אנשי הדממה מדברים: אנחנו איפה שקשה
מסלול האימונים המפרך, החלוקה לשלושה תפקידים עיקריים והבדידות מתחת למים – כך מכשיר חיל הים את לוחמי העילית שלו
"כל לוחם פוגש את זה בפעילות המבצעית הראשונה הקשה, ואז אתה יודע שאתה מסוגל. כשאתה נדרש להפליג פעם ראשונה רחוק מאוד. מצב ים מחורבן. חורף. רוח צפונית עשרים קשר. יש לך גלים 2.5 מטר ומעלה, ואתה שוחה בקור כלבים וגמור מהים. עכשיו אתה צריך להגיע לחוף, ללכת לבצע את המשימה, להיות במצב תחת אש, לחזור את אותה דרך ולהגיע אל המזח שלנו. רק אז אתה נזכר במסע שמונים ק"מ, שזה אחד השיאים במסלול".
המונולוג הזה שייך לסרן א', המדריך הראשי של שייטת ,13 בחור שרירי ואתלטי. כך, בטון קר וחסכני, הוא מסביר איך נראים חייו של לוחם קומנדו ימי בצה"ל. קצין בכיר בחיל הים ששוחתי עימו טוען מבלי להניד עפעף, כי יום אחד הוא יהיה מפקד חיל הים.
מפקד חיל הים, האלוף אליעזר (צ'ייני) מרום, אישר לכתב מעריב כניסה למרכז העצבים של חיל הים, בסיס הקומנדו הימי בעתלית שממנו יוצאות המשימות למרחקים. מקום שכף רגלו של עיתונאי לא דרכה בו זה שנים רבות וגם תמונות הועברו ממנו במשורה. רק בשבוע שעבר הודיע הרמטכ"ל כי היחידה תעוטר בשני צל"שים על מבצעיה בשנה החולפת. לא יכולנו למצוא עיתוי טוב יותר להגיע ליחידה, שנדמה כי היא נמצאת בשיא תהילתה.
ים רדוד. השמש באותו יום גררה אחריה את מיטב הבנות החטובות של האיזור אל שפת הים. המבצר הצלבני מוסיף אווירה של אתר תיירות. מטרים ספורים משם נמצא הש.ג של בסיס שייטת .13 חצי שעה של המתנה בשער לימדה אותי שמדי דקות ספורות יוצא לוחם מהיחידה, שרירי ונטול חולצה, לריצה לאורך החוף. חלפתי על פני השער ומצד שמאל בית העלמין של היישוב. כאילו מבקשים להכניס אותך לפרופורציה שכולם בני אדם וכוכבים יש רק בשמיים.
איך שלא אתבונן על זה, זו יחידה שגוררת אחריה שובל של תהילה וקסם. יחידה קטנה אבל כל כך הרבה מבנים ומתקני אימון, עד כי רק המבט בהם והמאמץ הפיזי הכרוך בטיפוס עליהם מעוררים בי עייפות רבה. הבסיס רוחש כאילו הנה עוד רגע יוצאת עוד פעילות חשאית ליעד בלתי ידוע. כעבור דקות אחדות יוצא טרקטור ירוק שמזכיר עבודה חקלאית וגודע את האווירה הקרבית, אך בפועל הוא גורר איתו כלי ענק: סירת מנוע אימתנית. קצין אבטחת המידע נלחץ ומברר שלא נשלוף חס וחלילה מצלמה.
אנחנו נכנסים למועדון היחידה, שמעוטר בספרים. כבר ראיתי מועדוני חיילים יפים יותר בחיל האוויר. מסביב לשולחן יושבים הלוחמים. סרן א' ,(27)
אפשר לראות שא' הוא המנהיג של החבורה לא רק בכל מה שנוגע למים וגלים. רס"ל י' (22) מתל אביב, אביו התקשר אליי באותו יום כדי להבהיר לי כי בנו מתגורר בשכונה הכי "צפונבונית" של תל אביב, ועל אף זאת ובהתאם לחינוך שקיבל בחר לתרום במקום הכי רטוב בצה“ל, וזאת למרות הביקורת בחברה הישראלית כלפי תושבי תל אביב. רס"ל מ' (21) מרמת-גן, סמ"ר נ' (21) מתגורר בעתלית ורס"ל ג' .(22) מיד בתחילת השיחה נכנס מפקד שייטת 13 אל"מ מ', לוחץ את ידי בחוזקה ומסנן הערה לעברו של סרן א', "אל תספר לו הכול. תשאיר כמה סודות".
אין למ' מה לדאוג. אי אפשר לכתוב על פעילות השייטת. ניתן רק לתאר אותה בשוליים. אולי את דפוס הפעולה. אולי את התחושות. דרך סרן א' ושאר הלוחמים אני מנסה לצלול עמוק פנימה ולהבין את התהליכים שעברה היחידה בשנים האחרונות ומה עושה קצב האירועים למערכת העצבים של היחידה, שלא מפסיקה לגרוף שבחים.
כדי להבין על מה מדובר, רשת הטלוויזיה CBS פתחה בסוף חודש מרץ שנת 2009 את המהדורה בהודעה דרמטית. חיל האוויר הישראלי, בשילוב כוחות של הקומנדו הימי, תקף שיירת משאיות על גבי אמצעי לחימה איראניים המיועדים לזרוע הצבאית של החמאס בעזה. לאחר מכן, על פי אותם פרסומים, תקף כוח של הקומנדו הימי ספינת נשק איראנית שעל גביה אמצעי לחימה.
ביום פרסום הידיעה בכלי התקשורת הזרים אמר ראש הממשלה דאז אהוד אולמרט במהלך נאום בכנס של המרכז הבינתחומי בהרצליה: "במקומות קרובים ובמקומות פחות קרובים, בכל מקום שבו אנחנו יכולים לפגוע בתשתיות הטרור, אנחנו פוגעים בהם... מי שצריך לדעת יודע שאין מקום שבו מדינת ישראל לא יכולה לפעול. אין מקום כזה".
מאוחר יותר פרסם העיתון המצרי א-שורוק כי ישראל תקפה כמה פעמים שיירות נשק בסודאן שהיו מיועדות לארגוני הטרור ברצועת עזה. במדינת ישראל שמרו על דממת אלחוט. אין תגובה. כלי התקשורת בישראל נתנו ביטוי לפרסומים בכלי התקשורת הזרים, אך השקט עדיין נשמר. במערכת הביטחון לא מאשרים ולא מכחישים את אותן פעולות שמיוחסות לצה"ל.
מפקדי היחידה שבעי נחת מהמוטיבציה של הנוער הישראלי להגיע לשערי בסיס עתלית. בשנת 2009 נדרשו להקים סדרת ימי גדנ"ע, בשונה משנים קודמות, כדי להכיל את כלל בני הנוער. אחרי שעברו את הגיבוש המפרך, הם נשלחים למסלול בן שנה ושמונה חודשים שראשיתו בטירונות בחטיבת הנח"ל, ולאחר שבעה חודשים הם מגיעים לשערי בסיס עתלית. מאותו רגע הרשימה השחורה מתמלאת והנשירה מתחילה.
חמישים אחוז לא מסיימים את המסלול, ולשלב המכין מגיעים אלה שעומדים בתנאים פיזיים מהקשים והמורכבים ביותר שבהם עשויים להתנסות חיילי צה"ל. במהלך המסלול יפגשו החיילים את הים, יבצעו תרגילי פשיטה, יפעילו סירות גומי ויבצעו מסעות עם משקלים כבדים בנתיבים בעייתיים.
את המסע המסכם הם יתחילו בתל אביב ויסיימו על הכרמל, ברגל כמובן, עם כמות ציוד על הגב שמסוגלת להפיל סוס. לאחר מכן יחלקו אותם לשלושה מקצועות: משיט, שיהיה אחראי להפעלת כלי השיט, צוללן, שיתמחה בצלילה קרבית, ופושט, שיגיע אל החוף ויבצע את המשימה הרגלית.
בחודש האחרון למסלול יבצעו כל לוחמי השייטת מהמקצועות השונים סדרת תרגילים מסכמים. בתום ההכשרה יגיעו הלוחמים לפלגות הלוחמים, ייבחרו לצוותים ויחלו את שירותם כלוחמים בקומנדו הימי.
הקומנדו הימי מוגדר באגף המבצעים של המטה הכללי כיחידה גמישה. כזו שתפעיל את לוחמיה לכל משימה בכל שעה ובכל טווח במהירות האפשרית. הנאה צרופה לכל מפקד זירה. כך הוחלט שהשייטת תעסוק גם במשימות בט"ש פשוטות. המסורת לבצע פעילות שמאפיינת את גדודי הסיור ולא יחידות עילית החלה לפני שנים.
בשנת 2004, שסימנה מפנה משמעותי במספר ההרוגים מטרור פלסטיני אחרי שנים של טרור קשה, כל יחידות העילית של צה"ל סייעו במלאכת בלימת הטרור. שייטת 13 לקחה אף היא חלק במשימות. "הייתה מלחמה בארץ וזה התחיל במבצע 'חומת מגן'. זו לא הייתה שאלה אם אנחנו הולכים לשם. אנחנו תמיד איפה שקשה, איפה שמחורבן ואיפה שמסוכן. גם אם זו משימה יבשתית", אומר סרן א'. הוא היה שם כשקליעים קטלניים פגעו בסרן מורן ורדי ז"ל.
ביולי 2004 יצא כוח של השייטת למבצע "אישית לוחצת" כדי לעצור את ראש החזית העממית בשכם ימאן פרג' וסגנו אמג'אד מליטאת, שנחשבו באותם ימים לבכירי המבוקשים בגדה המערבית. הכוח כיתר את המבנה במחנה הפליטים עין בית עילמה שבצפון שכם. אש תופת נפתחה לעברם והם נמצאו חשופים. הכוח הרג את אחד המבוקשים, אך פרג' הצליח להימלט למבנה סמוך ואף פגע בשני לוחמים נוספים שהמשיכו לירות לעברו ולבסוף הרגו את פרג'.
מסוק קרב שהוזעק סייע לכוחות והרג שני מחבלים נוספים. ורדי ז"ל נפגע בראשו במכת האש הראשונה בעת שחש להציל את חייו של אחד מפקודיו שנפגע. באותו קרב קיבל סרן ורדי צל"ש על אומץ לבו. "הייתי סגן מפקד צוות", מספר סרן א' לראשונה על אותו מבצע. "בפעילות מבצעית אתה הולך לחלץ פצועים ואתה רואה את החבר שלך הרוג או פצוע ואתה נדרש להמשיך במשימה לא משנה מה קרה. ורק אחר כך אתה מחלץ אותו תוך כדי סיכון חיים שלך. במבצע אצל ורדי לא היה זמן לחשוב. רק אחר כך אתה נזכר באימון, כשאמרו לך, 'עליתם על מטען.... יש פצועים והרוגים, שיהיה בהצלחה'".
אז במה מיוחדת השייטת? "יש הרבה יחידות קומנדו, אבל קומנדו ימי יש רק אחד", מסביר סרן א'. "אנחנו היחידים שיודעים בצבא לפשוט מהים, לתקוף מכלי שיט, לצלול בנמלי אויב, אין אף אחד אחר שיעשה את זה. המסלול של הלוחמים שיושבים כאן מכשיר אותם ללחימה בזירה הימית, כולל טרור ימי ופיגוע מיקוח בים ובנמלים. אנחנו גם יודעים לעשות התאמות לצורך המבצעי של מדינת ישראל. במבצע 'עופרת יצוקה' לא באנו רק דרך הים. פעלנו כמו שאר הסיירות וגדודי הסיור. הובלנו מבצעים כמו השאר".
סרן א' היה מפקד יחידה מבצעית במלחמת לבנון השנייה, ומאז השתתף בעשרות מבצעים מיוחדים. "במלחמת לבנון השנייה לא הופעלנו מספיק", מודה סרן א', "היחידה דחפה לפעילויות והשיא היה בצור". באותה פעולה פשטו לוחמי הקומנדו על ביתו של בכיר בחיזבאללה. הכח ניהל חילופי אש כבדים מול מחבלים מטווחים קרובים בשטחים בנויים וצפופים, וכשניתקו מגע עם האויב הותירו אחריהם למעלה מעשר גופות מחבלים. מפקד הכוח קיבל צל"ש ממפקד חיל הים על קור הרוח ואומץ הלב.
סרן א' חושף לראשונה את סיפור קבלת הצל"ש. "הגענו עם מפקד היחידה לנקודה שהזמן האחרון שלה היה מאד מוגדר. קו אחרון לחצייה היה השעה שלוש לפנות בוקר. הגענו באיחור. אתה מתחיל לחשב את הסיכונים ולהכין את הכח לניתוק מגע בחושך. אתה יודע שהסכנה היא ברורה, שיעלה האור. ביצוע המשימה מתנגש עם סיכון חיי אדם. למרות זאת, מתקבלת החלטה לעמוד במשימה ולא משנה מה זה ידרוש.
נכנסים לתוך השטח ועוברים לכניסה אלימה. כמובן שלקחנו מראש את ההסתבכות ביציאה עם חילופי אש. החיים של מפקד צוות שנפצע עמדו באירוע מול ביטחון שאר הכח. בסוף הצלחנו לנתק מגע מהיעד עם אור ראשון. אנחנו לא בוחלים במשימות. איפה שצריכים אותנו שם נהיה. אני לא מאמין בשום אמונות טפלות. אני מאמין בעצמנו".
יכולותיה של שייטת 13 הלכו והתחדדו מאז מלחמת לבנון השנייה. גם לפניה ביצעה היחידה פעילויות שהשתיקה יפה להן, אך הן הלכו והתעצמו בזכות הגיבוי שניתן לה על ידי המפקדים הבכירים בצה"ל. בקהילת המודיעין ובדרג המדיני הוצבו לה מטרות רחוקות, כשמנגד האויב רכש אמצעי גילוי מתקדמים. במערכת הביטחון מבהירים כי בסופו של תהליך מדובר באותם לוחמים, וההבדל היחיד הוא לוח השנה שמתקדם לו, וכמובן הגיבוי המוחלט של ראשי המערכת.
הנוסחה להצלחה כוללת את מוחם הקודח של ראש המוסד מאיר דגן, ראש השב"כ יובל דיסקין, הרמטכ"ל רא"ל גבי אשכנזי, מפקד חיל הים האלוף אליעזר (צ'ייני) מרום וראש אמ"ן האלוף עמוס ידלין. חומות האגו נפלו וכל אחד דאג להניח את היצרים בצד ולקדם את האינטרס המרכזי: פגיעה באויבי ישראל, ולא משנה מה המרחק מגבולות המדינה. המודיעין זרם, הפך להיות מדויק ואיכותי, וכך הם הפכו קרקע פורייה למבצעים חשאיים במרחק רב מישראל. כך אירע שההשתלטות על ספינת "פרנקופ", ספינת הנשק של החיזבאללה, הפכה אצל השייטת לאירוע שולי.
"הצבא הבין שיש חשיבות אדירה לפעילות החשאית שיחידות קומנדו יודעות לבצע בזירות הקרובות והרחוקות", מסביר סרן א', "לאסוף מודיעין, לתקוף, לעשות פעילות מבלי שאף אחד יודע שהיינו שם ומבלי שנשאיר טביעות אצבע של מדינת ישראל. מאז מלחמת לבנון היחידה נכנסה לפעילות בעולם החשאי והצבא ידע להשכיל לנצל את היכולות למשימות שהצריכו מאתנו להיות נועזים ומתוחכמים יותר. מה שיפה בשייטת זה שיום אחד אתה מבצע פעילות רחוקה, ויום אחד אתה בפעילות פשוטה בעזה. יותר מכול הדבר העיקרי שהשתנה הוא לדעת לבצע מבצעים בחשאיות".
אם יש משהו שמעיב על ההיסטוריה של השייטת, זה כמובן אסון השייטת, כפי שהוא מוכר בציבור, או מבצע "שירת הצפצפה", כפי שכונה בשייטת, המבצע שבו נהרגו 11 לוחמי שייטת, ביניהם מפקד הכח סא"ל יוסי קורקין ז"ל, מי שסומן כמפקד שייטת עתידי. הלוחמים דווקא מבקשים להזכיר את סער, קשר היחידה, שהיה ללוחם היחיד שלא נפגע, הפגין קור רוח תחת אש כבדה והזעיק חילוץ.
"במהלך המסלול מאמנים אותך להיות מסוגל לאירוע שכזה, שכל החברים שלך עולים על מוקש ואתה נדרש לבד להזעיק עזרה", מספר סמ"ר נ', שהשתתף באחת ההרצאות שהעביר סער לחיילי היחידה, "רק לשמוע את ההרצאה הזו ממנו זה כבר מרשים. זה הקיצוני מבין תרחישי האימים. אתה רק יכול להאמין ולקוות שאם חלילה דבר כזה יקרה לך, תגיב באותה תושייה. נקודת ההבנה הזו לא לאבד את העשתונות ומשם להמשיך הלאה".
אסון השייטת, חמור ומורכב ככל שיהיה, התרחש במרחק של עשרות קילומטרים משטח מדינת ישראל. כדי לאתר את היכולות של היחידה, שאמורה לפעול בטווחים רחוקים יותר, אני מזכיר להם את יחידת הקומנדו הבריטית ה,SAS- והם מעלים חיוך. בינואר 1991 נכנסו לוחמי הSAS- לצפון מערב עיראק כדי "לצוד" משגרי סקאדים ניידים. כעבור יומיים הם נחשפו, והצבא העיראקי תקף אותם בכוחות משולבים.
הכח נאלץ לברוח למרחק של 120 ק"מ, עד הגבול הסורי. בדרך נשבו ארבעה מהם, שלושה נהרגו ורק אחד הצליח להגיע אל השטח הסורי. בדרכם, מי לשבי ומי לחופש, הם הותירו אחריהם למעלה מ250- עיראקים הרוגים ופצועים. כך הפכו ליחידה עם מספר הצל"שים הרב ביותר בצבא הבריטי. הלוחמים מביטים זה בזה ולבסוף על סרן א', שפניו נותרו חתומות, ואז הוא מספר מה עושים החיילים בסדרת הסיכום שמכשירה אותם באופן סופי ללוחמים.
"התרחיש כולל נחיתה מוסקת במסגרת פעילות מבצעית רחוקה. לצורך העניין הם ביצעו פעילות ביעד בצורה חלקה. הם ניתקו מגע והיה להם כשל משימה בסיום הביצוע בחזרה לכלים. הם לא ידעו שיהיה להם כשל משימה.
בדרך חזרה כלי השיט שלהם נפגעו. מאותו רגע הם מדמים מילוט ממדינת יעד רחוקה. כל זוג מבצע מילוט בפני עצמו, כולל הליכה עם משקל כבד וחוסר ידיעה מוחלטת על מה שקורה איתך כל יום 24 שעות קדימה, ללא אוכל, בתנאי שטח מורכבים שכוללים הרבה הפתעות בלתי צפויות בתרגיל. בסופו של דבר מסיימים אותו ביום חמישי בבוקר.
"התרגיל מתבצע על פני חמישה ימים. יש תרגיל אחד במסלול שנותן לך להבין את הדברים האלה. בתרחיש הזה רודפים אחרי השייט לעתיד גששים צה"ליים, מסוקים וכלבני יחידת עוקץ. הוא מתחיל בכישלון אדיר, למעשה הכלים נפגעו, ואז מגיעה שעת המבחן. זה ליטוש הלוחם בשלבים האחרונים שלו. מתחילת המסלול אנחנו רוצים למצוא את האנשים שמתאימים לתרחישים האלה".
הלוחמים מתגאים לא רק ביכולות הייחודיות של השייטת, אלא גם ביכולת לבצע סינרגיה עם יחידות נוספות בצה"ל ובמערכת הביטחון. עברו הימים שבהם כל יחידה הייתה לעצמה. היום הטרנד בצה"ל הוא סינרגיה, ביצוע משימות מורכבות בצורה רב-חילית והשענות על היכולות הכלל-צה"ליות.
"השייטת עובדת היום עם כל הצבא וגורמים מחוץ לצבא, ביניהם השב"כ והמוסד", מודה א', ואנחנו לא מוצאים בקולו מרמור מהעניין. "אנחנו עובדים איתם וכל אחד תורם את הערך המוסף שלו". עיקר הקושי הוא האפשרות להסתבכות כשהמרחק הרב מישראל לא מאפשר גישה נוחה לסיוע והימלטות.
רס"ל ג' קורא את מחשבות מפקדו ומסביר כי גם כשהטווחים קרובים החשיפה בים היא בעייתית. "להתקרב לחוף עם כלי זה אירוע מורכב. לך תדע שאתה לא חוטף אש מאר-פי-ג'י או מנשק אחר". בגלל ממד ההסתבכות והאפשרות שיקבלו סיוע ברגע שהמבצע נחשף והופך מחשאי ושקט לרועש, כל לוחם צעיר ביחידה יודע לכוון מסוק סער לחילוץ או מסוק קרב לתקיפה, ליצור קשר עם סטי"לים וצוללות, ובאותה מידה לדבר עם מפקד טנק בקשר באותה שפה מבצעית ולהיכנס עם נגמ"ש ללב העיר עזה.
קושי נוסף הוא מערכות הגילוי שמפעיל נגדם האויב. "הגילוי זה האויב הגדול", מסביר רס"ל ג', "בגלל שאנחנו הלכנו למקום שהחשאיות בו קריטית, אז הגילוי מקבל נפח גדול יותר". סרן א' מחדד את דבריו: "יש מקומות בעולם שאם מזהים כח של צה"ל, זה בעייתי. תחשוב מה קורה אם חלילה יש תקלה טכנית בכלי במרחק רב מאוד מישראל. מה עושים אז?".
בעיני הלוחמים הנורמות והערכים של חבריהם הם הקריטריון המרכזי הממיין את המועמדים בשלב הקבלה. "הבסיס הוא החתירה לניצחון, אבל מלמדים אותנו גם לתת כבוד לאויב. חינכו אותנו לדבוק במשימה שלנו אבל גם לטוהר הנשק", הם אומרים כמעט ביחד. לאחר שלב הטמעת הערכים מגיע שלב היישום באימונים, שמעורר דילמות רבות בשל רמת המקצועיות שלה נדרשים הלוחמים.
"המטרה שלך כמדריך זה להפוך את החניכים ללוחמים טובים יותר ממך", מסביר רס"ל ג'. "עומס אימונים גדול. ישנים מעט. זה מציב לך דילמות לא פשוטות, ואתה כל הזמן צריך לזכור שאתה מלמד אותם תחת ערכים מסוימים. לא תרצה להפסיק אימון כי זה חוסר דבקות במשימה, מצד שני אסור לך לסכן חיים. אלו דילמות של היום יום. חיי אדם מעל הכול. מכורח הנסיבות אתה מגיע למצבים מסוכנים אם אתה רוצה להיות חזק וטוב".
הכתבה המלאה מופיעה במגזין עצמאות
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם