כשדואגים לשבילי אופניים – יש רוכבים
ראשי ערים שלא הבינו כי העתיד העירוני הוא תחבורת אופניים, הם אנכרוניסטיים ומנותקים מהמציאות האורבנית בערי מערב
הרבה אנשים שיצאו בבוקר מהבית ושמו פעמיהם לעבודה על שני גלגלים ובלי מנוע. אלמלא הלחות הנוראה שהתיישבה על מישור החוף לרגל פרוץ יוני, יכולתי לעצום את העיניים ולדמיין שנחתי בקופנהגן או באמסטרדם.
ההשוואה הזו, כמובן, היא בגדר עילה לתביעת לשון הרע מצד שני הכרכים האירופיים הסימפטיים הללו, שעושים הכל כדי לגרום לרוכבי האופניים להרגיש רצויים ובטוחים, כולל מערכת שבילים ורמזורים נפרדת לא קל להיות רוכב אופניים בתל אביב.
השבילים הם לא נתיבי רכיבה נפרדים, אלא משורטטים על המדרכות, ויש איזורים שלמים בעיר שטרם חוברו לרשת השבילים. על המדרכה הרוכב הוא איום על זקנים ותינוקות, בכביש הוא הפרעה לתנועה וחשוף לסכנה מתמדת. ובכל זאת, ברגע שיוצאים את גבולות תל אביב על אופניים המצב מידרדר משמעותית. ברוב הערים האחרות תשתיות הרכיבה הן בקושי שמועה.
ההיצע מכתיב את הביקוש
אם יש דבר שראשי הערים מצטיינים בו זה תירוצים: בצפון קר, בדרום חם, בירושלים תלול, בחיפה מסוכן. בשרון, אם לא ידעתם, הכבישים צרים. בערים רבות בישראל קמו בשנים האחרונות קבוצות אזרחים שמתחננים שיסייעו להם לנהל את חייהם על אופניים, אבל גם ראשי ערים נאורים יחסית מגיבים לדרישה הציבורית הזו לאט מדי ומאוחר מאוד, אם בכלל.
בשורה של ערים נערכו בשבועות האחרונים אירועי רכיבות קבוצתיות בכותרת "מאסה קריטית": ברמת גן, בחיפה, בירושלים, בבאר שבע. יש הרבה ישראלים שעומדים על זכותם להשאיר את הרכב הפרטי בחנייה - או בכלל לא לקנות אחד - ולהגיע לעבודה בלי לבזבז זמן על פקקים ורמזורים, בלי להתנוון ליד ההגה, בלי לקנות דלק יקר ובלי לזהם את האוויר.
ראש עיר שלא נותן להם אפשרות כזו מונע
מהם שירות בסיסי שחובתו לספק לציבור. כמו בתחומים אחרים, גם באופניים ההיצע מכתיב את הביקוש: כשפותחים קניון מגיעים הקונים, כשחונכים גן שעשועים מגיעים הילדים, וכשדואגים לשבילי אופניים הרוכבים מתרבים כמו פטריות אחרי הגשם.
ראש עיר שלא מבין שהעתיד העירוני טמון בתחבורת אופניים הוא נבחר ציבור אנכרוניסטי שמנותק מהמציאות האורבנית העכשווית של ערי המערב. בתל אביב יחל לפעול בעוד חודשים ספורים, בשעה טובה, פרוייקט השכרת האופניים העירוני - חיקוי של מיזם הענק שפועל בפריז. תושבי הערים האחרות יוכלו רק לקנא. כל ראשי הערים יודעים לומר את המילים הנכונות על הצורך להפחית את זיהום האוויר, חלקם אפילו חתמו על אמנות שמחייבות אותם לכך, אבל רק מעטים התחילו לעשות משהו בנושא.
aviv67@gmail.com
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם