השוק האפור: מי מתנגד לשימוש חוזר במים?
הדיון סביב כשירותם לשימוש של המים האפורים - אלה שזרמו בכיור המטבח ובאמבטיה - צובר תאוצה. בינתיים, מאות מיליוני קוב מתבזבזים
אולם בית הספר התיכון אוהל שם ברמת גן היה מלא השבוע באנשים שסבורים שהאובססיביות שבה משרד הבריאות מפרש את חובתו להגן על הציבור עולה לנו ביוקר. ליתר דיוק, עולה לנו בהמון מים טובים. הכנס עסק בסוגיית המים האפורים בישראל. זה לא הכנס הראשון בנושא. כמו באלה שקדמו לו, גם הפעם רוב המשתתפים היו משוכנעים ששימוש במים אפורים הוא צו השעה במדינה ששרויה במצוקת מים מתמשכת.
את דוד ויינברג, המהנדס הארצי לתכנון וקולחים במשרד הבריאות, הקונצנזוס לא הרשים. הוא עלה על הבמה, ובטרם הרצה את משנתו נגד המים האפורים, הקדים עקיצה: "ראיתי בחוץ את העוגות המשובחות"' אמר, "עושה רושם שהושקע כאן הרבה כסף"/
הרמיזה המכוערת לא הייתה במקום: באולם ישבו אנשי אקדמיה, הידרולוגים, נציגי רשויות מקומיות, פעילי סביבה. הם לא הגיעו כי הם מתכננים להתעשר ממחזור מים. נכון, נכחו גם יזמים ומשווקים של מערכות טיהור מים, שפשעם הגדול הוא הרצון להתפרנס. פרופ' גדעון אורון מאוניברסיטת בן-גוריון, מומחה מים מהשורה הראשונה ומהתומכים הבולטים בשימוש במים אפורים, לא זקוק לחותמת כשרות מפקידים במשרד הבריאות.
מים אפורים הם המים שבהם אנחנו משתמשים בכיור האמבטיה, במקלחת ובמטבח. במדינות רבות, חלקן עתירות מים וגשמים יותר מישראל, האזרחים עושים במים האלה שימוש שני - למילוי מכל ההדחה בשירותים או להשקיית הגינה. ממשלת קפריסין מעניקה 3,000 יורו לכל אזרח שממחזר את המים האפורים בביתו. המים הללו לא נקיים: הם מכילים שאריות סבון, חומרי ניקוי וחיידקים שמופרשים מגוף האדם. כדי להכשיר אותם להשקיה, יש לטהר אותם באמצעות מערכת ביתית. כדי להדיח את השירותים אין צורך בטיהור. צריך רק לעשות כמה שינויים בחיבורים של הצנרת.
הדחת האסלה אחראית לכ-35 אחוז מצריכת המים הביתית בישראל. ח"כ ניצן הורוביץ, שמקדם את חוק המים האפורים, מזכיר שוב ושוב את גודל האבסורד: מאות מיליוני מ"ק מי שתייה צלולים - כהיקף התוצרת של מתקן התפלה - מודחים מדי שנה באסלות של עם ישראל. לא חבל? את משרד הבריאות זה לא משכנע: חולה צהבת, אומר דוד ויינברג, מפריש אלפי מנות הדבקה במקלחת אחת. אם המים האלה ישמשו להשקיית הגינה, מי שיתגלגל בדשא עלול להידבק. ובאשר למערכות הטיהור - מי ערב, תוהה משרד הבריאות, שהן יתופעלו כראוי? שאלה טובה. ומי ערב לכך שלא אשכח לסגור את ברז הגז? דליפת גז או פיצוץ בלון מסוכנים אלפי מונים ממים אפורים, ובכל זאת משרד הבריאות לא
משרד הבריאות הוא לא המכשול היחיד. גם רשות המים לא מתלהבת. למעשה, אומרים ברשות המים, המים בישראל כבר ממוחזרים. יותר מ-70 אחוז מהם מטוהרים ומושבים לחקלאות, בתוך כמה שנים המכסה תגדל ל-95 אחוז. במקום שכל אזרח ימח? זר בבית, עדיף שהמדינה תעשה את העבודה בצורה מרוכזת ובאיכות בדוקה.
אבל גם בטיעון הזה טמון כשל לוגי. שפכים מטוהרים לא אידאליים לחקלאות. הם ממליחים את הקרקע והגידולים, ומכילים שאריות חומרים שלא בהכרח מומלצים למאכל. מחזור ביתי של מים אפורים יאפשר עסקת חליפין: אנחנו נצרוך פחות מים שפירים, ואת מה שנחסוך המדינה תוכל להעביר לחקלאים. זה הדיל: המים האפורים ילכו לאסלה, המים הטריים למטעים. כולם ירוויחו.
במשרד הבריאות וברשות המים יושבים אנשים ראויים ובעלי רצון טוב, אבל בכל הנוגע למחזור מים הם מתבצרים בעמדות חסרות היגיון שמונעות כל התקדמות בכיוון הנכון. את פסטיבל העקשנות הזה הגיע הזמן להפסיק.
aviv67@gmail.com
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם