המפקדים של חטיבת כפיר משיבים אש
החטיבה האחראית לשטחי יו"ש מככבת בכותרות – ולא תמיד בהקשר חיובי. המח"ט והמג"דים מדברים על הדימוי האלים, הסרבנות והשחיקה
- מח"ט כפיר יוצא לקרב על השם הטוב
מסתבכים סדרתיים, אגרסיביים, נגועים בסרבנות מטעם הימין הקיצוני - כך, שוב ושוב, מצטיירת תדמיתה התקשורתית של החטיבה שחייליה מבלים את כל שירותם ביהודה ושומרון. האם אכן זהו פרצופה של היחידה הצעירה יחסית, שאולי אנחנו לא מודעים לכך - אבל היא זו שאמונה על ביטחוננו האישי? האם הצבא שולח למשימה המורכבת והשוחקת חיילים שלא מסוגלים או לא מאומנים להתמודד עימה?
במפגש ראשון מסוגו, משיבים כל מפקדיה הבכירים של כפיר - מפקד החטיבה ושבעת מפקדי הגדודים שלו - על כל השאלות הקשות. הם מודעים לטענות, פגועים מהרושם הציבורי, אבל יש להם מסר אחד חשוב להעביר: אנחנו נושאים ברוב הנטל, עושים את רובה המכריע של העבודה כפוית הטובה. וכשעושים עבודה, יש גם תקלות.
קשה להאמין, אך כפיר קיימת רק כחמש שנים. היא הוקמה ב-2005, כאשר החליטו בצה"ל לאחד את ששת הגדודים - נצח יהודה (הנח"ל החרדי) לביא, חרוב, נחשון, דוכיפת ושמשון - לחטיבה אחת. כיום, זו חטיבת החי"ר הגדולה בצה"ל. בשל גודלה (ומפקדיה אומרים: גם בשל איכותה) היא הפכה ליצואנית מספר אחד של קצינים, שמתפזרים בכל הצבא. הכומתות המנומרות בולטות היטב לא רק במגרשי המסדרים של בה"ד ,1 אלא גם בקורסי הפיקוד השונים.
אם מהתדמית התקשורתית של כפיר מצטיירת לפעמים תמונה שמזכירה את גולני של שנות החמישים - המקום שאליו נשלחים בעל כורחם בני השכבות החלשות - הרי שבחטיבה מציגים תמונה הפוכה ומתגאים בכך שעל כל מקום פנוי יש 1.6 מתמודדים. בסקרים שמבוצעים בבסיס האימונים החטיבתי (בא”ח) שנחשב לגדול בצה”ל, למעלה מ-90 אחוזים מביעים שביעות רצון גבוהה מרמת ההכשרה במסלול הלוחמים. החטיבה, שמחים מפקדיה לספר, הגיעה למצב שבו "חבר מביא חבר".
מפקד החטיבה, אל"מ אורן אבמן, גדל בחטיבת גולני. חלק ניכר משנותיו העביר בדרום לבנון כשמולו מחבלי החיזבאללה. על החיילים שלו הוא מדבר באהבה וגאווה, כמו אב על ילדיו. מיהם אותם ילדים שמגיעים לחטיבה התובענית?
סא"ל ימין יודע להתמודד גם עם המעורבות ההולכת וגדלה של ההורים, שתובעים לדעת מה מעוללים לצאצא שלהם בעודו רחוק מהבית. "בכל יום הורים אני נותן להם כרטיס ביקור עם מספר הטלפון שלי. המעורבות שלהם נמצאת במקום מאוזן. פעמיים בשבוע אני מקבל שיחת טלפון. אבל יש הורים חריגים. כבר היתה אמא שביקשה שאתן את הכומתה שלי לבן שלה. אבל זה ממש
מג"ד דוכיפת, סא"ל רז שריג מרמת גן, מחבב את הקשר עם הורי הלוחמים. הוא נזכר בחיוך ביום אחד בטולכרם, שבו התקשר אליו אב של לוחם וביקש להגיע למשרדו למספר דקות. "הוא הגיע עם זר פרחים כדי להודות לי על היחס. אמרתי לו: 'אישתי לא מביאה לי פרחים'".
"החיילים הם לא רובוטים", מדגישים מפקדי הגדודים, "החייל רוצה לראות היגיון מאחורי הפקודות שלו. הוא בא עם הרבה מוטיבציה גם כדי למסור את נשמתו ולכן הוא שואל את ה'למה'. זה נובע מהתבגרות ורצון להרגיש משמעותי, לא רק להקיש בדלת של בית פלסטיני ולהביא מישהו. הוא רוצה לדעת מי זה ולמה עוצרים אותו".
צמד המילים "ערכים" ו"מוסר" עולה יותר מפעם אחת במהלך הראיון. "הלוחם של היום יודע לעצור את המבוקש ורגע לפני שהוא יוצא מהבית לתת לו להיפרד מבני המשפחה שלו בחיבוק ונשיקות. לא נאזוק אותו לפני ההורים שלו ואם זה במהלך צום הרמדאן גם נאפשר לו לקחת אוכל למרות שהוא אויב. הלוחם לא יצעק עליו אם לא צריך".
מפקד גדוד לביא, סא"ל אוריה חצרוני מקרית ארבע, ליווה לפני כחודש את מעצרו של מאהר עודה - בכיר מבוקשי החמאס בגדה המערבית שהיה אחראי לרצח של 70 ישראלים בשורה של פיגועים אכזריים. חצרוני מספר על רגע המעצר: "עשר שנים חיפשו אותו. אחרי שהוא נתפס, ולפני שאזקו אותו, נתנו לו להיפרד מבני המשפחה שלו תחת אבטחה".
אל"מ אבמן מסביר כי תהליך הסוציאליזציה (חיברות) של הלוחמים מרגע הגיוס ועד הפיכתם ללוחמים נמשך 30 שבועות. וכן, הוא לא מהסס להודות שחלק בלתי נפרד מהתהליך כולל החדרה של אגרסיביות. "יש לנו לוחמים ממושמעים, ומצד שני אנחנו לא מתבלבלים: בסוף אנחנו צריכים להכשיר לוחמים להרוג אויב. להיות אלימים איפה שצריך, וג’נטלמנים. אנחנו יודעים איפה הקו העבה הברור החד בין להיות קטלני לבין שלא בכל אחד יורים".
לוחמי כפיר סוחבים על גבם יותר מכל חטיבה אחרת בצה"ל את עול הביטחון השוטף של אוגדת איו"ש. מגוון המשימות עצום: מעצרים, עמידה ממושכת במחסום, סיורים, תצפיות, מארבים, שמירה מתישה בעמדות הפילבוקס, פיזור הפגנות, והגנה על יישובים. מגוון משימות שוחק שכזה, כשהחייל כמעט ולא זז מאותה גזרה, מזמין כמעט מדי יום דילמות ערכיות ומוסריות שלהן נדרשים הלוחמים. ועליהן, לא אחת, שופט אותם הציבור.
"דיברתי לא מזמן עם מ"פ ממלחמת יום כיפור", מספר סא"ל שריג, "לו לא היו דילמות. הוא ראה ענני אבק וידע שמולו נמצא האויב. מי שנכנס בין הכוונות הוא ירה. הדילמות של לוחמי כפיר שונות, מרמת המ"כ ועד המ"פ. לכל אחד יש גזרה עם כפרים עוינים ועוינים פחות. יש לפחות שני יישובים שהוא מגן עליהם - אבל מכניס לתוכם פועלים פלסטינים לעבודה כי יש אינטרס להתיישבות.
"יש מחסום - והוא צריך לאפשר לפלסטינים לצאת, ומצד שני לתת ליהודים לצאת מבלי לעכב אותם וגם למנוע פיגוע. יש את סוגיית המתיישבים שלא תמיד הכל הולך איתם פשוט. ובתוך כל זה הוא צריך להיות פשוט אמן כדי להילחם בטרור, לאפשר מרקם חיים תקין לפלסטינים ולשמור על החוק והסדר. כל אלו מייצרים אינספור דילמות עבור המ"כ".
מהי הדילמה הקשה והמורכבת ביותר שעומדת לפתחו של הלוחם הפשוט, הצעיר, מדי יום?
"לאתר את המפגע הבודד", משיב מג"ד שמשון, סא"ל ציון שנקור. "זה יכול להיות אדם שאתה מכיר. כל יום הוא עובר פה. אבל אם הוא ינסה לבצע פיגוע, אתה צריך לדעת להגיב. היה לנו אירוע שבו חיילים הלכו בפטרול כדי לאתר זורקי אבנים. לפתע הגיע פלסטיני וניסה לדקור אותם. החיילים הגיבו וחיסלו אותו. בתחקור התגלה שמדובר בבן אדם בן ,40 שיש לו עשרה ילדים. ואחר כך התברר שהוא גם נפרד מבני המשפחה לפני שיצא לפיגוע. אנחנו חייבים להיות מוכנים גם לזה".
מפקד גדוד נחשון, סא"ל תמיר שלום מרמת גן, מסביר שכמפקד, המלחמה היא לא על המדיניות של הצבא - שהרי מנקודת מבטם של המג"דים המדיניות הזו ברורה - אלא בחיילים שנמצאים בשוליים.
"להגיד שיש אפס חריגות, זה לא נכון", מודה סא"ל שלום, "אנחנו מטפלים בהן. אבל אלה חריגים, וזה נוצר בעיקר כשיש סיטואציות שהן קשות לחיילים, ומפקדים לא נמצאים שם. כמו פלסטיני שבא להרים יד על חייל, והחייל מרגיש מאוים.
"המורכבויות שאנחנו מדברים עליהן בעיקר גורמות לנו כמפקדים לחנך את החיילים שלנו לאיפוק רב. השימוש בנשק הוא לא אוטומטי. אין אויב שמסומן באדום. הקושי הגדול הוא לא רק לאתר את המחבל אלא לאמן את החייל למעבר בין שגרה לאירוע חמור, וצריך להגיב מהר. פעילות הביטחון השוטף שכוללת מחסום ועוד מחסום לא מאתגרת את הלוחמים. ולפתע בא מחבל עם מטען, ואתה מצפה שהחייל יפגע בו ויהרוג אותו. ואם זה לא קורה אתה שואל למה".
נגד הלוגיסטיקה של החטיבה, סמ"ר איהב חטיב ז"ל, נרצח לפני כחודש בפאתי היישוב תפוח. שוטר פלסטיני דקר אותו בחזהו בזמן שנהג בג’יפ ועצר באמצע הצומת. חבריו הלוחמים לא הבחינו ברצח. רכז הביטחון של היישוב הביא ללכידתו של הדוקר. כעבור יממה זיהה לוחם באותו אזור בחור פלסטיני יושב על מתנחל, מצמיד אקדח לראשו ומאיים לפגוע בו.
"הלוחם לא הגיב", מסביר סא"ל שלום, "ובסוף הסתבר שהאקדח הזה היה צעצוע. היינו צריכים להפריד ביניהם בידיים ובסוף עצרנו את הפלסטיני". לכאורה, האירוע הסתיים טוב: הפלסטיני הבלתי חמוש לא נורה. "אבל בתמונת המצב של החייל - הוא היה צריך להרוג אותו", מסביר סא"ל שלום, "הנה - עוד דילמה".
אחד הקשיים של המפקדים הוא לשמור על רמת ריכוז גבוהה בקרב הלוחמים. "תחשוב שיש חיילים שכל יום, כל היום, מבצעים את אותה משמרת ואותה משימה", מסביר סא"ל חצרוני, "השחיקה היא עצומה ואתה דורש מהלוחמים במשמרת לשמור במשך שמונה שעות על ריכוז כך שכל אחד שיגיע אליהם למחסום - הם יתנהגו כלפיו כמו שצריך".
ברקע הדברים מהדהד יותר מכל האירוע מלפני כשנתיים, בו החליט מפקד המחלקה, סגן יעקב גיגי מגדוד לביא, לבצע פעולת הסתערבות מאולתרת. ביחד עם לוחמיו, הוא חטף מונית וירה לעבר פלסטינים. בית הדין הצבאי דן אותו ל-15 חודשי מאסר ולהורדה לדרגת טוראי.
סא"ל ימין היה מפקד גדוד לביא באותם ימים והאירוע התרחש שלושה שבועות אחרי שהוא נכנס לתפקיד. "האירוע בדהריה הוא היוצא מן הכלל שלא מעיד על הכלל. יש חריג. מאז מה שעשה גיגי ומה שעשה סגן אדם מלול (קצין שהיכה פלסטינים במהלך מעצר א.ב) עברו בחטיבה מאות קצינים ואלפי חיילים, ובסוף רק שניים עשו מעשה לא תקין. אי אפשר להפוך את זה למרכז הכובד. גם גיגי בעצמו, שישב מולי בשיחה בארבע עיניים, לא ידע לומר לי מה באמת קרה לו.
"בתחקיר כתבתי, שיכול להיות שמ"מ שהיה עשרה חודשים בקו, ולא מבצע אימון, והמחלקה שלו כל הזמן מפוזרת ולכן הוא מנסה להו יות יצירתי - מגיע למחוזות רחוקים. זה רע. כתבתי בתחקיר גם שצריך לייצר מנגנוני בקרה כדי למנוע אירועים מהסוג הזה. טיפלנו בזה מערכתית, התחלנו להתייחס ברצינות לכל אירוע. להעניש. הבנו שזה פוגע בנו, ולא כעניין של מה אומרים בתקשורת - אלא בהיבט של מה זה עושה לנפש הלוחם ולקוד הערכי שלו".
מפקדי הגדודים האחרים מצטרפים לדעתו של ימין, והודפים את הסטיגמה הלא ממושמעת שנוצרה לחטיבה בתקשורת. לדבריהם, לפי דו"ח "אתגר" של המשטרה הצבאית, שמוצג לרמטכ"ל מדי שנה ומדרג את רמת המשמעת של היחידות השונות, הם במקום הרבה יותר טוב מחטיבות אחרות כמו גולני, צנחנים ונח"ל.
"יש תהום שפעורה בין הנרטיב שנוצר בתקשורת לבין המציאות", אומר אל"מ אבמן בכעס, ומנחית אגרוף על שולחן העץ. "בעורף של מדינת ישראל היו ב-2009 אפס פיגועים שיצאו מאיו"ש. ההתמודדות היומיומית שלנו עם סיכול הטרור הופכת את האירועים החריגים בשוליים לפרומיל".
בתוך הצבא, תדמיתה של כפיר הפוכה מזו שמצטיירת לעתים מחוצה לו. החטיבה נחשבת למומחית מספר 1 במה שמוגדר "לוחמה זעירה" - לחימה בתוך הערים, בין הבתים, בסמטאות הצרות. באחרונה אפילו יוסד קורס מיוחד, שאנשי כפיר מעבירים למפקדים מחטיבות החי"ר הוותיקות. המג"דים מפעילים לחץ רב על דרגי הפיקוד הגבוהים של צה"ל כדי לאפשר להם להשתלב בפעילויות מחוץ לאיו"ש. הם שלחו גדוד לעופרת יצוקה, ובעתיד, הם צפויים לבצע פעילויות שונות בפיקוד הצפון.
למג"דים חשוב להדגיש כי לא אחת הם מביטים בגובה העיניים, בלי רגשי נחיתות, אל היחידות הטובות במערכת הביטחון. "כוח ימ"מ הגיע למבנה כדי לעצור שני מבוקשים שרצחו נהג מונית. ברגע האחרון מפקדי הימ"מ בשטח הבינו שהגיעו עם כוח אדם לא מוכן", משחזר מג"ד נצח יהודה, סא"ל דרור שפיגל ממודיעין, "באותו הרגע הוחלט שאנחנו נבצע את המעצר בבית השני כשאנחנו מקבלים את המבוקש המסוכן יותר. כשמפקדי החטיבות באוגדת איו"ש צריכים יחידה גמישה וזריזה הם לוקחים את היחידות של כפיר".
אחת הסוגיות שפגעו ביותר בתדמיתה של כפיר היא מקרי הסרבנות מימין שהתגלו בה בסוף .2009 אל"מ אבמן הגיב לאירוע ביד קשה, וגזר עונשים מרתיעים. לדבריו, מבחינתו מדובר באירועים מעצבים. "האירוע בגדוד שמשון קשור לשני חיילים שסיימו שמונה שבועות בצבא וראו בטקס השבועה בכותל במה ליצור פרובוקציה נוסח נוער הגבעות. אחד מהם כבר לא בצה"ל, והשני הוא חייל מנהלה ולא לוחם.
"האירוע השני בגדוד נחשון כן היה סרבנות ולכן הוא טופל בחומרה. הם הלכו לכלא והורדו בדרגה. הם לא לוחמים בצה"ל, וגם לא יהיו. גם מי שהיה על הגג והניף שלט ונהג בצורה פסיבית נענש. הם התבקשו לחסום לפני כן ציר וסרבו פקודה".
"אנחנו עכשיו במרץ .2010 והאירוע קרה באוקטובר .2009 האם שמעת מאז על אירועים דומים? לא. אנחנו לא מטאטאים שום דבר מתחת לשטיח. האם זה יכול לקרות מחר? כן. היה חיכוך בחצי השנה האחרונה עם ההתיישבות היהודית ולא אירע שום מקרה".
מפקד גדוד נחשון, שלוחמיו סירבו פקודה באיזור אדוריים בדרום הר חברון, מספר כי האירוע התקבל בהפתעה גמורה. "זה היה פינוי של בית בודד, שבוצע על ידי המשטרה. באותו יום הבנו שזו לא תופעה של סרבנות כללית. עובדה שמאז פינו חיילי הגדוד שלוש פעמים קרוואן באלון מורה. בחודש האחרון אבטחנו את חלוקת צווי ההקפאה ביצהר. אנחנו מפנים שבוע אחרי שבוע בחומש. אני באופן אישי והמ"פים שלי מפנים כמעט בכל שבת צעירים שמשתלטים על גבעה כדי להקים סוכה.
"יש פינויים מקומיים, ואין תופעה של סרבנות. מצד שני אנחנו חוטפים אבנים ביצהר וברכה, פינצ’ורי גלגלים, השלכת צבע, ואין תופעה של סרבנות. השתמשנו באירועים האלה כמנוף כדי להבהיר שהמשימה היא בראש. הסברתי ללוחמים כי מי שהניף את שלט הסרבנות הדביק אותו על הגב של כולנו".
יממה אחרי ששוחחנו עם המג"דים, התרחשו בחטיבה שלושה אירועים חמורים בזה אחר זה. שוב, הכפירים מוצאים את עצמם בכותרות, ולא בהקשרים חיוביים. למח"ט יש מה לומר על כל אחת מהתקריות. בראשונה שבהן, שבהם היה אימון הריצה של לוחמי גדוד שמשון בסמטאות חברון, שהסתיים בתקיפה על ידי המון פלסטיני זועם.
"מפקד כיתה שנמצא שלושה שבועות בתפקיד נקט יוזמה ולקח את הכיתה למד"ס", מסביר אל"מ אבמן, "הפלסטינים ניסו לתקוף אותם ולחטוף את הנשק של אחד החיילים. הלוחם בעט בפלסטיני, דרך את נשקו וביקש אישור לירות אך המ"כ לא אישר כדי למנוע הידרדרות של המקרה. בשלב הזה הוא פעל נכון. לגבי השאלה מדוע הוא היה צריך לרוץ בשכונת אבו סנינה כשהוא עובר מחסום ומזהירים אותו שלא ייכנס - כאן הפן הפיקודי נכנס לטיפול".
באירוע נוסף, בכפר ערק בורין, נורו שני מפגינים פלסטינים למוות. מתחקור שביצעו המפקדים עלה כי כוח של גדוד נחשון נכנס לכפר כשהוא מלווה בשוטרי מג"ב. במקום התחוללו הפרות סדר המוניות שכללו ידויי אבנים וסלעים לעבר כלי רכב. סגן מפקד הגדוד ירד מהג’יפ כדי לפרק גל אבנים שחסם את היציאה מהכפר. גם לעברו יידו אבנים, וכאשר חש סכנה לחייו, כרע ברך וירה שני קליעי גומי לעבר המפגינים.
הפלסטינים הציגו צילומי רנטגן שבהם, כך טענו, נראה קליע נעוץ בראשו של אחד מההרוגים. הסמג”ד עומד על כך שהוא לא ירה אש חיה. התחקיר קבע כי הסמג”ד שגה מקצועית כשהחליט לפנות את האבנים מהכביש בעצמו ולא הנחה את הלוחמים לבצע את המשימה, מה שהיה מאפשר לו לשלוט בכוח באופן טוב יותר. מצ"ח תחקור את האירוע.
האירוע השלישי התרחש כעבור יממה, כאשר לוחמים הציבו מחסום פתע ליד מטע זיתים באיזור הכפר עוורתא. "רכז הביטחון השוטף דיווח על שני פלסטינים שנוהגים בצורה חשודה", מספר אבמן, "במהלך הבידוק התרומם מהקרקע אחד החשודים והניף בידו בקבוק במטרה לפגוע באחד הלוחמים - שירה בו.
הפלסטיני השני ניסה גם הוא לפגוע בלוחם מטווח של שני מטרים ובתגובה לכך לוחם אחר ירה בו. כתוצאה מהירי נהרגו שני פלסטינים. בעיניי הירי היה מוצדק. הוא נועד להגנה עצמית אך נעשו שגיאות מקצועיות. הם לא היו צריכים לבדוק את הפלסטינים מקרוב. החשד היה צריך להיבדק מרחוק כדי למנוע את הסיטואציה הזו.
"אנחנו עובדים קשה בכל הגזרות ומתו חקרים כל אירוע כדי להפיק לקחים. יש טעויות ואנחנו לומדים מהן אבל אחד הפרמטרים החשובים שאני מבהיר למפקדים שחייבת להיות סובלנות לטעויות. אם נכנס למֹוד של כיסוי תחת, ניכנס למוד מבוהל ולא נוכל להמשיך ללכת".
ערב חג הפסח, המח"ט אבמן מבקש להזכיר מה קרה בחג ב-2002 - הפיגוע הרצחני במלון פארק בנתניה. "שום דבר לא מובן מאליו באיו"ש. ברגע שנוריד את הרגל מהגז, הטרור יחזור ומיד נרגיש את זה בתל אביב. בחודשיים האחרונים ביצעו לוחמי דוכיפת 80 מעצרים בחודשיים. זה מסביר למה יש שקט באיו"ש ולמה האזרחים במדינה ישנים בשקט בלילה".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם