מגשימים חלום: חיילים ממשיכים לקורס טיס
השירות הצבאי הסתיים אולם יותר חיילים פונים ליעד הבא - להיות טייסים. ממהדורה מיוחדת של בטאון חיל האוויר המצורפת היום למעריב
למרבה הפלא, זו אינה תופעה יוצאת דופן. רבים מגיעים לבקו"ם ביום גיוסם לקורס הטיס כשהם כבר עוטים מדים. חיילים אלו, שמרביתם לוחמים או קצינים, מכונים "ותיקי צה"ל" (ותק"צים) בשפה הצה"לית. למעשה, מאז יוני 1994, 13 אחוז בממוצע ממסיימי כל קורס-טיס הם ותק"צים. למה הם עושים את זה לעצמם? איך לוחם עוזב את התפקיד הנחשק ואת הפז"ם מאחור ויוצא לקורס הארוך ביותר בצה"ל, בידיעה שהסיכוי שיענוד בסיומו את הכנפיים נמוך מ-20 אחוז?
עבור חלקם מדובר בהגשמת חלום ילדות, עבור אחרים חלום שניצת מאוחר יותר. "בתום מבצע מסוים ביחידה, הזמין אותי האלוף (מיל') דוד עברי לטיסה על מטוס פאנטום. זו הייתה חוויה שאי אפשר לתאר ובסופה אמרתי לעצמי: אני חייב לנהוג על הדבר הזה", מתאר תא"ל (מיל') רז את הרגשתו. כאשר חזר מהטיול שאחרי השחרור יצא לגיבוש טיס ומשם הדרך לקורס הייתה קצרה. בראייה לאחור הבין שהשתתפותו בגיבוש הייתה שגיאה, וכאשר התמנה לתפקיד מפקד בית-הספר לטיסה, ולימים לראש להק כח אדם, החליט לאפשר לקצינים וללוחמים המעוניינים להגיע לקורס לדלג על הגיבוש ועל הטירונות ולהגיע הישר לקורס. "כלל לא בחנתי את הסיכוי שלי לעבור את הקורס", אומר הקיבוצניק מעין חרוד. "הלכתי בכל הכח".
בשנות ה-80, לא הייתה תופעת הותק"צים כה שכיחה ותא"ל (מיל') רז, טייס קרב, היה בין הותק"צים היחידים בקורס. "במהלך הקורס יצאתי יותר שבתות מכולם", הוא מודה. "הייתי שונה. ידעתי איך לחלק את הזמן, הגעתי מבוגר יותר, עם נסיון ופרופורציות, המכפרים על חוסר כשרון בתחומים אחרים".
סגן-אלוף (מיל') ד"ר אייל גושן, פסיכולוג קליני וטייס לשעבר בחיל-האוויר, מדריך טיסה ופסיכולוג של האקדמיה לטיס, עמד בראש מערך המיון הפסיכולוגי של חיל-האוויר ומספר על התופעה. "לעבור מסלול בסיירת זו חתיכת אוניברסיטה. זו למידה אדירה, שבצידה יש רווח עצום. לותק"צים יש אישיות בשלה ובוגרת יותר ואינטליגנציה רגשית גבוהה. אלו שנים קריטיות להתפתחות", הוא מסביר.
"לכי תשווי ילד בן 18 שעכשיו סיים תיכון, לקצין בצנחנים שפיקד על צוות לוחמים. להיות טייס זו זהות. זו אינה החלטה בנאלית כמו לעשות תואר כללי בלימודי מזרח אסיה. אלו שלוש שנים ארוכות של קורס ולאחר מכן תשע שנות קבע. עד שאתה
הטייס נדרש להיות גם אדם וקצין ולהפגין בגרות ומנהיגות. ברובד זה, רוב הותק"צים כבר צברו קילומטרים בניווטים, בשדאות ובפיקוד, אך אל מבחן הטיסה, כולם מגיעים בנקודת פתיחה שווה.
"העובדה שהותק"צ הוא אדם בוגר יותר וקצין טוב יותר, מקנה לו יתרון גם בהדרכת טיסה, משום שמי שבשל יותר, יודע לקלוט הדרכה טוב יותר", קובע ד"ר גושן. "אין ספק שזה יתרון. אם כולם היו יכולים לבוא ותק"צים, זה היה מעולה".
כמו חיילים רבים הגודשים את תחנת הרכבת בבאר שבע מדי יום, גם איתי, אז חניך בקורס-הטיס, רק רצה להניח את הראש על המושב ולישון. אך במשך נסיעות רבות שנתו של החייל העייף הופרעה בידי סקרנים שתהו על פשר אוסף הסיכות שהתנוסס על חולצתו.
"הסיכות גררו אחריהן הרבה התעניינות", מספר רב-סרן איתי, שהתחיל את קורס הטיס כקצין שהגיע מהמערך המבצעי של הצוללות בחיל-הים. "רציתי לעבור את הקורס כמו כולם, אז החלטתי להוריד את כל הסממנים החיצוניים. נפרדתי גם מדרגות הסרן והחלפתי אותן בכותפות הכחולות של פרחי הטיס".
"להיות ותק"צ דורש סוג של פיצול אישיות", הוא אומר. "בשישי-שבת אתה חוזר הביתה אל החברים שלך שחלקם סטודנטים וחלקם נשואים עם ילדים, בעוד במהלך כל השבוע אתה מבלה עם ילדים בני 18 שכל מה שמעסיק אותם זה האם ניקינו את המגורים מספיק טוב כדי שנצא הביתה".
כמו אלפי בני נוער נוספים, הגיע רס"ן איתי למבדקים בירפ"א בדרכו לקורס-הטיס. הרופאים גילו אצלו בעיה סמויה בעין שמנעה את קבלתו לקורס-טיס, גם לאחר שהתעקש וערער. לקראת סוף שירות הקבע שלו, כשהשחרור כבר נראה באופק, הוא החליט לתת לחלום הישן עוד הזדמנות אחרונה. שש שנים אחרי הנסיון הקודם, כשהוא כבר קצין ותיק בדרגת סרן, שב איתי לבדיקות בירפ"א והפעם עבר אותן בהצלחה.
"האופציה שעמדה מולי היא ללכת לאותם מקומות בתאילנד ולחזור עם אותו אלבום תמונות כמו כולם. הדרך של כולם די משעממת אותי, היא יותר מדי דומה. קורס טיס זו חוויה שרציתי לחוות בכל מקרה, וברגע שהתקבלתי לא יכולתי שלא לנסות. אלו הסקרנות והחיפוש אחרי דרך שתתאים לי", הוא מסביר.
כעת, בגיל 28, רס"ן איתי עדיין מחכה לטיול הגדול, שממתין בסבלנות לשנה הבאה. "ככל שהזמן חלף, ראיתי שהיתרון היחסי שלי הולך ונעלם, בעוד חברי לקורס הולכים ומתפתחים. ראיתי מול עיני כיצד בן אדם הופך מילד לטייס".
מאז ימיו של תא"ל (מיל') רז ועד היום, התחולל שינוי משמעותי שהגיע בשיאו לפני כשנה, כאשר רבע מחניכי הקורס שעמדו על מגרש היו ותק"צים, רבים מהם חוזרים בפעם השנייה לקורס. "ביום שעפתי מהקורס, ישבתי מול קצין המיון ואמרתי לו: 'תקשיב, אני חוזר", מתאר אורי (24), אחד מהותק"צים, אשר מיועד לסיים את הקורס כטייס קרב. קצין המיון לא התייחס להכרזתו ברצינות. אחרי הכל, הוא היה עדיין חניך טרי שלא הכיר את העולם שבחוץ. אבל אורי הוכיח: "מבחינתי, יש קורס טיס ולא מעבר לזה".
עם סיום הטירונות עזב אורי את הקורס, הגיע לחיל התותחנים ושירת כקצין מבצעי גדוד תותחנים. על מנת לחזור לבית הספר לטיסה, היה עליו לשרת כקצין או כלוחם ביחידה מובחרת ולא פחות חשוב, לעבור ועדת חוזרי גיבוש בראשות ראש מחלקת חובה ותכנון מקורות.
"אלו שנתיים וחצי שבמהלכן חשבתי כל הזמן 'אני חייב לחזור", הוא מספר. "בסופן הגעתי לוועדה וזו החוויה המפחידה ביותר שהיתה לי בחיים. זו שיחה שהעברתי בראש מיליון פעם, אך למרות ששיננתי את התשובה וידעתי שהשאלה תשאל, חשתי פיק ברכיים למשמע 'למה לנו להחזיר אותך לקורס?"
אורי צלח את הוועדה, ובמשך השנה הראשונה לקורס חבריו אף הדביקו לו את הכינוי 'אורי-ותק"צ'. "אם נותנים לך אפשרות לחזור, יש תהליך שרוצים שתעבור. אני לא באותה נקודה בה עמדתי לפני שלוש שנים. עברתי מלחמה, פיקדתי על חיילים ואני הרבה יותר משופשף במערכת". מצד שני, אחרי שנה בקורס, הידע שצברו הותק"צים במהלך שירותם הקודם כבר אינו רלוונטי.
עידן כבר בן 26 והוא פרח הטיס הראשון שהגיע מיחידת המסתערבים של מג"ב. "אתה מגיע כקצין שהוביל פעולות מבצעיות בשטחים וראה דבר או שניים בחייו. פתאום אתה מוצא את עצמך חניך עם כובע טמבך ומימיה. תוך פחות מחודש אתה כבר לא זוכר שום דבר מהשירות הקודם".
כאשר כל חבריו לנשק השתחררו מיחידת אגוז, הזדכה יקיר, גם הוא בן 25, על הציוד והנשק וחתם על ציוד אחר בבית הספר לטיסה. "אתה מוותר על החופש שלך וכובל את עצמך לעוד עשור"? התפלאו החברים.
"בהתחלה אתה עונה בציניות , אך לאחר תקופה בה השאלה ממשיכה להתקיל מכל הכיוונים, אתה חייב לחשוב על זה", מספר יקיר על התשובה שענה לחבריו המשתאים. "מה זה חופש בעצם? אתם הולכים לטייל במשך שנה או שלוש במזרח או בדרום אמריקה, לעשות פסיכונטרי ולהתחיל ללמוד. כולם חוזרים בדיוק על אותו מסלול. אולי לעשות מה שכולם עושים זה חופש. אני לא חושב כך".
מתוך מהדורה מיוחדת של בטאון חיל האוויר שמצורפת היום לעיתון מעריב. השבוע יצא לאור גיליון יום העצמאות של בטאון חיל האוויר בתוספת גיליון מיוחד לילדים
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם