבים השקיעה המשטרה כדי לחדור לביתו של רצון ולשבור את קוד השתיקה בבית. העדויות שנאספו מנשותיו היו קשות: ההשפלות שחוו זעזעו לא רק את החוקרים אלא גם את השופטת רחל גרינברג, שדנה בעניינו של רצון בטרם הוגש כתב האישום.
אבל רק לאחר מעצרו של רצון גילו החוקרים שהוא דאג להפליל את עצמו במשך שנים: "כשנכנסנו לבית מצאנו אצלו בכיס הפיג'מה טייפ הקלטה שבו הוא הקליט את כל שיחותיו במהלך היום", אומר סנ"צ בנאים.
"הוא היה אובססיבי לתעד את עצמו. כל שיחה, כל מריבה עם אחת מנשותיו, הוא הקליט. הכל מופיע בהקלטות. יש לו עשרות מחשבים עם הקלטות, מאות קלטות, אלפי דיסקים. ייקח חודשים, ואולי שנים, עד שנוכל לשמוע את כל ההקלטות שלו".
"באחת ההקלטות, למשל, אנחנו שומעים כיצד אחת מנשותיו מבקשת להסיר את הקעקוע עם דמותו מעל זרועה. רצון מתנה את הסרת הקעקוע בטקס השפלה שהיא תעבור, שבו הוא יעמוד במרכז החדר לעיני כל נשותיו וילדיו, והיא תרד על ברכיה ותנשק את רגליו כתנאי להסרת הקעקוע. מובן שבאקט הזה הוא לא רק התכוון להשפיל אותה, אלא רצה להעביר מסר לכל נשותיו מהו כוחו, ועד כמה הן מחויבות לצייתנות כלפיו".
"בנינו פרופיל של כל אחת ואחת מנשותיו של רצון. לא רק את הפרופיל הפסיכולוגי שלהן, אלא למדנו את כל מהלך החיים של כל אחת מהן - מתי היא הולכת לישון, מתי היא קמה, מתי היא לוקחת את הילדים לגן ולבית הספר, מתי היא מתייצבת בעבודה, היכן היא עובדת, מתי היא יוצאת להפסקת אוכל. היה ברור לנו שאקט המעצר הוא האקט הדומיננטי", מסביר סגן ניצב ידידיה סבג, ראש מפלג בילוש וסמים בימ"ר תל אביב.
"בכל מהלך המבצע היה ברור לי דבר אחד: אם נבצע את התקלה הקטנה ביותר, מכל סיבה, התוצאה תהיה אסון גדול", מחזק את דבריו נצ"מ מיכאל. "כולם הבינו שיש פה משהו שאי אפשר להתעלם ממנו, שעוד לפני החקירה הגלויה חייבים לחשוב על כל הפרטים הקטנים, לפני שאנחנו עוברים לחקירה גלויה.
"כל צוות הכיר בדיוק את הדירה שאליה הוא פורץ, מספר הדלתות, החלונות, להיכן נפתחת הדלת, מה עובי המשקוף, איזה סוג בריח יש בדלת, היכן ממוקם בלון הגז, איפה ברז המים והברז של הגז. לא רצינו לתת למזל להיכנס למבצע".
גם איסוף המידע היה יצירתי. "העובדה שמרבית הבתים של רצון ממוקמים בשכונות קשות יום הייתה מאתגרת", אומר רפ"ק פלינר. "אלה איזורים שהתנועה בהם קשה לאנשי משטרה, בשל העובדה שכל תנועה חריגה מעוררת תשומת לב מצד התושבים, שחלקם ערניים מאוד לפעילות משטרתית בשל עיסוקם העברייני.
"פעילות מתמשכת של בלשים באותם מקומות היא כמעט משימה בלתי אפשרית, אבל היינו צריכים לעקוב וללמוד את שגרת החיים של הנשים, ולכן נאלצנו לפעול בצורה יצירתית".
"האנשים שלנו נכנסו בתחפושות שונות, למשל של עובדי עירייה המטאטאים את הרחובות. כשהיינו צריכים לבצע תשאול של שכנים שלחנו תמיד את הבלשים הרוסים. הם תמיד נראו כמו איזה נרקומן או סרסור ולא כמו אנשי משטרה".
כעת מותר לגלות כי בימים האחרונים עיכבה המשטרה שני גברים המקורבים לרצון, שעל פי החשד תכננו להתסיס את נשותיו של רצון לאחר המעצר ולנסות לפגוע בחקירה ובביטחון הציבור. אחד הגברים, שגר בקיבוץ באיזור השרון, הובא על ידי בלשי הימ"ר באישון לילה לחדר החקירות, שם הבהירו לו אנשי המודיעין של המשטרה כי הם יודעים היטב על כוונותיו. "הזהרנו אותו והבהרנו לו שאנחנו יושבים לו על הזנב", הוסיף רפ"ק פלינר.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם