מדינה מצורעת
נציגי המוסד מגורשים, העמימות הגרעינית נסדקת, האווירה כלפי ישראל עוינת. אסור לנו להפקיר את יחסינו עם העולם
סקר שנערך ופורסם לאחרונה גילה שמדינת ישראל היא אחת המדינות השנואות בתבל, קצת אחרי איראן. נציגים ישראלים אמנם אינם נעצרים בחוץ לארץ, אבל הם מתקשים לנאום ולהופיע שם.
העובדות הקשות הן שישראל הופכת להיות מדינה מצורעת, ושם התואר הזה נשמע שוב ושוב, מבפנים ומבחוץ.
תחושתו של אדם או של עם או של אזרחי מדינה, שהם אינם רצויים באופן קיצוני, היא בלתי נסבלת. אנשים בודדים הנקלעים לסיטואציה כזו מאבדים את טעם חייהם, אבל נדמה שאנחנו מצליחים לחיות עם הידיעה הזו לא רע. ההצלחה הזו היא שילוב של שני מנגנונים: הכחשה ורציונליזציה. ההכחשה מעמעמת את הכאב, הרציונליזציה מביאה הסברים ונימוקים מדוע זה קרה, מעין חיסון אינטלקטואלי.
הסבר אחד, עתיק למדי: האנטישמיות לא מתה. היא התגלגלה באנטי ישראליות ובאנטי ציונות. היחס למדינת ישראל הוא גלגול של שנאת היהודים, שהיא יסוד קבוע בתרבויות הנגד לתרבות היהודית.
הסבר שני: העולם צבוע. הוא דורש מישראל מה שאינו דורש מעצמו. בכל העולם מזייפים דרכונים. בכל המלחמות נהרגים אזרחים. מדינות ענק ומדינות בינוניות מחזיקות בנשק גרעיני. ישראל היא החוליה החלשה, והצביעות מופנית כלפיה.
הסבר שלישי: לפלסטינים מערכות הסברה יעילות, טיעון רב עוצמה המשפיע על הליברליזם האירופאי
הסבר רביעי: הכיבוש. כל עוד יימשך הכיבוש, מצבה של ישראל ימשיך ויידרדר.
כל ההסברים האלה מעוגנים במציאות, אבל כולם חלקיים. אם האנטישמיות היא גורם קבוע, מדוע עכשיו דווקא היא מרימה ראש, אחרי עשרות שנים שבהן הייתה הסכמה על האינטרסים ועל זכות הקיום של מדינת ישראל? אם הכיבוש קיים כבר 43 שנה, מדוע דווקא עכשיו הוא יוצר נוגדנים קשים כל כך, והטיעון הפלסטיני נשמע צלול ומשכנע כל כך?
יש לכך תשובות שונות. לחלקן ממד היסטורי, ממד הזמן, המצביע על הבשלה מסוימת של הטיעון הפלסטיני; ואולי הצרות במזרח התיכון סתם נמאסו על העולם והוא מאשים את הקורבן הקל, מדינת ישראל. השאלה היא מה חלקנו ברמה הטקטית במצב הזה, ויש לנו חלק בו. הלך הרוח הנושב בממשלת ישראל הנוכחית, ובעיקר מכיוון משרד החוץ - ובמקרה של פרשת הדרכונים, גם מכיוון המוסד - הוא של בוז לסביבה הבינלאומית.
במקרה הגרוע, התחושה העתיקה של "סמוך": מישהו יתקן את מה שנחרב, כנראה האמריקאים. במקרה הגרוע, אמונה בכך שזה אינו חשוב - שליחסי ישראל והעולם אין משמעות - היא נועדה, כפי שנכתב במדור זה לפני זמן מה ולא על ידי איש ימין מובהק, לקבל ליטוף או חיבוק, להתפנק, אבל אין בה תועלת.
יחסי ישראל והאומות אינם מותרות ואינם פסיכולוגיה. יחסי ישראל והאומות, גם ברמת הממשלות וגם ברמת האזרחים, הם נכס אסטרטגי השווה לפחות כמו כלי נשק מתוחכמים, ראשי חץ וכוח הרתעה צבאי ישיר. מדינה מבודדת היא מדינה חלשה, ההולכת ונחלשת. אסטרטגיות, בריתות, דעת קהל ולגיטימציה הם יסודות של עוצמה ואינטרס עליון של כל מדינה. הבוז הזה להם אינו כוח. הבוז הזה הוא חולשה. הבוז הזה מסוכן.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם