הטירונות שלי בעולם הפרסום
גדעון עמיחי שינה לי לא מעט את החיים בתוך המקצוע. לא כי הוא ידע ולא כי הוא צפה ולא כי הוא הימר - הוא פשוט נשמע לתחושות הבטן שלו
היה לי מין תענוג וזכות לשייט מעל 30 שנה במתחם יצירתי ומעורר, מתחם שצריך להצטיין בתוכו ולדעת כל הזמן, מתחם שמספק ריגושים בקצב של מכונת ירייה. שיווק ופרסום וסרטים ומערכות בחירות.
באתי אליו טירון, אחרי שירדתי מבמת התיאטרון, כי ככה החלטתי וככה הרגשתי לעשות. לפני חמש עשרה שנה נקראתי לפגישת עבודה רגילה במשרד הפרסום שלמור אבנון עמיחי, נכנסתי לחדרו של גדעון עמיחי שכבר אז היה אחד ממסמני הדרך, הוא הציג לי קמפיין עם סרטי פרסומת שהוא רצה שאני אפיק עבור רשת ג'.
אחרי שסיים להציג שאלתי אותו מי הוא רוצה שיביים את הסרטים, הוא הסתכל לי עמוק לתוך העיניים ואמר: "אתה".
"אבל בחיים לא ביימתי", עניתי לו.
ואז הוא אמר לי בביטחון עצמי אופייני: "תמיד יש פעם הראשונה".
מאז ביימתי יותר מאלף סרטים.
גדעון שינה לי לא מעט את החיים בתוך המקצוע הזה. לא כי הוא ידע ולא כי הוא צפה ולא כי הוא הימר, הוא פשוט נשמע לתחושות הבטן שלו. יחד איתו ועם תחושות הבטן שלו עשינו דברים שהתקבלו ברוב המקרים נהדר, הוא תמיד ידע לשים את היד על המיתר הנכון כדי שהצליל לא יהיה מזויף ומי שהקשיב לתחושות הבטן שלו ידע תמיד להרוויח.
כמעט שנה מאז שעזבתי את המתחם הזה ואני נשמע רק לתחושות הבטן שלי. פרק שלמדתי באופן יסודי במהלך השנים הנהדרות ששהיתי בשוק הצבעוני והלא התפשר הזה. אתמול הלכתי לראות תערוכה שגדעון פתח, ולדפדף בדפי הספר החדש שלו.
"לא לא לא לא לא. כן". זה שם הספר. למי שקצת קרוב לדופק של התחום מבין את השם ללא בעיה,
כמות הפעמים שאומרים לך "לא" במקצוע הופכים את ה"כן" החד פעמי למפעל חיים. ספר ותערוכה שסוגרות אולי מעגל ופותחות אחד אחר, מעגל יותר בוגר יותר מושכל והרבה יותר יצירתי.
הספר הוא כמו ספר חיים קדוש על אסתטיקה ויופי, אין בו שום שפה מגמתית יש בו עוצמה פנימית ותמונות חיים בלי פילטרים שדרכם צריך להצטיין. הספר מפגין שקט פסטורלי, שלווה פנימית של איש סוער ואינטנסיבי. הספר עושה מעשה חסד, הוא מספר עד כמה פשוט היופי, עד כמה פשוטה האסתטיקה, עד כמה פשוט לסבך. ליד כל אימאג' יש פרזה או רפליקה
אני חוזר ומדפדף בספר ובכל פעם מגלה עוד איזה פרט שמגביר את האימפקט ומסדר לי את השורות.
מתוך הספר על הקירות בגלריה דניאל תלוי בחיסכון ובקפדנות מקבץ אקלקטי רווי השראה של עבודות מתוך הספר, או הפוך.
ושוב אתה מגלה עד כמה פשוט היופי ועד כמה זה מרגש לפגוש את היחידה הזאת באופן מרוכז וידידותי. גדעון עמיחי הוא קודם וראשון קריקטוריסט שהתחיל את דרכו בניו-יורק טיימס. יש על הקיר כמה עבודות שפרסם לפני שנים שהמעוררות הרבה יצרים, המעבר בין הסתכלות מקומטת על החיים להסתכלות מיושרת וקובעת הוא מעבר מלמד.
שאלתי אותו על איזה עבודה כי רציתי לקנות אותה והוא אמר לי: "שום דבר פה לא למכירה". אולי למה שגדעון עמיחי מרגיש אין מחיר, אבל יש מחיר למה שהוא חושב ורבים וטובים משלמים וישלמו לו על זה.
שבת שלום
אייל גפן
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם