צרה צרורה: היוצרים נגד החבילה הצרה
הדרמות הישראליות כובשות לב הצופים, אבל היוצרים חוששים שהחבילה הצרה שתציע ערוצים בסיסיים תכה את תעשיית הטלוויזיה בארץ
17 שנה אחרי, השפה המקומית ניצחה - הפריים טיים בערוצים המסחריים כולו בעברית, ואפילו מרגיש מאוזן. הריאליטי שהשתולל כאן לפני שנתיים מראה סימני רגיעה, ויש אפילו לא מעט מהדבר הזה, נו, יצירה מקורית. הוויכוח הישן בין מה שרצוי למצוי בקרב הזכיינים והיוצרים עדיין קיים, אבל יש הרגשה שבשנים האחרונות משהו טוב עובר על היצירה הטלוויזיונית הישראלית.
אחרי תקופה ארוכה של הבלחות דרמטיות בודדות במקרה הטוב, כשהלוקיישן המנצח הוא שדרות רוטשילד בתל אביב ובמרכז התסריט לב כלשהו במצב צבירה שבור, התמונה השתנתה. יעיד על כך לוח השידורים הצפוי ל- 2010 בערוצים המסחריים – בדגש על זכיינית רשת וערוץ 10- המורכב ברובו מדרמות ומקומדיות תוצרת הארץ.
אמנם קשה להתעלם מנושא המעבר מזיכיונות לרישיונות, הצפוי להתרחש ב-2012 ומחייב את הזכיינים לעמוד בכל מחויבויותיהם הרגולטוריות, כטריגר שמעלה למרכז הבמה את הסוגה העלית. אבל השינוי שחל בהתייחסות הענף ליצירה מקורית בשנים האחרונות, שתקופה ארוכה נחשבה למטרד בדרך אל הרייטינג, מוכיח שכשבוחרים בקפידה ומשדרים דרמה טובה, הצופה מצביע בשלט.
נושאי הדגל הם עדיין חברות הכבלים והלוויין, אשר מתוקף היותן חפות משיקולי רייטינג ומרצון לשאת חן בעיני המפרסמים, יכולות ללכת על הקצה. דוגמאות עכשוויות הן "עספור" ו"נבלות" ל- HOT- הראשונה דרמת פשע יומית המתרחשת באזור התעשייה בירושלים, השנייה מיני דרמה המבוססת על
עוד לפני כן אפשר היה למצוא את "תמרות עשן" שהתרחשה ברמת הגולן, וכמובן "בטיפול", שהציבה סטנדרט חדש וגבוה במיוחד בכל הקשור לכתיבה ולפיתוח דמויות. "סרוגים" ל-YES הביאה אל המסך דתיים ירושלמים, ואלה התמודדו עם בעיות יחסים שמאפיינות גם רווקים בתל אביב, וזה לא בהכרח קשור לדת, מי היה מאמין.
השנה ב-YES צפויות לעלות שתי סדרות דרמה ישראליות ("בלו נטלי" ו"המשרד", פורמט אמריקאי) וסיטקום לצעירים. ב-HOT יעלו לאוויר 7 דרמות וסיטקומים השנה, ביניהם "טרויקה", מיני דרמה דוברת רוסית עם כתוביות לעברית. הכי רחוק מהפריים-טיים של ערוץ 2.
יונה ויזנטל, סמנכ"ל התוכן של YES, סבור כי לערוצים הזרים יש השפעה על התפתחות התעשייה המקומית. "לערוצים בארה"ב כמו HBO, שנחשבים נועזים, היתה השפעה על חברות הכבלים והלוויין בארץ, מבחינת ההתייחסות לדרמות מקור ולרצון לשדר תכנים מסוימים בניגוד לערוצים המסחריים, שם יש שיקולי רייטינג", אומר ויזנטל. "התעשייה בארץ פורייה מאד, יש כאן יצירתיות שלא קיימת בכל מקום, והצופים נהנים מהפריחה הזו". עם זאת הוא מדגיש, כי בלוויין הנדבך המרכזי הוא עדיין סדרות רכש.
"בכבלים אפשר להתפרע יותר מאשר בערוצי הברודקאסט, מכיוון שהכבלים זה נישה", מסביר יורם מוקדי, סמנכ"ל תוכן ורגולציה ב-HOT ומי שכיהן בעבר כיו"ר מועצת הכבלים והלוויין. "אנחנו יכולים להעז יותר וללכת על תכנים פחות מקובלים כמו 'עספור', 'נבלות' ובקרוב 'חסמב"ה', אבל החוכמה היא להיות אמיצים ובועטים בלי להיגרר לסנסציה זולה".
גם היוצרים בתעשייה מצביעים על השוני בגישת הערוצים השונים ליצירת מקור ישראלית. "חד משמעית יש הבדל בהתייחסות של HOT ו-YES ליצירה הישראלית לבין ערוצי הברודקאסט", פוסק הבמאי והתסריטאי רני בלייר (שבתות וחגים, פרשת השבוע, תיבת נוח), המשמש כיו"ר איגוד הבמאים.
"בגלל שאין עניינים כלכליים, התוכן בכבלים ובלוויין יכול להיות חתרני, אמיץ, חוקר, ואז נוצרות תובנות כמו 'בטיפול', 'מסכים', גם ברמה של תוכן וגם ברמת הפורמט. בערוצי הברודקאסט יש תפיסה חשיבתית עממית יותר, שמחפשת להגיע לכמה שיותר אנשים. מראש החתרנות יורדת והמיינסטרים עולה, או שהולכים על פורמט אמריקאי".
-מה עם "חטופים" של קשת?
"בעיני הזכיין אני מניח שמדובר בפיצוח של סדרת דרמה בפריים טיים, שגם זוכה לרייטינג גבוה. בעיניים שלי מדובר בהצלחה ובסדרה טובה, אבל זה עדיין ללכת על בטוח. הייתי רוצה לראות יותר תעוזה מצד הזכיינים, לא רק ברמת התוכן אלא גם מבחינה ויזואלית".
ההבדלים בתכני המקור שערוצי הברודקסאט משדרים, לבין אלו שהכבלים והלוויין יכולים להרשות לעצמם, באים לידי ביטוי גם בהשקעה הכספית. בעוד שזכייניות ערוץ 2 משקיעות מדי שנה סכומים נכבדים בז'אנר הסוגה עלית (שם כולל לדרמה, סדרות תעודה וסרטי תעודה), הן לא מצליחות לעמוד במחויבויות שלקחו על עצמן במכרז.
כך למשל ב-2008, השנה השלישית לתקופת הזיכיון השנייה של ערוץ 2, רשת הוציאה להפקה ולרכישת סוגה עלית כ-76.8 מיליון שקל, מתוכם לא הוכרו כ-17.7 מיליון שקל. בפועל, הזכיינית היתה אמורה להשקיע כ-95.7 מיליון שקל. קשת היתה מחויבת ב-2008 להוציא כ-95.8 מיליון שקל להפקה ולרכישת תוכניות מסוגה עלית. בפועל השקיעה כ-77.7 מיליון שקל, מתוכם הוכרו רק כ-62.6 מיליון שקל.
ערוץ 10, שסובל רוב הזמן משאלת קיום ולא עמד באף אחת מהשנים בהתחייבויותיו, הוא היחיד שהצליח לעמוד בהן ב-2008, עם השקעה של 56.4 מיליון שקל. עם זאת, הערוץ מחויב להשקיע בסוגה עלית סכום הנמוך כמעט בחצי משתי הזכייניות האחרות, וכמו להן, עדיין יש לו חובות עבר. דוח הרשות השנייה ל-2009 טרם פורסם, אך קשת ורשת מדווחות על השקעה של כ-100 מיליון שקל כל אחת. ערוץ 10 מדווח על השקעה של 74 מיליון שקל, מתוכם 35 מיליון שקל החזר חובות עבר. השאלה הגדולה היא כמה מתוך הסכומים תכיר להם הרשות השנייה כהשקעה בסוגה עלית.
חברות הכבלים והלוויין לעומת זאת מחויבות להשקיע 8% מהכנסותיהן מדמי מנוי בהפקות מקור מדי שנה. בפועל HOT עומדת מזה 6 שנים במחויבויות ואף מעבר לכך; בשנת 2008 לדוגמה השקיעה החברה 159 מיליון שקל בהפקות מקור (המהווים 8.31% מההכנסות). גם YES משקיעה מעל למחויבויותיה: באותה שנה השקיעה 109 מיליון שקל בתחום (8.9% מהכנסותיה). דוח מועצת הכבלים והלוויין ל-2009 טרם פורסם, אך בכבלים טוענים כי השקיעו בשנה זו כ-160 מיליון שקל. בלוויין מדווחים על השקעה של למעלה מ-70 מיליון שקל בתחום הדרמות בלבד.
בעתיד הקרוב, חוששים העוסקים בענף, הפריחה תיעצר. הרפורמה בשוק התקשורת הנידונה בכנסת עוסקת בחלקה באפשרות החבילה הצרה, לפיה חברות הכבלים והלוויין יחויבו להציע לצופים חבילה בת 10-15 ערוצים בסיסיים, בעלות של כ-90 שקלים בחודש. בתמורה, ב-2014 יוכנסו פרסומות לכבלים וללוויין. בחברות מאיימים כי השלכות החבילה הצרה הן הרסניות, ובהכרח יפגעו בשוק היצירה המקומית.
"HOT היא הבית של היצירה המקורית, אבל אף אחד לא אומר לנו לעשות תוכן טוב, אנחנו עושים הרבה מעבר למה שאנו מחויבים, כי המטרה היא להוות ספק תוכן איכותי", אומר מוקדי. "אם יחילו את החבילה הצרה, במקרה הפחות נורא יפגעו בהכנסות של הכבלים והלוויין, שביחד נמצאים בחובות של 7 מיליארד שקל", הוא ממשיך. "בנוסף יפגעו ביצירה המקורית, כי חובת ההשקעה שלנו בסוגה עלית נגזרת מהיקף ההכנסות, ובמקרה הגרוע יביאו להתמוטטות אחת החברות, כפי שקרה לתבל בשעתה, שהתמוטטה בשנת 2000".
לא ייתכן מצב שהחבילה הצרה תביא למנויים חדשים, ולא בהכרח תבוא על חשבון מנויים קיימים?
"אף אחד לא בדק את השלכות החבילה הצרה עלינו. ממיר ה-DTT אמור לתת מענה למי שאינו מנוי לכבלים וללוויין. אם החבילה הצרה כלכלית ואמורה למשוך מנויים חדשים, שיתנו לנו להחליט ולא יחייבו אותנו לעשות כך".
למרות פרסומים אודות צמצום בתקציב התוכן של חברת הכבלים מ-700 מיליון שקל בשנה לכ-600 מיליון שקל, מוקדי מדגיש כי אין כוונה לפגוע בהפקות המקור. "הצמצומים הם חלק מהתייעלות, אבל אין לנו שום כוונה לפגוע בתפוקה של היצירה הישראלית", הוא טוען. "זו תעשייה שמפרנסת אנשים, אבל המדינה לא מסתכלת על תעשיית התוכן כמו שהיא מסתכלת על תעשיות אחרות. אם חלילה היתה פה תעשיית מזון קטנה שרוצים לפגוע בה, כולם היו נזעקים, וזה מה שקורה עם הרעיון הפופוליסטי של החבילה הצרה. אנחנו לא מבקשים שום דבר מהמדינה, רק שיתנו לנו לעבוד בשקט".
איום החבילה הצרה, בתוספת אי עמידת הזכיינים בחובותיהם לז'אנר, מעוררים חשש של ממש בקרב היוצרים לגבי עתיד היצירה המקורית ומקור פרנסתם. המפיק מוש דנון (העונה השלישית של "הבורר", העונה השנייה של "בטיפול", "האקס המיתולוגי"), המשמש כיו"ר איגוד המפיקים, סבור כי הפרויקטים המשמעותיים שמפיקים היום הכבלים והלוויין לא יוכלו להמשיך להתקיים אם תחול חובת החבילה הצרה.
"אנו מתנגדים בתוקף גם להכנסת פרסומות לכבלים וללוויין, שבהכרח יידרדרו את החומרים המשודרים, כיוון שמי שיהפוך לבעל הדעה הוא המפרסם", טוען דנון. "זה מה שקורה בערוצים המסחריים, שפונים למכנה המשותף הרחב ביותר, שברוב המקרים הוא גם הנמוך ביותר. פרסום יזנה את הפרויקטים ויעורר מצב של השפעות חיצוניות, מה שבהכרח יעלה את התוכן השיווקי.
בכבלים ובלוויין יש תעוזה, סדרות כמו 'נבלות' ו'עספור' לא יכולות לחיות בערוצים המסחריים. המפרסם לא היה שם כסף ב'נבלות' או ב'תמרות עשן'". בברודקאסט, לדבריו, תחום הדרמה עדיין נמצא בתנודתיות. "מדי פעם מגיע טרנד חדש, כשהדוגמה האחרונה היא הריאליטי, והוא דוחק הצידה את הדרמה. ערוצי הברודקאסט פחות מכירים לדעתי את הצופה הישראלי מערוצי הכבלים והלוויין".
עד כמה לצופה הישראלי יש חלק בהתפתחות תחום סדרות המקור?
"הצופה בהחלט השתנה. ככל שאנו עושים יותר, הצופים מוכנים בעצמם להעז יותר ולתת צ'אנס לדברים חדשים. הצופה למד עם הזמן לקבל דברים חדשים. עכשיו אני עובד על סדרת מקור בשם 'אלנבי', שעוסקת אך ורק בשוליים של החברה".
שוק היצירה המקורית מגלגל כיום 200 מיליון שקל, אלא שעל פי חוק, חצי מיליארד שקל אמור להיות מושקע ביצירה המקורית בארץ. סכום זה כולל 150 מיליון שקל שאמורה להשקיע גם רשות השידור, שמצדה ממש לא משתתפת במשחק. טענה רווחת בקרב זכייני הערוצים המסחריים, שנשמעת לא אחת, היא ששוק היצירה בארץ אינו יכול לעמוד במחויבויות הרבות שחלות על הזכיינים. במילים אחרות – שאין מספיק יצירה ישראלית שתמלא את החוק היבש.
"טענת הזכיינים, שהשוק לא יכול לעמוד ב-300 מיליון שקל נוספים, היא לא רק מעליבה וחסרת בדיקה, אלא עלולה להיות האליבי להקלות נוספות לזכיינים בתחום הסוגה עלית", זועם רני בלייר. "אנחנו מסוגלים לעמוד בזה. לעובד בתעשייה, וזה כולל מאפרות ותאורנים, יש בממוצע 70 ימי עבודה בשנה, במקום 220 . יש פה יוצרים שעושים בקושי יצירה בשנה. אני כבמאי יכול לעשות שתי סדרות בשנה, אבל בפועל מביים רק אחת". בלייר מדבר גם על נאותות הפקה, תעריפים מדויקים לפיהם יש לממן יצירות טלוויזיוניות בז'אנר עלית.
על פי כללי הרשות, כ-500 אלף שקל יש להשקיע בפרק בודד של סדרה בז'אנר (באורך של כ-45 דקות). אלא שלדבריו, חלה שחיקה בתחום. "לצורך העניין, הפרק הראשון של שבתות וחגים ששודר ב-99' והפרק האחרון של פרשת השבוע מ-2009 הופקו באותו תקציב, למרות שהכל התייקר. תקציב הפקת סדרת דרמה צריך להיות פי 1.5 ממה שהוא היום". בכבלים, כאמור, משקיעים יותר; פרק של "נבלות" לדוגמה (סדרה בת 5 פרקים), מופק בעלות של כ-200 אלף דולר.
אין עוררין לגבי חשיבותה של היצירה המקורית לתרבות הישראלית. העוסקים בתחום מאמינים, שגם בלי העין הבוחנת של הרגולטור היו משודרות על המסך יצירות מקור. אבל בניגוד לריאליטי, שם אפשרויות שיתופי הפעולה המסחריים עם המפרסמים גבוהות, כמו גם הכנסות מהודעות SMS ומחירי פרימיום שגובים עבור פרסומות, בנוגע לסדרות דרמה וקומדיה עולה שאלת הכדאיות הכלכלית.
"ב-3 השנים האחרונות היה חשש של חלק מהזכיינים שההוצאה על דרמה ישראלית היא גבוהה, ומנגד לא מניבה הכנסות, אבל הזכיינים התבדו", אומר מנשה סמירה, מנכ"ל הרשות השנייה. "דרמות טובות בעלות בסיס מתמשך, שיוצרות הרגלי צפייה ומשובצות היטב בלוח, יוצרות רייטינג ושיח ומחזירות את ההשקעה". בערוץ 10, שאינו מצליח להוות אלטרנטיבה בהרגלי הצפייה לערוץ 2, חושבים אחרת. "אין סיכוי להרוויח כשעושים דרמה", פוסק נתי דינר, סמנכ"ל השיווק והפרוגרמינג של ערוץ 10.
"כשלוקחים בחשבון את כמות הפרסומות שאפשר לשלב בתוך פרק של דרמה, אין לה סיכוי להחזיר את ההשקעה, אלא אם תניב 25% רייטינג", הוא אומר. "'חטופים' שהיא מצוינת, צריכה לעשות 30% רייטינג כדי להחזיר את ההשקעה בה, כי היא סדרה מושקעת יותר".
עלות סדרת דרמה ישראלית היא כ-8 מיליון שקל. הפקת הריאליטי "הרווק" עלתה לערוץ 3 מיליון דולר, והניבה רייטינג ממוצע של 11.1%. למרות שיתופי הפעולה המסחריים והתוכן השיווקי, לא נשמע שגם ל"רווק" יש סיכוי להחזיר את ההשקעה.
"בהחלט לא בטוח שהרווק החזירה את ההשקעה בה".
ולמרות הגישה שמציג דינר, ב-2010 עתיד ערוץ 10 לשדר 7 סדרות דרמה וקומדיה ישראליות, ביניהן עונות חדשות של "רביעיית רן" ו"סרוגים", קופרודוקציה (הפקה משותפת) עם YES, שתחילה ישודרו בלוויין. הסיבה להשקעה המסיבית בתחום היא חובות העבר שצבר הערוץ, שבגינם כמעט קרס כלכלית. "לא מדובר בלוח שידורים שנועד להתחרות בערוץ 2", דינר מנמיך ציפיות למי שהיו לו כאלה.
"השאיפה שלנו היא להגיע לשליש מנתח הצפייה. כדי לעמוד במחויבויות לרשות השנייה, היינו חייבים לצאת בתוכניות מהז'אנר שזמן העבודה עליהן קצר, לאחר שהקפאנו הפקות בשנה שעברה, כשעתיד הערוץ לא היה ברור. זו הסיבה לקופרודוקציה עם YES".
היוצרים טוענים שהם יכולים לייצר פי 3 זמן עבודה, אלא שלמרות התפתחות הז'אנר בארץ, אין מספיק יצירה על המסך.
"עם כמות הערוצים הגדולה, אני לא בטוח ששוק היצירה יכול להכיל את כל היוצרים, ויש פה כמות במאים מאד יפה שעובדת. אולי מי שלא עובד יש לכך סיבה, הזכיינים לפעמים מעדיפים לחכות כדי להביא את הבמאי שהם רוצים לפרויקט מסוים".
סדרות דרמה בערוץ 10 עד כה לא ממש הוכיחו את עצמן. ב-2008 סבל הערוץ מפיצול אישיות, כאשר במחצית הראשונה של השנה שידר את העונה הראשונה של "הישרדות" (שהחלה בדצמבר 2007), ריאליטי שהקפיץ את ההכנסות ואת הרייטינג למספרים שלא היו מוכרים לערוץ. אלא שבמחצית השנייה נאלצו לדחוס את כל תוכניות הדרמה והסוגה העלית, כך ששודרו על המסך לא פחות מ-6 סדרות דרמה וקומדיה מקוריות, מ"האמת העירומה" ועד "לאהוב את אנה". אף אחת מהן לא רשמה הצלחה. "אני מאד מאמין בדרמה", טוען דינר, "הבעיה היא רק בקטע הכלכלי".
יש סדרות דרמה בערוצים אחרים שכן הוכיחו את עצמן.
"קשת עוד מצליחה איכשהו לייצר רייטינג גבוה, כי היא גם מנצלת את הפלטפורמה החזקה של תוכניות הריאליטי שלה בשיבוץ הדרמות, וצריך גם לומר שהדרמות שלה מצוינות".
אפרופו קשת. אחת הסדרות, שנחשבת לכזו ששינתה את נוף דרמות היחסים ששלטו על המסך לפניה, ואולי בזכותה קיבלה בהמשך "סרוגים" זכות קיום, היא "מעורב ירושלמי". הסדרה, העוסקת בחייה של משפחה מסורתית-מזרחית ממוצא ג'רבאי, עברה חבלי לידה כה קשים, שמעידים יותר מכל על חוסר היציבות בענף. היא החלה בשידור בערוץ 10, ערקה לטלעד עקב חוסר בהירות לגבי עתיד הערוץ שהיה בהקפאת הליכים, אך עם הפסד טלעד במכרז השני לערוץ 2, מצאה לבסוף בית בקשת.
אחרי שתי עונות, אחוזה בביקורות אוהדות וברייטינג מרשים, היה ברור שהעונה השלישית לא תאחר לבוא. אלא שהיא איחרה ב-3 שנים, לאכזבת הצופים. בעיות שיבוץ? רן תלם, סמנכ"ל התוכניות בקשת, שולל את הטענה. "הסדרה נשלחה לכתיבה מחדש בהשקעה כפולה ורק אז הגיעה לצילומים. מה שטוב משובץ, והלוואי שיהיו לנו עוד דברים טובים על המסך. אני כל הזמן מוצא את עצמי מתנצל וחבל לי", הוא אומר.
תלם חולק על דינר מערוץ 10, באשר לכדאיות הכלכלית בדרמות ישראליות. "ההתייחסות של קשת לדרמה, וזה שינוי שקרה אצלנו בתקופה האחרונה, היא כאל תוכנית פריים טיים ולא כמשהו מגונן, והאינטרס הוא שכמה שיותר אנשים יראו אותה", אומר תלם. "הגישה של ערוץ 10 פוגעת ביצירה הישראלית, לדרמות טובות יש כדאיות כלכלית, יש שידורים חוזרים שאפשר לראות באינטרנט ואפשרות למכירת הפורמט לחו"ל. אנחנו עובדים עכשיו על עונה שנייה ל'חטופים', ועל עונות חדשות ל'פולישוק' ול'רמזור'. הצופים מעדיפים את מה שטוב, וזה לא בהכרח ריאליטי".
ניסים לוי, מיוצרי "מעורב ירושלמי", גורס כי לפני 10 שנים, שכשכבר היו פה ושם דרמות מקור, הן נפלו לסטריאוטיפים, מה ש'מעורב ירושלמי' הצליחה לשנות. את העיכוב בעליית העונה השלישית הוא תולה בקשת, שלדבריו לא ידעה מה יעבוד ומה לא. "זה לא בהכרח בגנותה, אבל אין ספק שאסור שיהיה כזה הפרש גדול בין העונות", הוא אומר. "הרעה החולה בענף היא חוסר היציבות של הערוצים ובעיות כלכליות. בכבלים ובלוויין יש פחות סיכון שהפקה תיפול. אין ספק שגם נאותות ההפקה ותנאי ההפקה טובים יותר ב-HOT וב-YES, כי הם אף פעם לא נמנעים מפרויקטים חדשניים, ולכן משקיעים יותר. לא מזמן הגשתי ללוויין הצעה לסדרה, והם טענו שהיא מיינסטרים מדי עבורם".
אם "מעורב ירושלמי" סימלה ב-2004 את ניצני השינוי בדרמה הישראלית, אלה הגיעו לשיאם ב"מרחק נגיעה". הדרמה, ששודרה בזכיינית רשת ב-2007, הביאה אל המסך סיפור אהבה בין נערה חרדית לעולה חדש, וערבבה רוסית בפריים טיים - לא בדיוק החומרים מהם עשוי רייטינג דו ספרתי. אלא שכנגד כל הציפיות זכתה הסדרה לרייטינג שיא בדרמה, ופרק הסיום שלה הניב נתון של 35.9%. כמעט זהה לגמר "האח הגדול 2", שהשיג 36%.
גיבורי הסדרה, גאיה טראוב והנרי דוד - שהיו אנונימיים עד אז - הפכו במהרה לשחקנים מבוקשים, והסדרה נמכרה לרשת HBO האמריקנית, הרבה לפני שהייצוא בענף היה פופולרי. אלא שלמרות כל הציפיות, לא נוצרה עונה שנייה, עובדה שעד היום יוצרים בענף מתקשים להבין. "זו דוגמה לכשל ניהולי", חווה דעתו מוש דנון. "זו סדרה שהיתה צריכה להמשיך, היא רק היתה הולכת ומשתבחת". גורם שהיה מעורב בהפקה יודע לספר, שכבר בתחילת שידורה היה ברור שמדובר בביצת זהב, שהצליחה לייצר גם רייטינג גבוה וגם שיח ציבורי.
אלא שברשת התמהמהו עם ההחלטה לקיום עונה נוספת, וקברניטי קשת ניצלו את ההזדמנות להציע לצפריר קוחונובסקי, מפיק הסדרה, להפיק עבורם פרויקטים. כשרשת כבר קיבלה החלטה לצאת בעונה שנייה, צוות הסדרה היה עסוק בפרויקטים אחרים. "ברשת באמת התמהמהו לתת לנו אישור לעונה שנייה", מאשר קוחונובסקי. "הם השקיעו סכום מסוים בפיתוח הסדרה, אבל הוא לא הספיק לטעמנו. אם היינו מקבלים אור ירוק בשלב מוקדם, היום כבר היינו עם עונה שלישית". עם זאת, קוחונובסקי משחרר סקופ: "יש עכשיו מגעים לעונה שנייה, למרות שזה עדיין באוויר, ולמרות שנזדקק להסבר בעלילה באשר למרחק הזמן שעבר".
איך אתה מסביר את ההצלחה הפנומנאלית של הסדרה?
"מרחק נגיעה הוכיחה שדרמה טובה יכולה להתחרות בריאליטי. אין מתכון בטוח להצלחה, וגם צריך לזכור שהרגלי הצפייה השתנו מאז, עם התפתחות ה-VOD והאינטרנט. כדי לגרום היום לצופה חסר הסבלנות לשבת מול המסך, חייבים לספק לו משהו אחר מדרמת יחסים, וניתן לראות מגמה כזו בתעשייה. 'חטופים' במובן הזה היא דוגמה מצוינת, עם בניית מתח וציפייה למה שיקרה אחר כך לפי החוקים האמריקאיים, וזו לא מילה גסה. אחת הבעיות היתה ונשארה בעיית תקציב, המפיק היום נמצא במצב בו האפשרות שיפסיד גדולה יותר מהאפשרות שירוויח. בכבלים המצב טוב יותר".
ברשת לא משוכנעים שעונה נוספת ל"מרחק נגיעה" היתה מצליחה. מכיוון שהם פרשו בשיא, ייתכן שלעולם לא נדע. "היה איזה קסם בסדרה, אבל לא בטוח שאפשר היה לשחזר את זה", נזכר עמוס נוימן, סמנכ"ל פרוגרמינג ברשת. הזכיינית צפויה לשדר השנה 6 סדרות דרמה וקומדיה ישראליות. זו גם השנה בה ויתרה על הריאליטי.
איך מתמודדים עם נושא הצפייה הדחויה?
"בעיקר בדרמות, שהצפייה המיידית לא הכרחית, מורגשת פגיעה עקב הצפייה המאוחרת באינטרנט או ב-VOD. גם 'חטופים' שהיא להיט חווה ירידה בגלל זה. סיטקומים מצליחים להחזיק את הצופים יותר זמן, כי הז'אנר הוא בין דרמה לבידור, אז רצון הצופה לראות את השידור בזמן אמת גדול יותר, וגם הפרקים קצרים יותר. הבחירות שלנו מושפעות מכך, אבל לצד דרמות קומיות ננסה ליצור גם דרמות עם אמירה. מבחינת הרגולטור אנחנו יכולים לשדר 100 פרקים של 'החיים זה לא הכל', אבל יש לברודקאסט תפקיד ביצירת משמעות".
לרצון לייצר אמירה אחראי גם הקולנוע המקומי, שבשנים האחרונות זוכה להכרה ולהצלחה בינלאומית. "משך שנים המושג דרמה יומית היה מכבסת מילים לטלנובלה, והשינויים בחברה ובתרבות הביאו לשינויים גם ביצירה", חווה דעתה ד"ר עלינא ברנשטיין, מומחית לז'אנרים טלוויזיוניים בבית הספר לתקשורת, המסלול האקדמי של המכללה למנהל. "פריחת הקולנוע הישראלי החזירה לצופה את האמון בתכנים ישראליים, אחרי שנים בהן נמנע מקולנוע מקומי. ברגע שזה קרה, הצופה הוכיח שכשנותנים לו דרמה טובה, הוא מוכן לצפות בה. הבעיה היא שרוב הזמן לא שואלים את הצופה מה הוא רוצה לראות, ומשדרים את מה שחושבים שהוא רוצה לראות".
למרות פריחת דרמות המקור והשינויים החיוביים שעוברים על הז'אנר, המבחן האמיתי, משוכנעים בענף, יהיה לאחר 2012 - זמן המעבר מזיכיונות לרישיונות. "ערוץ 10 משחרר את הברז ומתחיל להחזיר מחויבויות, ערוץ 2 קצת נרגע מהריאליטי, אבל בין היתר זה ניסיון למצוא חן בעיני הרשות השנייה", מסכם מוש דנון. "אני מעריך שבכל זאת נראה פה יותר דרמות בפריים טיים, אבל יש לנו עוד דרך ארוכה".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם