השופט גל: פראייר מי שמקיים את החוק
מנהל בתי המשפט, משה גל, נזעק להגנת מערכת המשפט ומתקומם על תת-אכיפה: "אנו חברה ללא גבולות, שמירה על החוק היא כמעט איוולת"
מערכת המשפט מצויה בימים קשים, הקשים ביותר שידעה מבחינת התנכלויות לשופטים מאז רצח השופט עדי אזר ב-2004. שופטים הנחשבים למאוימים ברמה גבוהה, בעיקר מצד ארגוני הפשיעה, זוכים לליווי צמוד. לאחרים מוצמד ליווי חלקי, וביחס לשופטים נוספים ננקטים אמצעי הגנה שונים. כמות האיומים והאירועים הנלווים - קללות ודברי זילות בוטים וחמורים, באולם המשפט, באינטרנט או במכתבים - הולכת ומתרבה מדי יום. "זו תופעה", אומר השופט גל, "אין יום שלא מתרחש אירוע כזה. האיום הוא מוחשי".
את האצבע המאשימה הוא מפנה לחברה הישראלית. "אין לנו חינוך לדמוקרטיה ותרבות של דמוקרטיה. הרוב אינו מבין כיצד בית המשפט מעז להגן על המיעוט, ולכן הוא מיד מייחס לו גוון פוליטי כזה או אחר", טוען גל. "במדינות דמוקרטיות אמיתיות יודעים כבר בגן הילדים לזמר ערכים שאצלנו לא מגיעים אליהם אפילו בתיכון".
מעבר לכך, מנהל בתי המשפט מדבר על מגזרים לא מעטים באוכלוסייה שאינם מעוניינים במדינה דמוקרטית או שחפצים בסוג שלטון אחר. הוא טוען שהאג'נדה באותם מגזרים, כמו גם אצל פוליטיקאים וגורמים נוספים, היא של עשיית דה-לגיטימציה למערכת המשפט. "נכון שמי שזרק את הנעל על הנשיאה דורית ביניש לא מבין דבר בביקורת על בית המשפט, בשפיטות ובאקטיביזם שיפוטי", הוא אומר, "אבל הוא מבין באווירה ציבורית".
גל מתקומם על הטענות של "חוסר אמון" כלפי בית המשפט. "לציבור הרחב יש חוסר שביעות רצון או ביקורת קשה על בתי המשפט, שבחלקה הגדול מוצדקת. אבל זה לא חוסר אמון", הוא טוען. "אם אין אמון, למה בישראל מוגשות כפול תביעות מאשר בכל מדינה מערבית דמוקרטית? למה הציבור מעדיף בתי משפט על בוררויות? מדוע תמיד רוצים ששופט בדימוס יעמוד בראש ועדה ציבורית?".
באופן טבעי, הוא מדגיש, מערכת המשפט בכל מקום בעולם אינה אמורה להיות אהודה על הציבור,
אחד התחומים שבהם חותמו של גל ניכר הוא נושא זילות השופטים. הוא נעשה כה קנאי לנושא עד כדי כך שבמהלך הראיון העיר לי על שנקבתי בשמה של ביניש ללא התואר "הנשיאה". "אתה רואה", אמר, "כאן הכל מתחיל". לפני כחצי שנה פנה גל ליועץ המשפטי לממשלה דאז, מני מזוז, בבקשה לחקור את דוד בניזרי, אחיו של השר לשעבר שלמה בניזרי, בגין דברים קשים שאמר על השופט אדמונד לוי, שהחמיר בעונשו של בניזרי.
דוד בניזרי אמר שהשופט לוי הוא "רשע, גס רוח ומרים יד בתורת משה". מניעיו ברורים. האם המערכת לא מסוגלת להתמודד עם ביקורת כזו, חריפה וגסה ככל שתהיה?
"זו בדיוק הבעיה עם אותה אווירה של סחף, שאתה יודע היכן הוא מתחיל אבל לא היכן ייגמר. הרי לפני חמש שנים אחיו של בניזרי לא היה מעז לומר זאת. גם על נשיא המדינה הוא לא יעז לומר זאת. צריך להראות התייחסות רצינית כדי לשדר לציבור מסר שזה דבר חמור ולא לגיטימי. המדינה היא שצריכה לטפל בנחישות בנושא, הן באכיפה והן בהסברה".
גל סבור שיש להעמיד לדין בעלי אתרי אינטרנט שסימנו את המערכת או שופטים מסוימים כמטרה והם פוגעים בהם קשות. "נכון שזה לא ירפא את המצב, אבל זה יעצור את הסחף והלגיטימציה לקיצונים. אגב, הייתי מצפה לראות את האליטה האמיתית - אנשי רוח, סופרים ואנשי האקדמיה - מתבטאת גם היא בנושא".
מערכת המשפט מוצאת את עצמה נאלצת להתמודד מדי יום עם פרסומים בגנות שופטים, בעיקר בבלוגים או באותם אתרים אובססיביים. במקרים הקיצוניים, גל פונה לפרקליטות בבקשה לפתוח בחקירה. באחת הפעמים פנה לחברת "גוגל", שתפעל למניעת קידום האתרים בתוצאות החיפוש. "המצב לא הגיוני", הוא אומר. "אתה מחפש בגוגל שם של שופטים מסוימים, וכל התוצאות הראשונות הן השמצות קשות נגדם. זה מגיע לכך שאנשים מבקשים לפסול את השופטים האלה בגלל דברים שהם קראו באינטרנט. בגוגל מסירים מעליהם אחריות, אבל לדעתנו יש להם אחריות משפטית לכך".
גל מדגיש שהוא חרד לחופש הביטוי לא פחות מאחרים, "אך כאן מדובר בהגנה מפני הפקרות הביטוי. לשופטים הייתה תחושה קשה שהם מופקרים ולא מגנים עליהם, ואנחנו משדרים להם מסר שיש להם גב". מעבר לכך, הוא אומר, אותם בלוגים ואתרים משפיעים על הלכי רוח ותורמים לפגיעה באמון הציבור במערכת, במיוחד בעידן שבו קיום החוק הוא בגדר המלצה בלבד.
"אנחנו חברה שאין לה גבולות, כי אנחנו לא חד-משמעיים באכיפת נורמות", מאשים גל. "היום כמעט מותר להפר את החוק. פראייר מי שמקיים את החוק: רק פראייר מדווח כראוי למס הכנסה, רק פראייר נוסע במהירות המותרת ומחכה ארבע שנים לרישיון בנייה בשעה שהעבריין בונה ומשלם אחר כך כופר זניח. פראייר גם מי שעובר במסלול האדום בשדה התעופה, כי הוא גם משלם מכס וגם מעוכב שעתיים. לא מעמידים לדין מי שמוסר עדות שקר בבית המשפט. זו כמעט איוולת לשמור חוק, וזה הכל עניין של אכיפה, שחשובה יותר מרמת הענישה. הרי התוצאות שהשיג רודולף ג'וליאני בניו יורק נבעו מאכיפה הולמת ולא מהעלאת רף הענישה בבתי המשפט".
האם למערכת המשפט אין אשם תורם לשחיקה באמון בה? אנשים מחכים שנים כדי לקבל פסק דין פשוט בתביעה על 2,000 שקל.
"מבחינתנו זו לא סחבת, אלא עומס, אבל מבחינת האזרח הוא צודק, זו סחבת. הוא רוצה לקבל שירות משפטי יעיל וטוב. אבל גם כאן הכל שאלה של סדרי עדיפויות. ביום שהחברה הישראלית תחליט שיהיה שינוי ויושקע סכום ניכר במערכת המשפט, הוא יקרה. כדי להגיע לרמה הממוצעת בעולם המערבי צריך להכפיל את מספר השופטים".
"לאורך השנים העדיפו להשקיע בחינוך ובביטחון, ואני לא מבקר את הממשלות לדורותיהן", אומר גל. "אבל במצב שבו שופט בישראל עמוס פי שניים מעמיתו בחו"ל, אי אפשר לבוא אלינו בטענות, כשאנחנו לא קובעים סדרי עדיפויות. אנחנו יכולים להתייעל ב-30-20 אחוז, בשעה שהמערכת צריכה 130-120 אחוז שיפור. בלי שינוי סדרי העדיפויות - זה לא יקרה.
"גם למערכת המשפט יש אשם מסוים. היינו צריכים לפעול כמו מערכת הבריאות, שהודיעה בשנות השמונים שבגלל התורים הארוכים היא אינה יכולה לבצע יותר ניתוחים. מה עשו? פתחו עוד בתי חולים. אבל מערכת המשפט המשיכה לקבל תיקים למרות העומס העצום, ובכך טעתה. אילו היינו מפסיקים אז לקבל תיקים נוספים, הכל היה מסתדר היום".
מה אתם עושים לשיפור המצב?
"אנו משקיעים המון באדמיניסטרציה שיפוטית. גם כאן מערכת בתי המשפט לא עמדה על המשמר כשהיה צריך, ולא פעלה נכון. אנו עושים לשופטים הכשרות והשתלמויות שילמדו אותם כיצד לתת פסק דין באולם בתום הדיון, כיצד לכתוב פסקי דין קצרים, איך לנהל נכון את הזמן שלהם, איך לבחור מתמחה ועוזר משפטי וכו'. צריך גם לתת לשופט כלים בחוק, כדי להוציא למשל עו"ד שמתפרע באולם. אבל אין פתרונות של זבנג וגמרנו. אני בונה תשתית שמנהל בתי המשפט הבא יקצור את פירותיה".
גל תולה תקוות רבות גם במערכת המחשוב החדשה "נט המשפט", המבוססת על תיק אלקטרוני ללא נייר, שבה הושקעו עד כה למעלה מ-100 מיליון שקל. המערכת נפרסה כבר ברוב בתי המשפט בארץ, אך בינתיים שופטים, עורכי דין ומתדיינים מלינים בעיקר על התקלות המרובות. "זו אחת המערכות המורכבות והמסובכות בעולם", יורד גל להגנה. "כתוכנת מחשב היא גאונית, וברמת המחשוב היא מצטיינת. תרשום בפניך שהמדינה תחזיר את השקעתה ותרוויח הרבה כסף מהמערכת, שרבים ירצו לקנות אותה (הזכויות על התוכנה שייכות למדינה; נ"ש)".
מנהל בתי המשפט זהיר מאוד בדבריו, אבל בין השורות ניתן להבחין בביקורת מרומזת על קודמיו בתפקיד. "התייחסו ל'נט המשפט' כאל תוכנת מחשב וזה לא נכון. רק במהלך הזמן נפל האסימון והבינו שהמחשוב הוא אמצעי ליצירת שינוי ארגוני מאסיבי בכל ההיבטים. כל דפוסי העבודה משתנים. כל שינוי הוא דרמטי לאדם, גם אם הוא שינוי טוב, והחרדה משינוי מובנת".
גל בן ה-60 נולד בירושלים. בתיכון היה שחקן שחמט מצטיין. בשלב מסוים נטש כי "הגעתי לרמה כזו שאם ארצה להמשיך, אצטרך להשקיע מעבר למה שרציתי". הוא החל ללמוד גיאולוגיה באוניברסיטה העברית, ונטש בחלוף שלושה חודשים בלבד. ייעוץ בבחירת מקצוע שקיבל מ"מכון הדסה" הראה שהוא מתאים למקצועות כמו הנדסת מכונות וכלכלה, אבל לא משפטים. הוא בכל זאת למד משפטים, בגלל האתגר.
במשך תשע שנים היה עורך דין מצליח במשרד שעסק במשפט אזרחי-מסחרי, ובשנת 1989 מונה לשופט שלום. "הלכתי לשפיטה כי נמאס לי מהלקוחות ומכך שעורכי דין צריכים לחכות הרבה עד לשעת הדיון", הוא מסביר. אחרי שמונה שנים קודם למחוזי ודן אמנם בתיקים גדולים כמו אסון ורסאי, הפטריארכיה היוונית, תיקי רצח ואחרים, אבל את הרושם העמוק ביותר הותירו בו דווקא תיקי תביעות קטנות, שבהן דן כשופט שלום. "פתאום אתה מרגיש מה זה צדק", הוא מסביר.
בספטמבר 2006 מונה למנהל בתי המשפט, וכחסיד של קביעת קדנציות לתפקידים בכירים סביר להניח שלא יבקש להאריך את מינויו, שיפוג בעוד פחות משנה וחצי.
גל מתייחס כעת לראשונה למועמדותו לתפקיד היועץ המשפטי לממשלה, ולסערה שעוררו הפרסומים על אודות קשרים מקצועיים ועסקיים, כביכול, בינו ובין השופטת בדימוס מיכאלה שידלובסקי-אור, רעייתו של יו"ר ועדת האיתור, השופט בדימוס תיאודור אור. גל הציג מועמדות לבקשתו של אור, ולכן סבר שאור נתן גילוי נאות על יחסיהם, שממילא אינם בבחינת סוד. "פגעו בשמי הטוב, למרות שלדעתי המתקפה לא כוונה אלי", אומר גל. "למישהו היה עניין לתקוף את אור, ואני נכנסתי לעין הסערה".
גל תומך בפיצול סמכויות היועץ המשפטי, אך לא בשל הנימוקים של תומכי היוזמה, אלא משום ש"במשטר דמוקרטי טוב שיהיה ביזור סמכויות. אסור שכל כך הרבה סמכויות ירוכזו בידי אדם אחד".
ובכלל, יש לו ביקורת על סדרי העדיפויות של מני מזוז. "לא ייתכן שהעשייה המרכזית של היועץ וכל מעייניו יהיו נתונים לנושאי השלטון והמלחמה בשחיתות. לא בטוח שהאי-טיפול בבעיות השוטפות של האזרח הפשוט אינו בעיה חמורה יותר למדינה. אנחנו במשבר חוקתי רציני מאוד, כי העדר אכיפה של החוק גורם לאזרח הפשוט להתייחס לחוק כאל המלצה בלבד. אנשים במופגן לא מקיימים את החוק, כי אין אכיפה. אני שייך ל'כנופיית שלטון החוק', זו הפכה להיות מילת גנאי. חמור ופראייר מי שמקיים את החוק".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם