עיר עם עתיד: ענף האופניים בחיפה תופס תאוצה
למרות העליות עשרות כבר מדוושים על בסיס יומי בעיר. כעת הם רוצים גם שבילי רכיבה ושיאפשרו להם לעלות עם האופניים על המטרונית ועל הכרמלית. לא עוצר בירוק
עומרי שפר הוא הרכז של "חיפה בשביל אופניים" - הסניף המקומי של העמותה הפועלת בכל הארץ לקידום האופניים ככלי תחבורה. לאחרונה הוא וכמה עשרות מחבריו, כולם מדוושים על בסיס יומי בעיר, יצאו לתהלוכת רכיבה בה הציגו את דרישותיהם מהעירייה ורשויות התחבורה בחיפה. אמנם מדובר בעיר שרק בעלי סבולת לב-ריאה יכולים לשרוד את הטופוגרפיה שלה, אבל עידוד מאסיבי של תחבורת אופניים יכול לעשות נסים לאיכות האוויר בעיר שצירי התחבורה שלה פקוקים, עשנים ומצטרפים לתפוקתו המזהמת של יער הארובות והמפעלים.
שפר אומר שלדווש בחיפה זה בכלל לא נורא. "בגלל התפקיד שלי, לקחתי על עצמי לנוע בעיר רק עם אופניים, להראות שזה אפשרי. לא תמיד זה קל, אבל עובדה שאני מסתדר. העניין הוא, שאנחנו לא מצפים מאנשים שיטפסו עם האופניים מאות מטרים. בתור התחלה, צריך לאפשר את תנועת האופניים לאורך השכונות השטוחות - הקריות, הצ'ק פוסט, קריית אליעזר, אינטל, חוף הים. צריך שביל אופניים מסודר שיחבר את כל האזורים האלה ויוציא נהגים מהפקקים לטובת האופניים. לזה צריך להוסיף את המטרונית - יש הרבה אנשים שרוכבים או רוצים לרכב מהקריות לעבודה באינטל. זה רחוק, ולפעמים בסוף היום זה קשה ומעייף לחזור. אין סיבה שהם לא יוכלו להעלות את האופניים למטרונית"
ומה עם הקומות העליונות של העיר?
"אני מסכים שלא צריך להיות משוגעים. בשביל זה יש תחבורה ציבורית. אנשים יכולים לרדת מהכרמל באופניים, ולעלות איתם בחזרה בכרמלית. זה אפשרי כבר היום, אבל כרוך באישורים מראש והרבה בירוקרטיה. אותו דבר לגבי הרכבל העתידי שיחבר בין הקריות לטכניון ולאוניברסיטה: צריך לאפשר לעלות באופניים, כדי שבסוף היום הסטודנטים יוכלו לגלוש כל הדרך הביתה. כשאנחנו מסתכלים על העיר, אנחנו מחלקים אותה למפלסים. כל מפלס 20 - 30 מטר. אם התחבורה הציבורית תהיה ידידותית לרוכבים, שום רוכב לא יצטרך לעלות יותר ממפלס אחד בכוח הרגליים, ואת השאר אפשר יהיה לעשות בעזרת
עד שכל הדברים הטובים האלה יקרו, שפר מתנשף בעליות. כשהוא מתבקש לתאר את הנקודה בחיפה שבה גם רוכב מיומן ומסור כמוהו נוטה להישבר, הוא נזקק בדיוק לשתי שניות כדי לירות את התשובה: "רחוב בירם, שמחבר בין רמת אלון וצומת דניה. אתה מגיע לשם אחרי שכבר עלית 250 מטר, ואז מתחילה העלייה התלולה באמת. בנוסף לכל הצרות, יש שם מדרכה מאוד גבוהה, אפילו להעלות את האופניים על המדרכה אין לי כוח. זה מייאש, זה מבחן אמיתי, אבל זה בריאות".
aviv67@gmail.com
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם