ראשי » חדשות » צבא וביטחוןגלוש ב - nrg מעריב מהסלולר

הסמג"ד שנהרג ספד לאחיו: גדלנו על אהבת ישראל

רס"ן אלירז פרץ, בן 31 מההתנחלות עלי, נהרג אתמול בהיתקלות בשטח הפלסטיני יחד עם סמ"ר אילן סביאטקובסקי. בשנת 1998 איבד את אחיו אוריאל בלבנון; כמה שנים מאוחר יותר סיפר בראיון למעריב: "יש גאווה גדולה במשפחה על שהמוות של אוריאל לא עצר את מה שאנחנו מאמינים בו". בלשכת רה"מ הביעו תנחומים

אחרי כמה שעות של אי ודאות הותר אמש (ו') לפרסום שמם של שני חיילי גולני שנהרגו בהיתקלות עם חמושים ברצועת עזה: רס"ן אלירז פרץ, בן 31 מההתנחלות עלי, וסמ"ר אילן סביאטקובסקי, בן 21 מראשון לציון. פרץ הותיר אחריו אשה ושלושה ילדים, הקטנה שבהם בת פחות משנה. חמישה חיילים נוספים נפצעו בתקרית, וארבעה חמושים פלסטינים נהרגו.

- תקרית האש: שני חיילים נהרגו, חמישה נפצעו

פרץ, סגן מפקד גדוד 12 של גולני, נותר בשירות קרבי בגולני על אף שאחיו הגדול, אוריאל פרץ, נהרג במהלך שירותו בגזרת לבנון. בעת התקרית, בשנת 1998, היה אלירז בעיצומו של מסלול ההכשרה בסיירת גולני, אך הוריו הסכימו להתיר לו להמשיך במסלול ולשרת בתפקיד קרבי.

לאחר מותו של אוריאל כתב אלירז: "אתה, אוריאל, כל פעם אמרת להמשיך, לא לוותר, להיות טוב יותר, להשקיע תמיד, להיות הכי טוב... האמנת שהדרך הזו נכונה, קשה, ולפעמים משלמים עליה מחיר, את מחיר החיים. תמיד הקרבת הכל, תמיד השקעת ממש מגופך הכל, בכל דבר. גם לחיילים שלך דאגת שיהיו הכי מוכנים, הכי דרוכים, הכי טובים, השרית עליהם ביטחון".

בראיון שפורסם במעריב לפני כחמש שנים, בחודש מאי 2005, התייחס אלירז לילדותו בשארם א-שייח, שממנה פונתה משפחתו לאחר כניסתו לתוקף של הסכם השלום עם מצרים. "אנחנו היינו הילדים שמתינוקות גדלנו על הים", סיפר. "אף אחד לא חיפש אותנו, אף אחד לא רדף אחרינו. אני אפילו זוכר שפעם אחת, קטנצ'יק, נכנסתי לחבית זפת". מאוחר יותר עבר להתגורר בהתנחלות שליו בגוש קטיף, אך פונה גם משם במסגרת תהליך ההתנתקות.

בהתייחס לבחירתו להתגייס לשירות קרבי חרף מות אחיו אמר פרץ: "יש שתי אמירות: אחת היא זו שאומרת: 'המשפחה נתנה מספיק, לך תעשה תפקיד בקריה'. זו אמירה שנאמרת

לפעמים, כשהגזרה מתחממת. מצד שני, יש גאווה גדולה במשפחה שלא הפסקנו, שהמוות של אוריאל לא עצר את מה שאנחנו מאמינים בו; אהבת הארץ, הרצון לתרום".

בתשובה לשאלה על פינוי היישוב היהודי בסיני, ענה פרץ: "אני זוכר תמונה מההפגנות שהיו אז, נגד הפינוי. יש לי פלאש כזה. אנחנו חיכינו עד הרגע האחרון, ואז התקפלנו. עברנו לגבעון. כילד, היינו מסתכלים כל ערב על התמונות של הבית שלנו בשארם, בין הצוק לים, ובוכים. היום, אני לא מתעסק גם בזה. לחיילים שלי אני בטח לא מספר את זה. זה לא נראה לי קשור. אין כאן מקום לילד שפונה משארם".

בהתייחס לאפשרות שישתתף בפינוי גוש קטיף, אמר פרץ: "אנחנו גדלנו על אהבת הארץ, על אהבת המולדת ועל טיולים, על נוף. אז כשקורה דבר כזה - בוכים, אבל זה לא אומר שלא מבצעים את המשימה. אם מפנים, אז מפנים. זה גם מה שאני אומר לחיילים שלי".

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...