אינתיפאדה משפטית: אביו של ההרוג מתגייס
כשהגיעה תביעת הפיצויים הפלסטינית בעקבות מבצע בו נהרג בנו מורן, הרגיש דובי ורדי כמו אחר הנתבעים. "היה לי חשוב להוכיח שיש מוסר"
מידע מודיעיני הביא אז את הכוח למחסן הסמוך לבניין מגורים בן ארבע קומות. היה ברור שהניסיון לעצור את המחבלים כרוך בסיכון מוחשי ומיידי לחיי החיילים, אך למרות זאת הוחלט לא להרוס את המחסן באמצעות ירי טילים, מחשש שנמצאים בו גם אזרחים. הלוחמים ירו לעבר המחסן וכרזו ליושביו לצאת ממנו.
המחבלים פרצו בריצה תוך שהם יורים על החיילים. מהירי נפצע קשה בראשו ובגבו הלוחם עופר. "צעקתי לחבר צוות: 'תהיה מוכן, המחבלים בדרך אלינו'", הוא תיאר את שאירע, "אבל לא סיימתי את המשפט ומולי עמד מחבל עם אקדח שלוף וירה. הרגשתי שנפגעתי, נפלתי על הברכיים, ובלי לחשוב המשכתי לירות עד שהמחבל קרס ונפל".
לא הייתה זו פציעתו הראשונה של עופר בקרב. "אבל הפעם", סיפר, "הרגשתי שזה שונה, שנפצעתי קשה. שכבתי על הרצפה ובכל נשימה שלקחתי הרגשתי כאילו משהו חם נוזל לי בכמויות מהחזה. הרגעים הבאים עברו כמו נצח. מפקד הצוות שלי, סרן מורן ורדי, צעק לעברי: 'אני בא לחלץ אותך'. הוא קם מהמחסה, זרק רימון והתכופף. כשהוציא שוב את הראש, מחבל אחר ירה בו שני כדורים. שמעתי את הדיווח בקשר: 'ורדי קיבל כדור בראש, ורדי מת'".
עופר ומפקד המבצע שי המשיכו לירות, עד שגם שי נפצע: שני כדורים חדרו לזרועו ואחד פגע ברגלו. השניים התבוססו בדמם עד שניתן היה לחלצם תחת אש. בינתיים הצליח מפקד החזית העממית להימלט לבית המגורים הסמוך, תוך שהוא משתמש בדייריו כמגן אנושי. יחד עם מחבלים אחרים, כנראה, הוא ירה על הכוח במשך שעות ארוכות, תוך שהוא נע בין אגפי הבניין השונים.
החיילים כרזו בערבית לדיירים להתפנות וגם במהלך הפינוי המשיכה האש על החיילים. החיילים ירו לעבר כמה דמויות חשודות ומהירי נהרגו גם שני אזרחים אמריקאים: ד"ר חאלד צלאח, דיקאן הפקולטה להנדסת חשמל באוניברסיטת א-נג' אח המקומית, ובנו מוחמד, בן 16.
קרב לוחמי השייטת לא הסתיים עם תום המבצע. לאחר מותו, נאלצו חבריו של מורן בקומנדו הימי להתמודד עם חזית נוספת. בני משפחתם של ד"ר צלאח ובנו הגישו תביעת נזיקין נגד המדינה ובה דרשו פיצוי של מיליוני שקלים. "מדובר במקרה של רצח בדם קר של אב ובנו, שנורו בלי שנשקפה מהם כל סכנה לכוח, תוך שהם קוראים ומתחננים לעזרה", טענה המשפחה. רעייתו ובתו של צלאח אף טענו כי החיילים ירו ביקיריהן כנקמה על נפילתו של מורן בקרב.
רק בימים אלה, בתום מאבק משפטי בן חמש שנים, דחה בית המשפט המחוזי בירושלים את התביעה. הוא קבע כי "מדובר ב'פעולה מלחמתית' מובהקת של לחימה בטרור ומניעת טרור, אשר לכל אורכה נשקפה לכוח צה"ל סכנת חיים", וככזו , דיני הנזיקין אינם חלים עליה. אבל השופט יצחק ענבר לא הסתפק בכך וכדי לנקות את שמם של החיילים קבע גם במישור העובדתי שהטענות החמורות לא הוכחו וכי לא נמצא רבב בפעילותו של כוח הקומנדו.
אלא שהתביעה הזאת אינה יחידה במינה. "זו אינתיפאדה משפטית בראש ובראשונה", אומר עו"ד ברוך בריזל מפרקליטות מחוז תל אביב המרכזת את הטיפול בתביעות מסוג זה, "זו מערכה אידיאולוגית נגד המדינה. בבתי המשפט יש כיום מאות
במסגרת התביעה, סיפרו רעייתו ובתו של צלאח את גרסתן על אירועי הלילה שבו נהרג. לטענתן המשפחה לא הצליחה לצאת מהדירה, כפי שביקשו החיילים, כיוון שהדלת הייתה תקועה. "הוא הסביר לחיילים באנגלית שהוא צריך עזרה כי הדלת לא נפתחת, והוא נמצא עם אשתו וילדיו בתוך הבית. הוא הוסיף שאנחנו אזרחי ארצות הברית והוא מרצה באוניברסיטה, וביקש שחייל יפתח את הדלת".
אלא שמיד כשסיים לדבר, לטענת רעייתו ובתו, פילחו את גופו של צלאח שלושה כדורים שירו צלפים. לדבריהן, "הם נתנו לו לגמור את דבריו ולאחר מכן ירו בו בכינון ישיר". אז גם הבחינו בבן מוחמד מוטל בסלון שותת דם. האם זעקה לעזרה, אך שמעה את "קולות החיילים צוחקים ומורים לי לשתוק".
לאחר שנפתחה סוף סוף הדלת - טענו הרעיה והבת - הן התחננו בפני החיילים שיסייעו לבן הפצוע, אך החייל ענה: "הרגתם שניים מחבריי", והכוח סירב לשלוח חובש או לאפשר לצוותי חילוץ פלסטינים להיכנס למבנה. רק בבוקר התברר שגם הבן מת מפצעיו. השתיים שבו והדגישו בעדותן שמדירת המשפחה ומהקומה שבה היא מצויה בכלל, לא בוצע ירי כלשהו ובדירה אף לא הסתתרו מבוקשים.
עופר, שנותר משותק לצמיתות בפלג גופו התחתון כתוצאה מפציעתו הקשה ואף קיבל צל"ש על תפקודו בקרב, התלבט תחילה אם להעיד במשפט. לדבריו, הוא החליט לעשות כן בגלל הטענות המקוממות של הפלסטינים. "אינני מעלה על הדעת שאותם חיילים שאיבדו חבר ושחברים אחרים שלהם נפגעו בתקרית צחקו לאחר מכן", אמר בעדותו.
"אלו הן טענות שכל תכליתן היא להכפיש. מהיכרותי האישית הלוחמים בכוח הם מהאנשים הערכיים ביותר שאפשר לדמיין, האחרונים שיעלו על דעתם לפגוע בחפים מפשע, גם שעה שמפקד וחבר נהרג או נפגע קשה". הוא הוסיף כי בתקריות מבצעיות אחרות שבהן נעצרו מחבלים על ידי הקומנדו "נהגנו בהם תמיד באנושיות".
לאחר ששמע את עדותם של קצינים וחיילים, ובהם של מפקד המבצע שי, ובחן את יומן המבצעים, קיבל בית המשפט את עמדת המדינה, שלפיה ביצוע הירי לעבר דירת המשפחה היה עבור הלוחמים באותו זמן בבחינת להיות או לחדול. מפקד הכוח, שסרק את הבניין בבוקר עם תום הלחימה, מצא בדירת משפחת צלאח למעלה מעשרה תרמילי כדורים 9 מ"מ, שלדבריו העידו על כך שמתוך הדירה נורו יריות החוצה במרוצת הקרב הלילי. מאחר שהיה זה הכוח הראשון שנכנס לדירה, ומאחר שהחיילים לא ירו בנשק 9 מ"מ, היה ברור שהתרמילים אינם של צה"ל.
בית המשפט ציין שהאם והבת מסרו תצהירים זהים לחלוטין ויש להן בתביעה עניין אישי ישיר ומיידי. השופט ענבר עמד על שורת תמיהות בעדותן וכן על כך שהן לא הביאו לעדות את שאר דיירי הבניין, למשל. כך נקבע שאין היגיון בטענה שבעוד החיילים מבקשים מדיירי הבניין להתפנות כדי לא לפגוע בהם, הם מוסיפים לירות לעבר דירתה של אישה הזועקת לעזרה.
בית המשפט הוסיף שהטענות בתביעה הן קשות ומייחסות לחיילים "מעשים פליליים חמורים. לפיכך רף ההוכחה שעל התובעות להרים הוא גבוה מהמקובל במשפטים אזרחיים אחרים", בשעה שהן לא הוכיחו את הטענות אפילו לפי רף ההוכחה המקובל.
דובי ורדי, אביו של מורן ז"ל, עקב מקרוב אחרי התביעה המשפטית. לאחר מותו קיבל מורן צל"ש על אומץ לבו בקרב, והאלוף ישראל זיו, שכיהן אז כראש אגף המבצעים במטכ"ל, הסביר להורים ליאורה ודוביכי מפקד החטיבה לא אישר לירות טילים על הבית ולכן נאלץ הכוח להסתער.
"אזרחי האויב לא פחות חשובים מחיילי צה"ל", אמר להם אז זיו. כשהגיעה התביעה הרגיש האב השכול כמו אחד הנתבעים. "אכפת לנו מכל דבר שקורה פה בארץ ישראל, ובפרט מהאירוע שבו בני נהרג", הסביר השבוע. "היה לי חשוב שננצח גם הפעם את הפלסטינים שתבעו אותנו".
היו רגעים שחשבת שאולי התביעה מוצדקת?
"המחבלים קיבלו אפשרות להיכנע, אבל פתחו באש. לא חשבתי לרגע שיש סיכוי שטענותיהם נכונות. מעבר לכך, אני יודע שיש עוד הרבה תביעות מהסוג הזה. נכון שאי אפשר לשלול הכל מראש, אבל גם קצינים בכירים שדיברו איתי אמרו שזה סוג של מלחמת התשה".
בשעתו טענתם שמורן ז"ל נפל לשווא, רק בגלל שהעדיפו להסתער במקום לירות טיל על המחסן.
"בדיעבד ברור שההחלטה הייתה שגויה. אבל זה שיקול מבצעי שנתון למפקד, וכל מפקד יכול לטעות. ברור שהייתי מאוד רוצה לראות את בני לידי היום, אילו היו פועלים אחרת, אבל אי אפשר להשיב את הזמן לאחור. יש הרבה טעויות בצה"ל. הכוונה היא תמיד לנצח, אבל לא תמיד זה מצליח".
צה"ל הוא הצבא הכי מוסרי בעולם?
"בלי צל של ספק, הצבא היחיד בעולם שיש בו הומניות הוא צה"ל. אני רואה כיצד פועלים הצבאות האחרים. ככה התנהגנו תמיד וככה נמשיך לנהוג, ולצערנו זה תמיד על חשבון החיילים".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם