חרם פיפיות: החרם על טורקיה רק יזיק לנו

אנחנו כועסים כשגופי השקעה אירופיים מחרימים חברות ישראליות. מדוע, אם כך, שנקבל בהבנה חרם של חברות ישראליות על טורקיה?

יהודה שרוני | 15/6/2010 9:26

בזמן האחרון לא עובר יום בלי שנקרא על עוד חברה המחרימה אבקת כביסה או שמפו המיוצרים בטורקיה. לא נופתע אם בקרוב יוחלט באקדמיה ללשון לשנות את השם קפה טורקי לקפה יווני, או להעלים מהוראות משחק השש-בש את המונח "מארס טורקי".

היוזמות לחרמות ולביטול עסקות משותפות מגיעות בעיקר מהבטן. זה מובן וברור, לגיטימי שוועדי העובדים ימחקו עד להודעה חדשה את טורקיה ממפת התיירות. אחרי הכל, מדובר בכספם של העובדים הרועדים מהקולות התקיפים שבוקעים מרחובות אנקרה ואיסטנבול. ברור שמי שיוצא לחופשה באנטליה על בסיס "הכל כלול" לא ירצה לכלול בדיל סוויטה עם ארבעה כיווני אש. מבחינתם נופש באיסטנבול או בבודרום משול לחופשה בטהרן.

ניתן אפילו להבין ללבם של בעלי יאכטות ששולפים אחד אחרי השני את ספינות הנופש שלהם ממרינות טורקיה או את אוניות הקרוז שכבר לא עוגנות שם בנמלים. למי ששכח, נזכיר כי בזמן אירועי המשט אוניות קרוז בינלאומיות דילגו גם על נמל אשדוד.

את התגובות היצריות של הרחוב ניתן להבין. ואולם בלתי אפשרי לקבל מהלכים דומים הננקטים בחברות ציבוריות, גופי השקעות עסקיים או הממסד. את תענוג החרם כל אלה אינם יכולים להרשות לעצמם.

השיקול צריך להיות עסקי, לא פוליטי

בסוף מאי הודיע ג'וזף אקרמן, מנכ"ל בנק ההשקעות הגרמני דויטשה בנק, על מכירת יתרת אחזקותיו באלביט מערכות. אלביט משתתפת בבניית גדר ההפרדה, והמכירה בוצעה בלחץ ארגונים פרו-פלסטיניים. חלף שבוע בלבד, וועדת ההשקעות של בית ההשקעות הישראלי הלמן-אלדובי החליטה לחסל את השקעותיה הפיננסיות בטורקיה וקראה למשקיעים נוספים לנקוט מהלך דומה. ההחלטה שווקה אמנם כשיקולי אי-ודאות עסקית, אך בבית ההשקעות לא התאפקו וגלשו גם לשיקולים פוליטיים.

שיקולי ההשקעה של בנק השקעות גרמני או בית השקעות ישראלי חייבים להיות אך ורק מקצועיים. אסור לשלב בתוכם גחמות פוליטיות. כמשקיע במניות דויטשה בנק או בקרנות הלמן-אלדובי, הייתי חושב פעמיים אם להמשיך ולשים בהן את מבטחי.

אם היום הם מרשים לעצמם להחרים חברה או מדינה מגחמה פוליטית, מחר הם עלולים להחרים חברה רק משום שהבעלים שלה חובב מרוצי מכוניות, או אולי משום שמשרדי ההנהלה אינם בנויים על פי התקן הירוק. כמשקיע בחברה עסקית

אני מעוניין בעיקר בשורה התחתונה של רווח והפסד. את העדפותיי האחרות אני מעדיף לבטא בקלפי או בהפגנות מחאה.

על רקע זה לא ברור מדוע רשתות רמי לוי או הריבוע הכחול מחרימים מוצרי ייבוא מטורקיה ומונעים מהצרכנים להסתבן בשמפו דאב הריחני. "לא ייתכן שנתעלם מהתנהגות העם הטורקי בלי לעשות דבר", צוטט רמי לוי. מה הוא יסביר לקניינים ממערב אירופה שמסרבים לרכוש את מוצרי בייגל את בייגל רק משום שהמפעל נמצא באזור התעשייה ברקן?

בנק הפועלים, שהיה פעם הבנק הגדול בישראל, השקיע 150 מיליון דולר בבנק ששמו פוזיטיב. תארו לכם מה היה קורה אילו יום אחד הלקוחות הטורקים היו מושכים בבת אחת את כל פיקדונותיהם והופכים את פוזיטיב לבנק נגטיבי? כאזרחים מותר לנו למחות, לבטל נופשונים, או לדחות בבוז קפה טורקי. ואולם ישראל וגופים עסקיים שסבלו במשך שנים מהחרם הערבי הם האחרונים שצריכים לתמוך במהלך כזה. החרם עלול להפוך לחרב פיפיות, או שמא עדיף לכנותו חרם פיפיות.