גזענות בחסות האמנות
יוצרי הסרט "יום החצאית" שהגיע לאחרונה לישראל מנסחים טקסט פאשיסטי בלתי לגיטימי הקורא לבער מצרפת את כל המוסלמים, הדתיים וכהי העור
בצרפת, מולדת הנאורות, הסובלנות והצהרת זכויות האדם, לא מסתפקים כנראה בפעילות המתעוררת מחדש של אנשי מפלגת ז'אן מרי לה פן. שם, בצרפת הנאורה כבר מייצרים סרטים מסחריים הספוגים בלוחמנות גזענית, ואף מעניקים להם פרסי הוקרה.
אחד כזה הוא "יום החצאית", שזיכה בראשית השנה את הכוכבת שלו - איזבל אדג'ני, בפרס הסיזאר כשחקנית המצטיינת בקולנוע מתוצרת צרפת. לפני שבוע וחצי הגיע סרט זה גם לבתי הקולנוע בישראל, ועכשיו מוזמנים עוד שדרנים מתוצרת הארץ, ולא רק המטיף גזית, ללמוד איך מזקקים ומתמצתים תורות גזעניות, ומעבירים אותן הלאה באמצעות ההגברה הציבורית הרחבה ביותר. בחסות היצירה האמנותית, כמובן.
עלילת "יום החצאית" עוקבת אחר מורה לספרות המועסקת בבית ספר תיכון הנטוע בפרברי פריז, בסביבה המאוכלסת אך ורק על ידי מהגרים מארצות האיסלאם. המורה הזו, בגילומה ההיסטרי של אדג'ני, משתדלת להנחיל לתלמידיה בני ה-15 את אהבתה הבלתי מסויגת למחזאי הקלאסי מולייר, ואילו התלמידים בשלהם - דאחקות, סמים, אינוס בנות, הפעלת אלימות ובוז מוחלט לערכי החברה המערבית הסובלנית, זו שהסכימה לקלוט לתוכה את הוריהם חסרי ההשכלה או הההכנסה השוטפת, ולהעניק חינוך חינם לצאצאיהם כפויי הטובה.
יום אחד מתגלה אקדח בין כליו של אחד מהתלמידים המתבהמים הללו, והמורה העצבנית מצליחה להניח עליו יד ענוגה ומתורבתת. בחסות קולות הירי שהיא מפיקה מהאקדח, מעבירה המורה לחבורה הצעירה והנבערת מדעת את סיפור חייו של המחזאי החביב עליה.
בגרמנית זה נשמע רע, אבל גם בצרפתית זה גרוע
לכאורה, אין בסיפור התוקפני הזה יותר ממה נחשף בעבר בסרטים אמריקאיים פופולריים כמו "זרע הפורענות" (עם גלן פורד), " לאדוני באהבה" (סידני פואטיה) או "סיכון מחושב" (מישל פייפר), שבהם הוטלו מורים ספוגי כוונות טובות אל תוך סביבה עוינת של תלמידים היספאנים, או גרוע מכך - שחורי עור, הנוהים אחר הרוקנרול והראפ.
למעשה, יוצרי "יום החצאית" מנסחים טקסט פאשיסטי מרחיק לכת, בלתי לגיטימי, הקורא לבער מצרפת הלבנה את כל המוסלמים, כל הדתיים, כל כהי העור. אותם ואת ילדיהם. אפילו גזית לא היה מנסח זאת חריף יותר. ז'אן פול לילנפלד,
שכתב וביים את הסרט הזה, אינו מוכן להגביל ולכלוא את המשל החברתי שלו בין כתליו של בית הספר. הוא מתעקש לשרטט תמונת מצב המאחדת את האישיות הקולקטיבית של הורי התלמידים עם המעשים של ילדיהם, וקורא לטרנספר אותם מצרפת חזרה לאפריקה.
איך אמר גזית? "אין בהם תועלת. הם לא מייצרים כלום, הם לא תורמים כלום... הם פרזיטים מן הסוג הגרוע ביותר, ומצדי - אילו זה היה ריאלי - הייתי אורז אותם בחבילה אחת ומשלח אותם לאחיהם הפרימיטיביים בחצרות ברוקלין החשוכות". נכון שבגרמנית זה נשמע חמור עוד יותר, אך גם בצרפתית זה גרוע מספיק.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם