הכלבת מתפשטת, הרשויות מתקוטטות
מספר מקרי הכלבת עולה במהירות מבהילה, ומעל ראשם של הכלבים המשוטטים מתחוללת מחלוקת סוערת: האם מותר לירות בהם?
על המפה: העמקים, הגליל העליון, רמת הגולן. בשבוע שעבר אובחנה כלבה חולה בבית שאן - הבעלים לא טרחו לחסן אותה - ויותר מעשרה ילדים שנהגו לשחק וללטף אותה הובהלו לקבל חיסון. "בוודאי שאנחנו מודאגים", אומר ד"ר רוני עוזרי, סגן מנהל השירותים הווטרינריים, "עד עכשיו לא קרה אסון גדול, אבל אני ממש לא שקט. אתה לא יודע מאיפה זה יכול לבוא".
כלבת היא מחלה מפחידה. מרגע שהתסמינים מופיעים - אין דרך חזרה. מדובר בגזר דין מוות. הרפואה יודעת לטפל רק בשלב שאחרי ההדבקה - אבל לפני התפרצות הנגיף. לכן כל כך חשוב לקבל טיפול מיד לאחר המגע עם הכלב או בעל החיים החולה.
האחרונה שמתה מכלבת בישראל הייתה דווקא תושבת ירוחם, שננשכה על ידי חתול נגוע ולא קיבלה טיפול מונע. זה קרה ב-2003. בשירות הווטרינרי חוששים שההפוגה הארוכה הזו עומדת בפני סיום. בשנים האחרונות הגיע לישראל זן חדש של כלבת הקרוי V7, עולה חדש מטורקיה.
"רוב הנדבקים הם כלבים לא מחוסנים", אומר ד"ר עוזרי, "ממחלה של חיות בר זו הפכה למחלה אורבנית. אנחנו רצים כל היום, מדריכים ומסבירים, מנסים לחנך את בעלי הכלבים לחסן, אבל עדיין יש רבים שלא עושים את זה".
גם למחלות יש פוליטיקה. במרכז הפוליטיקה של הכלבת עומדים, כמתבקש, הכלבים. כ-60 אחוז מבעלי החיים שלוקים במחלה ומעבירים אותה הלאה הם כלבים. ברוב המקרים מדובר בכלבים משוטטים. כלבים משוטטים - כאלה שהבעלים גירשו אותם - הפכו למכת מדינה באזורים עתירי שטחים פתוחים (כן, יש עוד כמה כאלה): בבית הם חיות מחמד, בחוץ הם חוזרים להיות חיית טרף שמסתובבת בחבורות, מתנפלת על צבאים, בקר, תרנגולות וכל מה שאפשר לנעוץ בו שיניים ולשבוע. לא ידידו הטוב של האדם ולא נעליים.
בשירותים הווטרינריים ובמשרד
בחודשים האחרונים נכנס גלעד ארדן, השר להגנת הסביבה, לעובי הקורה. ארדן הודיע על ביטול סמכויות הירי של פקחי רשות הטבע והגנים בכלבים המשוטטים. לדבריו, הוא קיבל תלונות מבעלי כלבים שיצאו לטייל ולא חזרו - מישהו עם אצבע קלה על ההדק חשב שהם כלבי פרא - ועל מחזות זוועה של כלבים גוססים בשולי יישובים. עם כל הכבוד לכלבת, הודיע, בטרם ממשיכים את חגיגת
הקטל צריך לעשות סדר: לחדד את התקנות, להבהיר מתי בדיוק מוצדק לירות, כמה ואיך.
הסערה לא איחרה לבוא: מהשטח עולים קולות של פקחים שמתלוננים על כך שהם נשלחים למערכה בידיים כבולות. המצב החוקי מורכב: פקחי רשות הטבע והגנים כפופים למשרד להגנת הסביבה, אבל את הסמכויות לביצוע "פקודת הכלבת" מאצילים עליהם דווקא השירותים הווטרינריים שבמשרד החקלאות. משרד החקלאות מורה לפקחים לעצור את הכלבת בכל מחיר, אבל המשרד להגנת הסביבה אוסר עליהם לירות. שני משרדי ממשלה מתקוטטים, והפקחים תקועים באמצע.
המחלוקת הגיעה גם לפתחה של האקדמיה: חמישה מדענים מאוניברסיטת תל אביב, אקולוגים וזואולוגים, יזמו פנייה משותפת לארדן והתריעו בפניו כי הוא מסכן את המאבק בכלבת. ארדן מסרב להתרגש. הוא מסכים לירי - אבל לא להשתוללות: "אני בעד ירי כשהוא הכרחי, אבל התברר לי שהירי מתבצע בלי נהלים ברורים ובלי הנחיות.
"בשום מקום לא מוגדר מהו אזור נגוע בכלבת. לא ייתכן שכל מדינת ישראל תהיה כל הזמן אזור בסכנת כלבת. כבר לפני מספר חודשים ביקשתי שיינתנו הבהרות והנחיות ברורות, נתתי מספיק זמן, וכשראיתי שזה לא קורה ביטלתי את היתר הירי".
אתה רומז שיש כאלה שיש להם אינטרס להמשיך את הירי חסר ההבחנה? שבמסווה של מלחמה בכלבת יורים בכלבים כדי להגן על תרנגולות ופרות שיש להן ערך כלכלי?
"אני לא אומר את זה. אבל אני אומר שלא אאפשר את אזור הדמדומים, שבו אפשר לירות בכל כלב משוטט. אני גם רוצה שיסבירו לי למה אי אפשר לירות בהם חצי הרדמה ולהביא אותם לווטרינר כדי לוודא שהם לא שייכים לאיש. פתאום, בזמן האחרון, צץ הטיעון שהכלבים המשוטטים גם פוגעים בחיות הבר. הם טרפו יחמור ומסכנים את הצבאים. אבל מי אמר שזכותו של היחמור לחיים גוברת על זכותו של כלב שננטש? צריך לקבוע את הדברים האלה באופן מסודר, ועד שזה לא ייעשה, הירי יצא, מבחינתי, להפסקה".
גורם בתחום שולל את הטענות של ארדן על הסף: "אי אפשר לתחום את סכנת הכלבת לאזורים, כי כל המדינה היא אזור קטן שנמצא עכשיו תחת איום. כלבים משוטטים עוברים מאזור לאזור, הם לא נעצרים בכביש. לגבי ההרדמה - הטווח של החיצים קצר וכשלהקת כלבים נמצאת במרחק 70-80 מטר מהפקח, הדרך היחידה לפגוע בהם היא באמצעות ירי. אם הוא יתחיל לרוץ אחריהם בוואדי, אין לו סיכוי. אם יש פקח שהשאיר כלבים בשטח הוא עובר על החוק וצריך לטפל בו, אבל זו לא סיבה לשפוך את התינוק עם המים".
aviv67@gmail.com
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם