עץ השכול: הפנים והשמות של נופלי גולני
חטיבה מספר 1 של צה"ל איבדה מאז קום המדינה 1,442 לוחמים, ממלחמת העצמאות עד לעופרת יצוקה. הסיפורים מאחורי הנופלים
רב-סרן גוני הרניק ז"ל - נהרג בקרב על כיבוש הבופור
סיפור הקרב ההירואי על כיבוש מבצר הבופור בתחילת מלחמת לבנון הראשונה, שנקראה אז עדיין "מבצע שלום הגליל", שגור היטב בקרב לוחמי סיירת גולני לדורותיה. זמן קצר קודם לכן סיים גוני את שירותו כמפקד הסיירת והחליט לצאת לאזרחות.
כששמע על הכוונה להיכנס ללבנון יצר קשר עם מפקד האוגדה דאז, תת-אלוף אביגדור קהלני וביקש ממנו להצטרף לכוחות הלוחמים. לאחר ששמע כי מפקד הסיירת שהחליף אותו נפגע,
על חלקו בקרב קיבל צל"ש. 28 שנים אחרי נפילתו מספרת אמו רעיה כי "מה שמחזק אותי הם חבריו מאותם ימים בגולני ו'משפחת הבופור' - כל אותן משפחות ששכלו את הבנים בקרב ההוא. אנחנו ביחד ברגעים שמחים ועצובים".
סמל דניאל ולעל ז"ל - נהרג במרדף אחר מסתננים
אמליה ולעל בת ה73- מכרמיאל היא חלק נפרד ממשפחת גולני. מי שהפכה כבר בגיל 16 לאלמנת צה"ל, אחרי שאיבדה את אהובה סמל דניאל ולעל ז"ל בהיותו בן 19 בלבד, מסרבת כבר עשרות שנים להפסיד את אירועי החטיבה. גם היום ממשיכים חיילי החטיבה לחבק אותה, כפי שעשו בשעותיה הקשות כשהייתה אלמנה צעירה עם שני תינוקות.
"לא התחתנתי שוב אחרי שבעלי נפל ואת כל האהבה שלי והכוחות שלי נתתי מאז למשפחה שלי ולגולני", מספרת אמליה. דניאל והיא עלו לארץ בנפרד מטריפולי שבלוב.
בשנת 1951 הם עברו להתגורר במושב עלמה שבגליל העליון, שם חבקו בת בכורה. דניאל שירת בגדוד הבוקעים, שלימים יהפוך לגדוד .51 במארס 1953 הוא יצא עם חברים מהמושב לסיור לאיתור ליד המושב, שבמהלכו נהרג מאש כוחותינו.
אמליה רצה מהבית כדי לנסות להצילו, אך לשווא. רק שנתיים אחרי מותו של דניאל, היא הוכרה כאלמנת צה"ל. היום, סבתא לעשרה נכדים ו11- נינים, היא ממשיכה לספר להם על הסב שאותו לא הכירו מעולם. כשהחטיבה משתתפת במבצעים ובמשימות מסוכנות, אמליה יושבת בבית ומתפללת ש"החיילים שלה" ישובו בשלום.
סגן אלוף ראובן (רובק'ה) אליעז ז"ל, סגן מפקד החטיבה - נהרג מהתפוצצות מוקש
ביוני 1967 זכה ראובן (רובק'ה) אליעז בעיטור המופת על חלקו כמפקד סיירת גולני בכיבוש תל פאחר ברמת הגולן במלחמת ששת הימים. יותר משש שנים לאחר מכן, באוקטובר ,1973 נהרג אליעז בעת ששימש כסגן מפקד החטיבה, כשהג'יפ שבו נסע עלה על מוקש במהלך המלחמה.
גולני זו משפחה, זה ברור. אחרי האסון הגיעו אלינו חיילים שלו והציעו עזרה במשק, כי נשארתי לבד עם שני ילדים קטנים. רובק'ה היה אמן, הוא צייר קריקטורות וגם פיסל. השילוב הזה בין נפש של אמן לבין המקצוענות הצבאית מאד בלט אצלו. כמו שהוא היה קפדן ומדוייק מאוד בצבא, כך הוא רך ורחום - 'אבא' של החיילים שלו".
