לשחות עם חיידקים
ישראל ומוסדותיה השלטוניים חייבים להפנים את העובדה שביוב חייב להיות מטופל על מנת למנוע זיהום ים ופגיעה בבריאות הציבור
תסריט זה מתרחש בחיי הישראלי הממוצע עשרות פעמים בשנה אלא שעבור חלק מתושבי ישראל, חסר פריט נוסף באותו התיק האפנת י- חפיסת כדורי אנטיביוטיקה כנגד מחלות זיהומיות, אותן ככל הנראה נחטוף במהלך עונת הרחצה המרעננת לכאורה. התסריט העגמומי אינו אלא מציאות מרה אליה נחשפים כאמור רבים מתושבי ישראל בכל עונת רחצה וכוללת בתוכה ביקור בחדר מיון או שכיבה המלווה בחום, צמרמורות, הקאות וכאבי בטן ולעיתים גם גירויים עזים בעור.
כיצד זה הגענו למצב בו בטרם היציאה המרעננת לעבר חוף הים, עולה הצורך לבדוק את מפת החופים המזוהמים של משרד הבריאות ולהאזין לחדשות בתקווה שלא יתקבל דיווח על סגירת החוף האהוב לרחצה עקב ממצאי זיהום במי הים?
רצועת החוף של הים התיכון אשר למדינת ישראל היא מבין הצפופות בים התיכון כולו. על קו החוף המצומצם שאורכו בסך הכל 196 קילומטרים, מהם 14 קילומטרים מותרים לרחצה (שבעה אחוזים), מתגוררים כשלושה מיליון תושבים שהם כמחצית מתושבי מדינת ישראל. מיליוני תושבים אלו רואים בחוף הים אתר פנאי ונופש מהמעלה הראשונה ולו מהסיבות הפשוטות של זמינות, עלות הגעה ושימוש, רעננות וקרבה לבית.
עם זאת, אותם שלושה מיליון תושבים, מייצרים מדי יום למעלה מ- 500 מיליון ליטרים של מי ביוב אשר אמורים לזרום בצינורות תת-קרקעיים אטומים ומוגנים לעבר מכוני הטיהור. למרבה הצער, במקרים רבים כגון תקלות או הצפות, מוצאים עצמם מיליוני הליטרים הללו זורמים לעבר הים וחופי הרחצה במקום ליעדם המקורי תוך שהם נושאים עימם מיליארדי חיידקי קוליפורמים צואתיים ואנטרוקוקים מסוכנים אשר ייתכן ששעה קלה קודם לכן,
מדינת ישראל אינה יכולה להרשות לעצמה עונת רחצה המלווה בסגירת חופים עקב זיהום. מדינת ישראל המשוועת לתיירות נכנסת מסכנת ביודעין את אותם התיירים שזה עתה הביאה בשעריה תוך שימוש בשיטות שיווק מתוחכמות. כמובן שאין זה מתפקידו של שר התיירות לדאוג לניקיון החופים או לתחזוקת מערכות הביוב. אלא, תפקידו של ראש העיר והגורמים הרלוונטיים במשרד התשתיות, שכפי הנראה מבכרים להפנות משאבים להשקעות הבולטות לעין במקום לטובת מימון שדרוג והרחבת תשתיות ביוב בישובים.
הרי, ברור כשמש שהכשרת טיילת ראוותנית ועתירת בטון ומלט לאורך חופי הים, חשובה שבעתיים מקבירת צינורות ביוב מתחת לפני הקרקע או הרחבת תחנה לשאיבת ביוב, אותם לא ניתן לצלם לצרכי יחסי ציבור וכוח אלקטוראלי ועבורם לא ניתן לגזור סרט בטקס רב משתתפים מדושני עונג.
כפי הנראה, הוצאות עבור תשתיות הביוב בחלק ניכר מהישובים במדינת ישראל מסומנות בתקציב השנתי כאבן ריחיים טורדנית הגוזלת מראש העיר את האפשרות להתהדר במתקנים מגלומאניים, ובמקום לקבור בקרקע צינורות ביוב נחוצים, נקברת במגירה התכנית לשדרוג מערכת הביוב העירונית.
ממשלת ישראל ומוסדותיה השלטוניים חייבים להפנים את העובדה שביוב חייב להיות מטופל על מנת למנוע זיהום ים ואף פגיעה בתדמית המדינה, ולא רק על מנת לשמש כמי קולחין עתידיים. חופי ים מזוהמים הם מראה תדמיתית המוצבת אל מול פניו של התייר, והמניע לשדרוג מערכות ביוב עירוניות חייב לבוא גם מסיבה זו ולא רק משום החשש מפני האכיפה הפלילית הצפויה להופיע בדלתו של ראש העיר.
תושבי ישראל, המשלמים מאות ואלפי שקלים מדי שנה, כמס לטובת הולכת הביוב וטיהורו, עומדים חסרי אונים מול המערכת השלטונית אשר לעיתים עושה בכספי מיסים אלו פעולות שאינן עולות בקנה אחד עם מטרות המס. לא אחת נמצא, כי בעת התפוצצות זיקוקי הדינור ביום העצמאות, "התפוצצו" להם גם מאות אלפי שקלים אשר היו יכולים לממן שיפוץ של תחנה לשאיבת ביוב.
לכן, בפעם הבאה שתשחו בים ותפגשו אנטרוקוק שוחה לצידכם, דעו כי ראש העיר פגע פגיעה אנושה בתדמיתה התיירותית של מדינת ישראל, גבה מכם מיסים מיותרים, וחמור מכך- כשל בתפקידו להגן על בריאותכם.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם