המנגליסטים מממנים תעשיית פחם מזהמת

כמה עשרות מפחמות פזורים בצפון השומרון המשחירות חייהם של יישובים כמו מצפה אילן וברטעה. המנגל שלכם מחזק תעשייה מסרטנת

אביב לביא | 2/5/2010 5:36 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר RSS
ענן עשן שממלא את הבית בלילה; ילדים שקמים בבוקר עם שיעול של מעשנים כבדים; כביסה שיורדת מהחבל עם ניחוח מפתה של פיח. לא, הפעם לא מדובר בסיכום חגיגות ל"ג בעומר. כך נראה היומיום של מי שחיים את ל"ג בעומר כל השנה - תושבי קו התפר בפאתי ואדי ערה, אזור שהוא לב לבו של ענף ייצור הפחם.

שעה מתל אביב, המראות כאילו לקוחים ממעמקי העולם השלישי: ערימות גזם ובולי עץ מתחת לכיפת השמים, פלסטינים טורחים עליהן ודואגים לווסת את האש, כך שמקץ 18 שעות של שריפה "מבוקרת", תוך פליטת עננה שחורה של רעלים וגזים מסרטנים, העצים יהפכו לפחמים. עכשיו אפשר למכור אותם לעם ישראל שממנגל ביום העצמאות או סתם עושה על האש.

ברוכים הבאים לעולם המפחמות: לפחות כמה עשרות אתרים כאלה פזורים בצפון השומרון, רובם ממזרח לגדר ההפרדה, ומשחירים את חייהם של יישובים רבים, ביניהם מצפה אילן וברטעה ממערב לקו הירוק ושורה של כפרים פלסטיניים ממזרח לו.

השבוע פרסמנו במעריב את החולייה האחרונה של האסון האקולוגי והבריאותי הזה: דוח חמור שחיבר חיל הרפואה והמשרד להגנת הסביבה, הקובע כי יש לצייד את החיילים השומרים ומפטרלים באיזור במסכות אב"כ. המתקפה הכימית התחילה, אז איפה נחמן שי שימליץ לשתות מים?

כשמבודדים את קצה הסיפור התמונה נראית פשוטה: הפלסטינים מזהמים, הישראלים סובלים. המציאות סבוכה הרבה יותר. הצרכן העיקרי של הפחמים הללו, מי שמממן את התעשייה המסוכנת הזו, הוא הציבור הישראלי. כשעם ישראל עושה על האש, הוא לא מתעניין מי ייצר עבורו את הפחמים ובאילו תנאים.
אל הרשימה של קורבנות הסכסוך תוסיפו את הילדים משני צדי הגדר

זה עובד כך בכל העולם המערבי. מוצרי הצריכה מיוצרים בעולם השלישי בתנאים לא תנאים, האירופים והאמריקאים עוצמים עיניים וקונים. רק שאצלנו, העולם השלישי נמצא מעבר לגדר. ושום גדר עוד לא עצרה זיהום אוויר.

לפחות חלק מהמרוויחים הגדולים מתעשיית המפחמות הם ישראלים. הם אלה שדואגים להעביר את העצים לפלסטינים, הם משווקים את הפחמים המוכנים בישראל. לעומת זאת, אין סיבה לקנא במי שמעבירים את ימיהם בנבירה בגחלים העשנים. לא קשה לדמיין איך נראה צילום ריאות של מי שנושם מסביב לשעון תערובת של דיוקסין ובנזן.

איך שלא מסתכלים על הסיפור העגום הזה,

מדובר במיקרו-קוסמוס של בעיות העולם והאיזור: שיטה כלכלית שמנציחה פערים וחוסר אחריות צרכנית וסכסוך פוליטי שמקשה להגיע לפתרון. במצב מתוקן, הרשויות הישראליות והפלסטיניות היו משלבות ידיים כדי לפתור את הבעיה באמצעות הסברה וחינוך, השקעות בשיפורים טכנולוגיים ובחינת פתרונות בדמות ריכוז המפחמות באזורי תעשייה מרוחקים.

אבל המצב לא מתוקן, שיתוף פעולה פרודוקטיבי הוא מצרך נדיר, ואל הרשימה הארוכה של קורבנות הסכסוך אפשר להוסיף את הילדים משני צדי הגדר, שגרים באזור כפרי יפהפה, אבל מצטרפים בזה אחר זה למסדר חולי האסתמה ודרכי הנשימה.

aviv67@gmail.com

כל המבזקים של nrgמעריב לסלולרי שלך

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

אביב לביא

צילום: דעות

כותב במעריב על ענייני איכות סביבה וכדורסל. מגיש את התוכנית "יהיה בסדר" בגלי צה"ל. פרסם ספר על אוכל אורגני

לכל הטורים של אביב לביא

עוד ב''אביב לביא''

פייסבוק

דעות וטורים

מדורים

  

פורומים

כותרות קודמות
כותרות נוספות
;
תפוז אנשים