פתאום אכפת ליעקב ליצמן מקברים?

העיתונאי והתחקירן אלישיב רייכנר משרטט את הפרופיל של האיש החזק ביותר בציבור החרדי ואשר אפשר לשרון ליישם את תוכנית ההתנתקות

אלישיב רייכנר | 22/3/2010 8:01

סגן שר הבריאות יעקב ליצמן ניצח אתמול במאבקו נגד הזזת הקברים העתיקים באשקלון. הממשלה קבעה שהקברים לא יועתקו ממקומם לטובת חדר המיון הממוגן של בית החולים ברזילי. למרות שלפי רוב הדעות לא מדובר בקברי יהודים, למרות שהעיכוב בהקמת חדר המיון עלול לעלות בחיי אדם, ולמרות העלות הגבוהה של תוכנית ההעתקה, ליצמן איים בהתפטרות אם יוזז קבר, ויצא גבר.

יו''ר סיעת יהדות התורה, ח''כ הרב יעקב ליצמן. צילום: פלאש 90

זה אותו ליצמן שלפני חמש שנים דחף חזק את מפלגתו לתוך הממשלה שעקרה את בית הקברות של גוש קטיף. 47 קברים היו בבית הקברות של גוש קטיף. קברים של יהודים ודאיים, חלקם חיילי צה"ל, חלקם קורבנות טרור שנעקרו לא בשביל הקמת חדר מיון אלא בשביל לקצר את טווח הטילים על תושבי הדרום. כשיהדות התורה נקראה אז להיות שותפה לממשלת העקירה, ליצמן לא רק שלא היסס לרגע, אלא היה אחד הגורמים העיקריים להצטרפות החרדים לממשלה.

ליצמן הוא האיש החזק ביותר היום בפוליטיקה החרדית. את מעמדו הבכיר ב'יהדות התורה' הוא קנה בזכות היותו נציגו של האדמו"ר מגור, מנהיג החסידות הבכירה והאיש החזק במועצת גדולי התורה של אגודת ישראל, אבל גם בזכות אופיו הממולח. לא לחינם יש התולים בליצמן את כל הפילוגים הפוליטיים שקרו בעולם החרדי בעשרים השנים האחרונות. ליצמן היה במרכז המאבקים בתוך אגודת ישראל שהביאו להקמת ש"ס בשנת 84, הוא ידוע כמי שהוציא את מערכת החינוך של חסידי גור מהחינוך העצמאי, והיו לו גם לא מעט מניות בפילוג בין אגודת ישראל לדגל התורה בבחירות 88. בחלק מהעיתונים החרדים הוא כונה בעבר 'ליצמן דפליג', על משקל הביטוי התלמודי 'לית מאן דפליג'.

ליצמן טוען תמיד להגנתו שהוא בסך הכול ממלא אחר הוראותיו של האדמו"ר מגור, אבל כמו בכל קשר בין פוליטיקאים לרבנים גם במקרה של ליצמן ופטרונו הרוחני, לא תמיד ברור מי גורר את מי.
בחורף תשס"ה הובאה לפתחה של מועצת גדולי התורה – מנהיגי הפלג החסידי ביהדות התורה - ההכרעה אם להיכנס לממשלת שרון.

המועצה לא התכנסה כדי להצביע, אבל

קיימה הצבעה באופן פרטני בעל פה ובכתב. תוצאות אותה הצבעה שנויות במחלוקת עד היום. ליצמן טען אז שעל פי הספירה שקיים, הושג רוב ברור בקרב המועצה לכניסה לממשלה. לעומת זאת, בספירה שנייה שקיימו שליחיו של ח"כ מאיר פורוש, עלה שוויון בין המתנגדים לתומכים, מה שהביא אז את ח"כ פורוש להימנע בהצבעה בכנסת, בניגוד לח"כים אייכלר וליצמן שהצביעו בעד.

היו גם כאלו שטענו אז שקיים רוב של מתנגדים להצטרפות לממשלה בתוך מועצת גדולי התורה. שליחו של האדמו"ר מסדיגורא, הרב יוסף לויפר, עתר אז לבית הדין של העדה החרדית נגד החכי"ם ליצמן ואייכלר שהצביעו בעד הממשלה. לויפר טען אז שרוב ברור של מועצת גדולי התורה של אגודת ישראל מתנגד לכניסה לממשלה. לתביעתו הוא צירף מכתבים של חמישה מבין תשעת חברי המועצה שכתבו נגד הממשלה ונגד תוכנית ההתנתקות. בנספח לעתירה הוא פירט התבטאויות שונות של חברי המועצה וטען, כי גם השלושה שהתירו להצביע בעד הממשלה לכאורה, לא עשו זאת בכתב, וכי דעתם אינה ברורה בנושא.

ובכל זאת, בסופו של דבר עמדתו של ליצמן היא זו שניצחה. יהדות התורה נכנסה לממשלה, ליצמן קיבל את ראשות ועדת הכספים, ישובי גוש קטיף נעקרו ועמם 47 הקברים. בגזרתו של ליצמן לא נרשמה אז שום התנגדות לפגיעה בקברים. ההבדל היחידי בין קברי חללי גוש קטיף לבין הקברים הלא מזוהים באשקלון הוא אחד. אז הוצעו ליהדות התורה תקציבים למוסדות התורה שלהם, ולליצמן באופן אישי הוצע תפקיד יו"ר ועדת הכספים. כשמול שני פיתויים כאלו עומדים קברים של מתנחלים, אפשר בקלות להתגמש עם ההלכה.