רב-טוראי יוסף אלישע ז"ל - נהרג בפיצוץ בונקר ברמת הגולן
במשפחת אלישע מאשקלון מכירים זה 43 שנים את הדרך המובילה לנהריה, אליה הם מגיעים מדי שנה להתייחד עם יקירם יוסף, שנהרג במלחמת ששת הימים והוא בן 18 בלבד.
"הפלוגה שלו השתתפה בכיבוש הבאניאס ותל פאחר בצפון רמת הגולן," מספר חיים, אחד מתשעת אחיו ואחיותיו. "לקראת סוף הקרבות נשלחו יוסף ו11- לוחמים נוספים לפנות בונקר ליד בית המכס העליון, בלי לדעת שהוא ממולכד.
כשנכנסו לבונקר הוא התפוצץ, וכל 11 הלוחמים נהרגו. מעוצמת הפיצוץ לא ניתן היה לזהות תשעה מהרוגים, בהם יוסף, ולכן טמנו את כולם בקבר אחים בנהריה". למרות הזמן הרב שחלף מקפידה משפחת אלישע המורחבת לפקוד את קברו של יוסף מדי שנה, והאחים והאחיות הקפידו לקרוא לרבים מילדיהם יוסי, על שמו. האח חיים: "יוסי התגייס מוקדם כי הייתה לו חברה מכיתה ב,' והמטרה שלו הייתה להתחתן איתה כמה שיותר מהר. היום לחברה כבר יש נכדים".
רב טוראי אהרון אגסי ז"ל - נהרג כשחזר עם שיירת אספקה בירושלים הנצורה
חטיבת גולני אמנם הוקמה רשמית רק בפברואר 1948, אבל ראשוני נופליה נרשמו עוד לפני כן. אחד מהם הוא אהרון אגסי ,(28) חבר קיבוץ שריד שבעמק יזרעאל, שנהרג כשאבטח שיירה שהובילה אספקה חקלאית לירושלים הנצורה.
אגסי נולד בעיראק ועלה לישראל עם הוריו. את רעייתו מרים, ילידת פולין, הכיר בקן של תנועת השומר הצעיר בחיפה מרים, היום בת 90 ועדיין צלולה וחדה כתער. מרים לא התחתנה מאז, אבל מבתם היחידה עפרה, שהייתה בת שנה וחצי כשנהרג אביה, צמחה משפחה לתפארת, עשירה בנכדים ובנינים.
"לפני שחזרו מירושלים פגש אהרון חבר שאמר לו 'להתראות.' אהרון השיב לו 'אני לא חושב שנתראה'" ואכן, המשאית נתקלה בחברי כנופיות, "פדאיון", שארבו לה. אגסי נמצא ירוי עם הנשק עליו, ליד ההגה.
סמל ראשון גדי (גדי) עזרא ז"ל - נהרג כשחילץ את מפקדו הפצוע ליד ג'נין
גדי עזרא (23) נהרג ביום השביעי של מבצע חומת מגן, באפריל ,2002 מכדור של צלף פלסטיני אשר פילח את גרונו. זה קרה כשעזרא ועוד שלושה מחבריו, נשאו על אלונקה תחת אש צולבת את מפקדם שנפצע בקרב ליד העיר ג'נין.
גדי, בנם של רוזלין וסולי עזרא מבת ים, התגייס לגולני בגיל ,20 לאחר שלמד בישיבה תיכונית. חדרו בבית המשפחה מלא עד היום בתעודות הערכה שקיבל מגופים שבהם שירת כמתנדב לפני שירותו הצבאי ובמהלכו. לאחר מותו הוקם ארגון הנושא את שמו - "עזרה מגד" - התומך במשפחות נזקקות ועוזר לתלמידים מתקשים או חולים.
סרן ד"ר איגור רוטשטיין ז"ל - נהרג כשפינה פצועים במהלך קרב
בקרב שהתפתח בין לוחמי הפלוגה המסייעת של גדוד 13 מחטיבת גולני ובין מחבלי חיזבאללה באוגוסט 2006 במהלך מלחמת לבנון השנייה, נפגעה חוליית החוד של הפלוגה. סרן ד"ר איגור רוטשטיין ,(35) שהיה ממוקם בסוף הכוח, התעלם מחילופי האש ורץ לטפל בפצועים.
כיום לב בן ה13.5- לומד במסלול לימודי הרפואה בחטיבת הביניים בכפר הירוק. חבר אף צילם אותו במדים ובכובע של רופא, בדיוק כמו אבא. "סיפרו לי שאבא שלי רץ קדימה בחושך לעזור לפצועים ונהרג מרסיס של פצצה", סיפר אתמול לב. "אני מאוד גאה באבא שלי ובמה שהוא עשה ורוצה להיות רופא כמוהו. אם תהיה לי אפשרות לבחור - אגיע לגדוד 13 בגולני. כשאני לבד הוא חסר לי מאוד. אני מתגעגע אליו.
סרן יוסי אוחנה ז"ל - נהרג סמוך למוצב ריחן ברצועת הביטחון
במשך שנים רבות נמנעה משפחתו של סרן יוסי אוחנה ז"ל (24) מאשדוד לדבר על נסיבות מותו ליד מוצב ריחן בדרום לבנון ב.1993- "קבוצת חיילים שכבה במארב", מספר אביו אשר.
יוסי התחנך במכינה הקדם צבאית "בני דוד" בהתנחלות אלי, ועבר מסלול בסיירת גולני. לפני כעשר שנים הנציחה המשפחה את זכרו, כשהקימה באשדוד בית מיוחד למשפחות בסיכון הנושא את השם "בית יוסי." ב2- במאי יתקיים במוזיאון תל אביב ערב התרמה מיוחד לבית, בו יופיעו בהתנדבות אהוד בנאי ולהקת כנסיית השכל.
סמל ראשון דביר עמנואלוף ז"ל - נפל בקרב ברצועת עזה
סמ"ר דביר עמנואלוף, ההרוג הראשון של מבצע עופרת יצוקה יכול היה להימנע משירות קרבי, כיוון שאביו נפטר, אבל הוא התעקש להיות לוחם - וגם ידע בדיוק באיזו חטיבה. ברחוב הסמוך בשכונת גבעת זאב בירושלים גרה משפחת פרץ, אשר בנם אוריאל נפל בקרב בלבנון כמה שנים קודם לכן.
דביר הסתיר מבני משפחתו את עובדת כניסתו לרצועת עזה. ביום שנהרג יצאה האם דליה לסידורים עם אחותו, כשחזרה - המתינו לה הקצינים והחברים ליישוב מחוץ לבית. "סיפרו לי שהצוות של דביר הלך בזוגות, והוא הלך בסוף. מחבל שהתחבא במנהרה מתחת לדרך חיכה שכולם עברו, ואז ירה בדביר שלי".
לאחר מותו של דביר ספד לו חברו הטוב אביחי פרץ, אחיהם של אוריאל ואלירז ז"ל שנפלו במרווח של 12 שנים. המשפחה נזכרת בילד שובב שגדל להיות אדם ערכי, מדריך נערץ בבני עקיבא שסירב לעזוב את הארץ, למעט למצעד החיים בפולין. "החניכים אהבו אותו וההורים העריכו אותו", ממשיכה דליה. "הוא התנדב במשמר האזרחי והלך מדי שבוע לחלק אוכל לנזקקים. בחור צעיר עם חיוך גדול ומבט טוב, המאוהב בחיים".
בהכנת הכתבה השתתפו: אמיר בוחבוט, אלי לוי, יובל גורן, רונן דמארי, אחיקם משה-דוד, נתיב נחמני ורוני מלול
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם