כן לכיבוש – כאשר הוא משתלם

צריך להיות טיפש בשביל לוותר על קרקע חיונית כמו רמת הגולן או יהודה ושומרון – רק בשביל לקבל ליטוף בינלאומי

פרופ' אמיר חצרוני | 15/5/2010 9:43

לאחרונה פרסמתי כאן מאמר שטען כי הלקח שצריך ללמוד מההיסטוריה של דרום אפריקה ומביטול האפרטהייד - הוא שכניעה לחרם בינלאומי אינה משתלמת מבחינה כלכלית וביטחונית, לאור גורלם העגום של הלבנים בדרום אפריקה אחרי שוויתרו לשחורים על השלטון במדינתם. כצפוי, קומם המאמר יפי נפש שראו בדבריי הוכחה כי הימין המשיחי תומך באפרטהייד – וזאת למרות שאני רחוק מאוד מגזענות וגם לא רואה את עצמי כנציג הימין המשיחי (אני בכלל אפיקורס).

כמו ישראלים רבים, אני סבור ששליטה ישראלית בחלקים נרחבים של יהודה ושומרון חיונית לביטחוננו, מסייעת לפיזור האוכלוסייה, ותורמת לכלכלה. בעולם נאור, שגבולותיו נבנו על כיבושים – מארצות הברית שבלעה חלקים ממקסיקו ועד לרוסיה שבלסה בהנאה את צ'צ'ניה - אינני מוצא סיבה לוותר על הכיבושים שלנו לטובת צאצאי בדווים נודדים שבמקרה נטעו את אוהליהם ליד קריית ארבע, וסבורים לכן שהשטח שייך להם.

ישנם גם כידוע נימוקים דתיים (אברהם אבינו קיבל את חברון מתנה מאלוהים לפני אלפי שנים) והשיקולים המוסריים (חזרנו למולדת אחרי שרצחו וגירשו אותנו), אבל הם – לטעמי – רלוונטיים פחות. פוליטיקה בינלאומית היא משחק של כוח ולא אמנות המוסר או שיר הלל להשגחה העליונה. קריית ארבע, מעלה אדומים, אריאל ובקעת הירדן הן שלנו כי הן שלנו. אנחנו לא צריכים להתנצל על זה יותר משארצות הברית מתנצלת על כך שטקסס כבר לא שייכת למקסיקו או שצרפת מתנצלת על שאלזס לוריין כבר לא טריטוריה גרמנית.

ויתרנו על סיני רק כדי להיכנס לשם עם דרכון

הצטרפות ישראל ל-OECD ממחישה את מה שאנשים רציונליים כמוני טוענים כבר זמן רב: לא משתלם להיכנע ללחץ בינלאומי, ולא שווה להתפשר עם הפלסטינים. ישראל מצליחה לשגשג כלכלית גם בלי שלום ובלי לוותר על חצי מדינה ולהילחץ במישור החוף הצר – אז למה לעשות את זה?

נניח ששלום אזורי באמת יאפשר לנו לאכול חומוס בזול בדמשק ולקנח ברחת לוקום מתקתקה בביירות – אבל כמה אנחנו מוכנים לשלם על התענוגות הקולינריים המפוקפקים הללו? אם לוקחים את השלום עם מצרים כדוגמה, רואים עד כמה לא משתלם לסגת משטחים במזרח התיכון: ויתרנו על אתרי תיירות נכספים בדרום סיני רק כדי לנסוע לאותם אתרים עם דרכון, להרגיש שם כמו זרים ולא כמו בעלי בית, לפחד מטרור שאורב בכל פינה, ולשלם כסף למצרים ולא לעצמנו

עבור הבילוי.

לפעמים שווה לוותר על שטחים, כשמדובר באוכלוסיה פלסטינית ענייה וצפופה שאין לנו מה להרוויח משליטה מתמשכת בשטחה. אבל כאשר מדובר באזורים דלילי אוכלוסיה כמו רמת הגולן, בקעת הירדן וחלקים גדולים של יהודה ושומרון – צריך להיות טיפש בשביל לוותר על קרקע חיונית בשביל לקבל ליטוף בינלאומי.

כמו שלאמריקאים ולצרפתים, היה מותר לקבוע את גבולותיהם, גם כשזה בא על חשבון המקסיקנים והגרמנים מבלי שיטענו כי ארצות הברית או צרפת אינן דמוקרטיות בגלל הכיבוש - כך גם אנחנו יכולים לקבוע את גבולותינו בהתאם לצרכינו ולהישאר דמוקרטים. הדמוקרטיה היא בבית פנימה, כלפי אזרחינו, ולא כלפי שכנינו העוינים שאם רק היו יכולים – היו מחסלים אותנו בלי לחשוב פעמיים.