אמו ואלמנתו של הסמג"ד
שנהרג בעזה השתתפו בטקס
זיכרון בהשתתפות משפחות
אשר שכלו יותר מבן אחד.
"היש מכאוב כמכאובינו?"
רוני מלול | 18/4/2010 22:43
בבנייני האומה בירושלים נערך הערב (א') טקס זיכרון בסימן גבורת המשפחות השכולות שחוו אובדן כפול, ביניהן משפחות רמון, אפלבאום ופרץ. מרים פרץ, אמו של סמג"ד גולני אלירז שנהרג בהיתקלות ברצועת עזה לפני כשלושה שבועות, עלתה לבמה מחובקת עם אלמנתו שלומית. "עברו שלושה שבועות ויומיים מאז שנלקח אלירז שלי, שלנו. לפני שלושה שבועות ויומיים חרב ביתי. אומנם אלירז אינו פה בגופו, אך רוחו עזה מתמיד, מנשבת ונישאת בכל הארץ", אמרה האם.
מרים פרץ עם ביתו של אלירז פרץצילום ארכיון: פלאש 90
מרים, שבנה הנוסף אוריאל נהרג בלבנון בשנת 1998, סיפרה בקול חנוק מדמעות על הצער הרב והקושי הכרוכים באיבוד שני ילדיה. "שני בנים בחלקה צבאית אחת, אבא שנפטר ולב אחד שבדרך נס ממשיך לפעום ואמא אחת כואבת ודואבת על נפילת בניה ושאלה אחת – ליד מי תעמוד השנה ביום הזיכרון ותשובה אחת חדה כתער- אלירז, לידך בני אשב ואבכה על זיו חייך שנגדעו, על אהובתך שלומית שהותרת.
"אבכה על עיניהם של ילדיך שמביטים על דלת הבית ומצפים לדמותך, אבכה על אחייך שנותרו ללא אב וללא אחים ואולי יישארו לי דמעות גם על עצמי שאני אמא שבמו ידיה קברה את ילדיה ומדי פעם אלירז אפנה את מבטי מקברך הרענן אל אוריאל אחיך הבכור שהערצת, אהבת ובדרכו המשכת.
מדינה אחת, חלקה צבאית אחת, שני בנים ואמא אחת ניצבת מולכם בניי בדממה, זקופה וגאה עם אמונה חזקה".
היא הוסיפה: "משפחות יקרות, הביטו וראו - היש מכאוב כמכאובינו? והאם יש שמחה מיוחדת כשמחתנו? כי רק מי שחווה תהומות של חושך יכול להעריך רסיסי אור".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם