דנילוביץ' חולם בירוק: פיניקס אבנה לכם בב"ש
ערי המדבר האמריקאיות שימשו כמודל והתוכניות לפרויקטים המרשימים כבר מוכנות. אם הכל ילך כשורה, בעוד כמה שנים תהפוך באר שבע החולית והאפורה לנווה מדבר ירוק ופורח, כמו בחלומות של "הזקן". ואם לא? רוביק דנילוביץ', ראש העירייה האמביציוני, יצטרך לספק הרבה הסברים
דנילוביץ', יליד שכונה ג' וקפטן קבוצת הנוער של הפועל באר שבע לשעבר, נבחר לראשות העירייה לפני שנה ורבע אחרי קרב מר נגד יעקב טרנר, ומאותו רגע הסתער על הממלכה שלו בשטף אנרגיה בלתי ניתן לעצירה. אין שום דבר סביבתי ברזומה של דנילוביץ', אבל האינסטינקטים שלו אמרו לו שירוק הוא לא רק הצבע הנכון מהבחינה התדמיתית - הוא גם מתאים לעיר המדברית. התובנה הזו קיבלה חיזוק משמעותי כשסייר לאחרונה בפניקס ובסן אנטוניו, שתי ערי מטרופולין שמצליחות לשגשג בלב הצייה האמריקאית. דנילוביץ' נפגש שם עם ראשי הערים, התרשם מהשימוש הנבון בצמחייה המדברית, מניצול המים האופטימלי ומהתסיסה התיירותית והתרבותית, וחזר נחוש להפוך את באר שבע לפיניקס בגרסת כחול-לבן.
זה לא יהיה קל. בשביל להמציא עיר מחדש לא די בראש עירייה פעלתן. עיריית באר שבע הכריזה על תחרות
"כשאני מגיע לתל אביב", אומר דנילוביץ', "אני רואה המון ירוק. למה שבבאר שבע לא יהיה ירוק? אתה מסתובב בעיר ורואה בטון ובטון ובטון. אחת התוכניות החשובות בעיניי זה השינוי של שדרות רגר, שער הכניסה לעיר. לפני הכניסה יש נוף מדברי יפה, אבל השדרות עצמן זה בתי שיכונים עם שטחים מוזנחים. אנחנו הולכים לעשות שם שדרות ירוקות, עם שבילי אופניים ובתי קפה. לעיר הזו מגיע שתהיה לה כניסה נורמלית".
לפחות פעמיים בשבוע יוצאת יעל מוריה מביתה בתל אביב, עולה על הרכבת ויורדת בתחנה בבאר שבע. "50 שנה העיר הזאת נאנסה. היא עברה התעללות של מתכננים דרגה ג', משרדי ממשלה שלא הבינו איך להתאים עיר לאקלים מדברי. נעשו כאן כל הטעויות האפשריות, ועכשיו צריך להתחיל לתקן".
התיקון אמור להתבצע תחת הכותרת "נווה מדבר עירוני". אם תשאלו את דנילוביץ', הוא מתחיל בפארק נחל באר שבע. הערוץ הנטוש, שבמשך שנים שימש תעלת ביוב ונחשב לאזור אבוד שכל באר שבעי שפוי דאג להתרחק ממנו, הופך בעצם הימים האלה לספינת הדגל הירוקה של העיר. ההשקה החגיגית מתוכננת לפסח. כבר עכשיו הפארק הצעיר נמתח על פני כארבעה קילומטר של שבילים, מדשאות ועצים. בעתיד האורך יוכפל. בתכנון: אגם מלאכותי, גשר, אמפיתיאטרון ועוד כמה תופיני קיט. כל אורח רם דרג שמגיע לבאר שבע מובל לתצפית על הפארק - מסטנלי פישר, שרים וכמובן ראש הממשלה הלא-רשמי נוחי דנקנר, שהיה, התרשם ורשם צ'ק שמנמן לטובת הקמת האמפי.
בסך הכל יושקעו בפרויקט הפארק כ-400 מיליון שקל. אני שואל את דנילוביץ' מאיפה הכסף. מתברר שלפני הכל, ראש עירייה בישראל צריך להיות מומחה בשיווק ובבניית תדמית. האריזה הנכונה מסייעת לגיוס כספים, וכסף יוצר מציאות. "לא חסר כסף", דנילוביץ' מפתיע, "יש הרבה כסף מעבר לים. צריך רק לדעת להביא אותו. במקום לדבר עם היהודים האמריקאים ובעלי ההון כמו מקבץ נדבות, אני מציע להם להתחבר לסיפור הצלחה. הם רואים את הפוטנציאל ורוצים להיות חלק ממה שהולך לקרות כאן.
הבאתי לכאן את ישיבת הממשלה, סוכם על הקצבה של 150 מיליון שקל לפארק נחל באר שבע".
כדי לתחזק פארק ירוק במדבר צריך מים. הרבה מים. באר שבע מתכוונת ללכת בעקבות כמה ערים חלוצות, למשל הרצליה, שבהן משקים את שטחי הגינון הציבורי באמצעות ביוב מטוהר. זה כנראה עומד לקרות ממש בקרוב: במתקן השפכים העירוני המים מטוהרים כבר היום לדרגה שלישונית (הגבוהה ביותר). בחודשים הקרובים אמור להתקבל האישור ממשרד הבריאות, ואז הצינורות הסגולים שכבר פרושים בפארק יקבלו אספקת מים נדיבה ויהפכו את גדת הנחל לגן פורח.
.
לפני עשר שנים נסעה רכבת אחת ביום על המסילה שבין תל אביב לבאר שבע. בשבע בבוקר יצאה לכיוון המרכז, בשבע בערב חזרה. בעוד שנה בדיוק, אם ירצו השם ורכבת ישראל, אמורות לדהור על הקו שבין תל אביב לבאר שבע חמש רכבות מהירות מדי שעה, שיעשו את הדרך ב-46 דקות . בעבר, מרצים שעבדו באוניברסיטת בן גוריון חויבו להתגורר בעיר, היום דנילוביץ' טוען שהוא לא רוצה להחזיק אף אחד בכוח: "אני לא יכול וגם לא מתכוון לנעול את העיר ב-12 בלילה . מי שרוצה לבוא לעבוד פה ולחזור בערב למרכז, זה בסדר גמור. באותה מידה, עם רכבת יעילה גם הבאר שבעים יוכלו לעבוד במרכז ולהישאר בעיר".
אם לא די בכך שהוא ראש עירייה צעיר, דנילוביץ' נראה צעיר בכמה שנים מגילו. הוא כבר מורגל בתגובות שהמראה הנערי שלו מעורר, ומסתובב עם צרור אנקדוטות טבולות בהומור עצמי. המשקה החביב עליו הוא שוקו. בקיץ, כשהעירייה ערכה במרכז העיר אירוע מופרך שבמסגרתו הובא חול ים ונערכה מסיבת חוף, דנילוביץ' שימש כדי-ג'יי. הוא עדיין רווק, אבל לא מתלהב להרחיב את הדיבור על חייו הפרטיים: "כן, המעמד עושה משהו, בחורות מתעניינות. אני מאוד זהיר, צריך להבחין מתי זה אמיתי. איך אני יודע? יש לי אינטואיציות טובות".
הוא חולם להפוך את באר שבע לעיר תוססת של צעירים. לעיר העתיקה הוא רוצה להעניק צביון שמקובל ברבעים עתיקים בערים רבות בעולם: מדרחובים, בתי קפה קטנים, כוכים של אמנים, מסעדות. מקום משיכה לסטודנטים ויוצרים. בתמונות ההדמיה זה נראה נפלא. השאלה היא איך זה ייראה במציאות.
הוא נמנה עם הזן ההולך ונפוץ של ראשי ערים שגדלו מלמטה, מהשכונות. קריירת הכדורגל שלו הסתיימה עוד לפני שהגיע לשלב המקצועני. בנוער של הפועל באר שבע הוא היה עושה המשחק, זה שמוסר. מי שנהנה מהמסירות והפך אותן לשערים היה החלוץ אורן סגרון, לימים כוכב קבוצת הבוגרים. שיתוף הפעולה הגיע עד לשכת ראש העירייה, וסגרון משמש היום כנהגו של דנילוביץ'.
בגיל 27, כשהוא כבר נטוע עמוק בפוליטיקה המקומית של מפלגת העבודה, מונה דנילוביץ' לסגנו של ראש העירייה יעקב טרנר. ב-2008, כשהחליט להתמודד מול טרנר, היו מי שראו בזה בגידה. למרות השיוך המפלגתי, הוא מבקש להדגיש את שיתוף הפעולה הפורה עם השר להגנת הסביבה, גלעד ארדן, איש הליכוד, "שלא עושה חשבונות פוליטייים".
סיור בשטח מגלה שבין המצגת למציאות יש עדיין פער מכאיב. באר שבע צמאה לצל. כרגע נוטעים עצים בקצב של 5,000 בשנה . זה הרבה, אבל לא מספיק. כדי לחפות על חסך של שנים, העיר זקוקה ל-50 אלף . ביום שמש של סוף פברואר כבר חם מדי להסתובב בחוץ בשעות הצהריים הבוהקות. "זו עוד דוגמה לתכנון הכושל", אומרת יעל מוריה, "יצרו פה מדרכות וכבישים רחבים הרבה יותר ממה שצריך. מי יכול להצל שטחים כאלה עצומים? מי יכול להתמודד עם החום שנוצר כשהאספלט רותח? צריך תקציבים אדירים בשביל להתמודד עם זה, זו מלכודת גם עבור עיריות עשירות יותר מבאר שבע".
הרוחב של המדרכות הוא רק חלק מסיפור גודלה המוגזם של העיר. שטח השיפוט של באר שבע יכול להכיל את תל אביב וכמה מערי גוש דן גם יחד. המרחבים העצומים האלה - פעם חשבו שלמדבר אין סוף - הזמינו בנייה דלילה, שהותירה שפע שטחים מתים בין בניינים ושכונות. בעיר משגשגת ועתירת מזומנים ומים, שטחים פתוחים כאלה הם פוטנציאל לגן פורח; בבאר שבע הם הפכו במהלך השנים למזבלות מאולתרות, לשדות קוצים ודרדרים.
הטיפול בשטחים הפתוחים הוא אחת המשימות המיידיות של העירייה, וגם הזדמנות להראות לתושבים ביצועים מהירים. העבודות מתקדמות: בכמה אזורים כבר ניטעו עצים, סודרה תאורה לילית מחמיאה. בפינות אחרות הוצבו מתקני כושר ציבוריים ומזרקות מים שמרטיבות מעט את האווירה המדברית המאובקת. בעידן החדש הולכים על צמחייה מדברית וחסכונית במים. בלי מדשאות ענק ופרחים חד-עונתיים זוללי השקיה. באיחור של כמה עשרות שנים באר שבע לומדת לחיות עם המדבר.
לא כל תוכניות הפיתוח הגרנדיוזיות של דנילוביץ' עולות בקנה אחד עם תפיסת עולם ידידותית לסביבה. הוא לא ממהר לקפוץ על עגלת המחזור והפרדת הפסולת. נראה שבעיניו יש דברים חשובים יותר. כדי למשוך לעיר עוד תושבים איכותיים, דנילוביץ' דוהר להקמת עוד כמה שכונות של חד-קומתיים עם תשתיות בזבזניות, שהמגורים בהם מזמינים הישענות על רכב פרטי. כך, למשל, הולכת ומתרקמת שכונה לאנשי קבע שישרתו בעיר הבה"דים, ושכונה נוספת שממוקמת כמעט מחוץ לעיר. אבל אם השכבות המבוססות יאכלסו את השכונות הללו, מי יחזק את המרכז?
רשימת הפרויקטים שעומדים על הפרק יכולה לגרום סחרחורת: מוזיאונים, קומפלקס ספורט עירוני מפואר, פארק מדע, פארק היי-טק, פארק אקסטרים, קניון פתוח. חלקם בשלבי תכנון, אחרים כבר בביצוע. "מה שקורה פה זה גן עדן לאדריכלים", אומר דנילוביץ'. גם הוא יודע שבעוד כמה שנים, כשהאדריכלים יסיימו את העבודות, יקרה אחת משתיים: או שבאר שבע תהיה מטרופולין פורח וראש העיר הצעיר שלה יהיה חתום על המהפך ההיסטורי שעברה, או שהוא יצטרך לספק חבילה של הסברים לפער בין היומרות למציאות.
aviv67@gmail.com
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם