רומן במחתרת: האהבה ניצחה את הזוועה

בטקס הדלקת המשואות ביד מרדכי, מחר, יזכה לכבוד גם יהודה מימון, 86, שדווקא בימים הקשים במחתרות בפולין פגש באהבת חייו

רונן דמארי ודליה מזורי | 11/4/2010 8:22 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר
בסיטואציה כמעט קשה מנשוא הכירו יהודה ואביבה מימון, כיום בני 86. בפעילותם במלחמה בנאצים וציד קציני אס-אס הכירו בני הזוג, שנשואים כעת כבר 64 שנה, והאהבה ביניהם לא מפסיקה לפרוח. ביום שני ידליק יהודה משואה בטקס יום השואה ביד מרדכי במעמד שר הביטחון. יהודה מימון נולד כיהודה וסרמן, אך עברת את שמו כאשר התגייס לצבא בהוראת דוד בן גוריון.

- פרויקט זוכרים לנצח של ערוץ החברה של nrg מעריב
יהודה ואביבה מימון
יהודה ואביבה מימון צילום: ראובן קסטרו

בגיל 15, כשהתחילה המלחמה, למד בגימנסיה בקרקוב והיה חלק מהקהילה היהודית בעיר. בשנת 1941, כאשר החל לפעול בקרקוב גטו, הקים מימון, יחד עם פעילי התנועות הצעירות, את המחתרת היהודית הראשונה על אדמת פולין הכבושה - "החלוץ הלוחם".

מימון לקח חלק בפעולה ההתקפית הראשונה נגד הנאצים על אדמת פולין - "ליל צינגריה". הייתה זו הפעולה המפורסמת ביותר של ארגוני המחתרת היהודיים בקרקוב, והיא התבצעה בלילה של 22.12.1942, בו הותקפו בו בזמן מספר יעדים שהיוו מקום מפגש לקצינים גרמנים.

"אף שהקפדנו שלא לחשוף את זהותנו היהודית, בתוך זמן קצר הסתבר לגרמנים, כנראה בשל הלשנה, כי אנחנו ביצענו את הפעולה", מספר מימון. "הפעולה סימלה את הגבורה וההתנגדות לגרמנים ואת ההגנה על הכבוד היהודי, במיוחד של תנועת הנוער".
נפגשו בהרי האלפים באיטליה

לאחר הפעולה נעצר יהודה על ידי הנאצים, ונכלא בבית הכלא הידוע לשמצה "מונטה לופי". "רוב האסירים הוצאו להורג, אני נשלחתי לאושוויץ", משחזר מימון. לאחר 22 חודשים יצא מימון, יחד עם יהודי המחנה, ל"צעדת המוות", ובאמצע הדרך הצליח לברוח. הוא מצא מסתור עד פלישת הצבא האדום.

לאחר שחרור פולין חזר יהודה לעיר הולדתו קרקוב. "זה היה היום הקשה בחיי", הוא נזכר. "שם נולדתי ושם העברתי את ימיי היפים ביותר, וראיתי עיר עזובה וריקה". מימון , שאיבד את הוריו ואת רוב משפחתו בשואה, החליט לעזור ולהצטרף לאבא קובנר, שלקח חלק במסע נקמה בנאצים. לאחר תקופה בה חיסל אסירי אס-אס החל להבריח יהודים מאוסטריה לאיטליה.

מימון

המשיך לעסוק ברדיפת נאצים, והצטרף לקבוצה בשם "הנוקמים". "הפעולה הגדולה שביצענו הייתה באפריל 1946, כשהרעלנו לחם במחנה שבויים של קציני אס-אס בעיר נירנברג שבגרמניה. הכנסנו אנשים שלנו לתוך המאפייה של המחנה ומרחנו רעל על הלחם".

את אהבתו הגדולה - אביבה, פגש בהרי האלפים שבאיטליה כאשר עסק בהברחת יהודים מחוץ לגבולות גרמניה. גם היא ביקשה לעלות לארץ הקודש. אביבה נולדה בעיר סוסנוביץ שבפולין, והשתייכה למחתרת של נוער ציוני בסוסנוביץ. "בהתחלה הקמנו מרד וזה לא הצליח, אז עסקנו בהצלת יהודים. הצלחנו להעביר את רוב היהודים לגרמניה ולהונגריה ושמרנו עליהם. ככה גם הצלחתי להציל את אמא שלי", נזכרת אביבה.

"כל דיקטטורה היא מסוכנת"

אביבה הייתה חלק מהמחתרת היהודית באיטליה שפעלה נגד הנאצים במדינה. השניים התאהבו באותו מעבר מאוסטריה לאיטליה, אך נפגשו שוב מאוחר יותר במחנה הכשרה באיטליה. "היא מצאה חן בעיניי, עלינו ארצה בעלייה בלתי לגאלית, ולאחר מכן התחתנו באוגוסט 1946 בקיבוץ עין הכובש", מספר יהודה.
 

יהודה ואביבה מימון בשנת 1949
יהודה ואביבה מימון בשנת 1949 צילום העתק
"במשך החיים החלפנו חוויות על פעילותינו. זה טוב לדבר על זה עם שותפה לחיים לאחר שנים של שמירה בסוד. מי שעבר את זה חי את זה יום-יום - אי אפשר לשכוח".

כבר 64 שנה שהם ביחד. "בזכות המאבק בנאצים הכרנו, התחתנו ואנחנו יחד", מסביר יהודה. השנה יזכה יהודה לכבוד להדליק משואה. "אני חושב שזה כבוד גדול, ואני עושה את זה לזכר כל אלו שנספו ונהרגו בזמן המלחמה", אמר יהודה.
 
"אני אומר שטוב שיש לנו את ישראל, ואני בטוח שנדע להיות מספיק ערנים כדי למנוע כל רעה שמתרגשת עלינו. כל דיקטטורה היא מסוכנת, זה למדנו על בשרנו".

כל המבזקים של nrgמעריב לסלולרי שלך

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

פייסבוק

פורומים

כותרות קודמות
כותרות נוספות
;
תפוז אנשים