עיתון הארץ: התנהלות המדינה – שערורייתית
בעיתון שפרסם ידיעות שעל פי כתב האישום מקורן בהדלפות של ענת קם אמרו כי "כל עיתונאי עלול להיות חשוף לאותה לרדיפה"
- דעה: איך קורה שעיתונאית נעצרת וכל כלי התקשורת שותקים?

"בפרפראזה על המשפט 'תדע כל אם עברייה' – יידע כל עיתונאי שהוא עלול להיות חשוף לאותה רדיפה מצד המדינה", הוסיפה ליבליך. לדבריה, רדיפה זו מתבטאת בדרישת המדינה להעביר לידיה את כל המסמכים שברשות בלאו - כולל אלה שאינם קשורים לפרשה.
עוד הוסיפה עו"ד ליבליך כי השב"כ ביקש מבלאו להתחייב שלא לעשות במסמכים הללו כל שימוש, ואף הודיע כי בכוונת אנשיו להגיע למקורות שהעבירו את המסמכים לידיו ולשקול הגשת כתבי אישום נגדם.

בהתייחס לתוכנן של הכתבות שפרסם בלאו אמרה עו"ד ליבליך: "כנראה אותן כתבות הרגיזו מישהו כשחשפו דברים שאינם צריכים לקרות וקרו בניגוד להחלטת בתי המשפט – כתבות שכזכור אושרו על ידי הצנזורה. נראה שמישהו התרגז והחליט למצוא שעיר לעזאזל ולרדוף את אורי בלאו. זו רדיפה אחרי עבודה עיתונאית לגיטימית".
על שהייתו הממושכת של בלאו בחו"ל אמרה עו"ד ליבליך: "הוא לא ברח, הוא יצא לחופשה של ארבעה חודשים עם ארוסתו שתוכננה מזמן – ללא
בהתייחס לכישלון המשא ומתן בין בלאו והארץ לפרקליטות, שאותו הזכירה התובעת עו"ד הדס פורר-גפני, אמרה עו"ד ליבליך: "המדינה לא עמדה בהסכם ובהתחייבויות שלה מול בלאו ועיתון הארץ. המדינה הציבה דרישות שאף עיתון במדינה דמוקרטית לא היה מסכים להן. מדובר על ענישה גורפת וקבלת כל מסמך – גם אם הוא מימי הגדנ"ע. כשהמדינה מחפשת להגיע למקורות שלך – זו התנהגות שגורמת לחשוב שזה יום שחור לחופש העיתונות".
בתגובה רשמית מטעם עיתון הארץ הודגש שוב כי המידע שהופיע בעיתון זכה לאישור הצנזורה הצבאית. התגובה מובאת כאן במלואה: "כתב הארץ אורי בלאו חשף בשנתיים האחרונות שורה של פרשיות הנוגעות להתנהלות צה"ל וזרועות הביטחון בשטחים, ובהן כתבת תחקיר שחשפה בנובמבר 2008 סיכומי דיונים בהשתתפות הרמטכ"ל אשכנזי, אלוף הפיקוד דאז (יאיר) נווה וראשי השב"כ אשר ניתנו בהם לכאורה הוראות לביצוע פעולות שאסורות על פי הוראת בג"ץ.
"כל הכתבות אשר פורסמו בהארץ נשלחו לצנזורה הצבאית וקיבלו את אישורה המלא. בספטמבר 2009 זומן כתב הארץ אורי בלאו למשרדי השב"כ ונדרש למסור את המסמכים ששימשו אותו בהכנת הכתבות. מרגע זה ניהלו עו"ד מיבי מוזר מטעם עיתון הארץ ואורי בלאו דיאלוג עם היועץ המשפטי של השב"כ בדבר החזרת המסמכים, דיאלוג אשר נועד לשמור על מקורות המידע ועל חופש הפעולה של הכתב מבלי לפגוע בביטחון המדינה.

"דיונים אלה הובילו ב-15 בספטמבר 2009 לחתימת הסכם שבמסגרתו העביר אורי בלאו לשב"כ עשרות מסמכים מסווגים שהיו ברשותו, ומנגד התחייב השב"כ לא לחקור את הכתב על מקורותיו העיתונאיים, לא לחקור את הכתב כחשוד ולא להשתמש במסמכים כראיה בהליך משפטי כנגד החשוד בהדלפה.
"לאחר שמולאו כל התנאים בהסכם ונמסרו המסמכים, ביקש השב"כ לפנים משורת הדין לקבל לידיו גם את המחשב האישי של אורי בלאו. מערכת הארץ נענתה לבקשה, והמחשב הושמד עם מסירתו מול עיני הכתב.
"כעבור זמן קצר עצר השב"כ את ענת קם, לשעבר חיילת בלשכת אלוף פיקוד מרכז, בחשד שהיא המקור של אורי בלאו. בינואר 2010 הודיע השב"כ לעו"ד מוזר שמרשו, אורי בלאו, מבוקש לחקירה. עו"ד מוזר השיב שדרישה זו סותרת את תנאי ההסכם ושהוא מייעץ לאורי בלאו לא להיענות לה. מרגע זה סירב השב"כ לעמוד בתנאי ההסכם אשר עליו חתם ודחה הצעה של עו"ד מוזר לגבש הסכם נוסף אשר ישיג מטרת השב"כ להגן על ביטחון המדינה, ומנגד ישמור על תנאי ההסכם שגובש ועל חיסיון המקורות.
"הארץ מצטער על התפנית הפתאומית בעמדת השב"כ ועל תוצאותיה, שמשמעותן הפעלת לחץ כבד ואיומים על עיתונאי הממלא את שליחותו".
