קצין גולני שהתעלל בחיילים: הפנו לי עורף
לאחר שסיים לרצות תקופת מאסר של חצי שנה על התעללות בחיילים, מגיב סגן מיל' חיים פלק לפרשה: "סימנו אותי כמטרה"
פעמיים זלגו הדמעות מעיניו. כשנודע לו כי הוא מודח מתפקיד מפקד המחלקה, וכאשר עמד מול השופט הצבאי והתחנן שיאמינו לו. למרות שכשל, פלק לא נשבר. לרגע אחד לא איבד את העשתונות ואת התקווה. הוא המשיך להאמין בצבא, קיווה שכל רגע יתעורר מהסיוט, שיסיים את המאבק עם טיפת כבוד. אלא שבאותו יום שחרור התרסק פלק לראשונה.
הוא החזיר את הציוד, הזדכה על הסלולרי וניגש לקבל את תעודת המילואים. מולו עמדה קצינה צעירה שהודיעה לו כי רמת הכשירות המבצעית שלו השתנתה מרובאי 12 לרובאי 07. מבחינת צה"ל חיים פלק סיים רק טירונות ואימון מתקדם. כל תפקידי הפיקוד שעשה נמחקו כלא היו. "הרגשתי כמו בווידוא הריגה", אומר פלק בראיון ראשון, כשקולו עדיין רועד מעלבון. "הצבא התעלם מההכשרה שלי ומהעבודה הקשה שעשיתי. נשברתי, זו הייתה המכה הקשה ביותר מבחינתי.
"סיימתי קורס מ"כים וקורס קצינים בציונים גבוהים, שירתתי שבעה חודשים כמ"מ והכל נעלם. צה"ל נעץ סכין בגבי וסובב אותו, ועכשיו משך אותו החוצה ונעץ אותו בבטן. לא קיבלתי גיבוי מהמפקדים שלי, שללו את דרגות הסג"מ שלי ולסיום העלימו עשרה אחוזים מהחיים שלי. לא נראה לצבא ששילמתי מחיר כבד מדי? דרסו אותי אבל לא ישברו את נפשי. אני אעשה מילואים ואמשיך לתרום".
עדיין לא הרמת ידיים?
"לא. אני יודע מה עשיתי וכמה השקעתי. החיילים היו הילדים שלי, אז איך אפשר להגיד שהתעללתי בהם? אני עדיין מאמין שחיילים קרביים הופכים לאזרחים טובים יותר בזכות השירות הצבאי. חוץ מזה, איך ארים ידיים אם הפרקליטות הצבאית לא מרפה ועדיין נלחמת נגדי? הפרקליטות ביקשה מבית המשפט העליון להמיר את ההרשעה בהתעללות בהרשעה בהתעללות בנסיבות מחמירות. זו ממש ונדטה נגד אדם אחד".
"אני מאמין במערכת המשפט, אבל בית הדין הצבאי היה שבוי בקונספציה. אף אחד לא שמע באמת את גרסתי ולא התייחס ברצינות לסתירות בעדותו של הטירון. לאחרונה גם פניתי בבקשת ערעור לבית המשפט העליון בתקווה שמערכת אזרחית תדע לזהות את האמת".
אתה מבין שגם הצלחת הערעור לא תמחק את המאסר?
"לפחות אלחם על שמי הטוב. אני רוצה שיידעו שלא הכיתי טירונים. בסך הכל ניסיתי לשבור דיסטנס בסגנון המקובל בקרב חיילי יחידות שדה". שבירת הדיסטנס של פלק נתפסה בצה"ל כהתעללות שהחלה ברגע בו פגע הטירון צ' בטעות בפניו בעת אימון קרב מגע. פלק טען כי לקח את צ' לחדרו, התאמן עמו לרגע וניסה להשתעשע עמו בהפלות. כדי להראות לו שאין כעס בלבו. הטירון צ' מסר גרסה שונה.
לדבריו,
בדיעבד, טעית בהתנהלותך מול הטירון צ'?
"מתברר שכן. חשבתי שהוא מבין את הווי יחידות השדה, כמו הטירונים האחרים, אבל טעיתי. הוא היה מיועד למודיעין וקו המחשבה שלו שונה. לא קשה לזהות מראש חיילים כמוהו, אבל פספסתי. אולי הייתי צריך לדבר איתו. בכל מקרה לא היה לי רצון להשפיל אותו או להתעלל בו והפרשה יצאה לחלוטין מפרופורציה. נכשלתי בניסיון לעצור את כדור השלג הזה והוא דרס אותי. הפרשה לא הייתה צריכה להסתיים במאסר ושלילת דרגות הסג"מ ובחרם שעשה עליי הצבא".
על איזה חרם אתה מדבר?
"המפקדים לא נתנו גיבוי, לא הגיעו לבקר אותי בכלא, וכשהשתחררתי מהמאסר וביקשתי שיחה עם קצין צנחנים וחי"ר ראשי, כדי להסביר את הצד שלי, אפילו לא זכיתי למענה מהלשכה שלו. רגע אחד הייתי קצין מצליח, ובשני הייתי כלום".
קול שקט, גוף צנום, שפה צה"לית ועיניים כבויות. אלה התכונות הבולטות כיום אצל חיים פלק, בן 22. הוא נולד בירושלים כילד מופנם ונמוך, אולם עיניו היוקדות הקרינו אז מוטיבציה ורצון להצליח. מעטים יודעים שפלק הוא בנו של פעיל הימין הקיצוני לשעבר, טיראן פולק (עיוות של השם פלק), מי ששימש כמנכ"ל תנועת כך ופעל בצמידות לרב מאיר כהנא. כהנא אף נכח בברית המילה של המ"מ לעתיד.
כשהיה בן שנתיים התגרשו הוריו. האם, ענת, התקשתה לפרנס את פלק ואחיו הגדול, גלעד, והשניים עברו להתגורר בבית האב. פלק העריץ את אביו, שהועמד לא אחת לדין עקב פעילותו, וגמע בשקיקה את דבריו על אהבת המולדת וחשיבות השירות הצבאי. עוד בגיל צעיר ידע שיתגייס לגולני וקיווה לפצוח בקריירה של איש צבא. לאחר מכן, כך תכנן, יפנה ללימודי רפואה. להורים לא היה ספק כי פלק יצליח.
בבית הספר היסודי "תלמוד תורה" נחשב פלק הצעיר לעילוי. פעמיים ביקשו מוריו להקפיץ אותו כיתה, אולם ההורים סירבו. הילד היה רזה וחלש, חששו שלא ימצא את מקומו בין התלמידים הבוגרים. בגיל 14 התקשה פלק להסתדר עם משפחתו החדשה של אביו וחזר לאמו, שעקרה לצפת, בה הוא מתגורר עד היום. במשך שנים ניתקו האב והבן כל קשר ביניהם, עד לפני שלוש שנים, אז דיברו לראשונה. הקשר התחזק עם כניסתו של פלק לכלא.
כילד, פלק לא הספיק להתוודע לפעילות הפוליטית של אביו בכך, ולא זוכר את מעצריו הרבים. ההורים הרחיקו את הילדים מהוויכוחים פוליטיים. "הרב כהנא נרצח כשהייתי בערך בן שלוש ומה שאני זוכר כנער הוא את הניסיון של אבא שלי לרוץ למועצת העיר בירושלים, בימים בהם אהוד אולמרט נבחר לקדנציה השנייה", אומר פלק. "הוא התמודד בסיעה עצמאית ולא הצליח לעבור את אחוז החסימה. אני זוכר הרבה יותר את פעילותו הארוכה בארגון יד לאחים בו ניסה למנוע מיהודיות להתחתן עם ערבים.
אבל לא רק פוליטיקה מקומית זוכר פלק, גם אדיקותו של האב הותירה את חותמה ועד היום הוא חובש כיפה שחורה, למרות שאמו חזרה בשאלה לפני שנים רבות. "כשהייתי בן תשע אבא שלי לקח אותי למשחק של בית"ר ירושלים. זה היה המשחק הראשון שלי", מחייך פלק לראשונה. "אני זוכר שעד למחצית התוצאה הייתה 0-0 והאוהדים היו מאוכזבים. כמה מהם ראו את אבא שלי עם הכיפה והזקן וביקשו ממנו לברך את הקבוצה כדי שתזכה. אין לי מושג מה קרה, אבל בסופו של דבר הקבוצה ניצחה 2-7 ובתור ילד התרשמתי שזה בזכות אבא שלי".
פולק, שחזר בתשובה בגיל צעיר ולא התגייס לצבא, התמלא גאווה כשבנו הפך לקצין ועבר לשרת בבסיס ההדרכה של גולני כמ"מ 2 בפלוגה ט. פלק, שוויתר על הזימונים לקורס טיס ולגיבוש בסיירות, היה מ"מ קשוח שהחדיר בחייליו ציונות ורוח לחימה ושמר, לטענתו, על אנושיות. לא אחת, כשריתק טירונים לבסיס, לקח את מדיהם המלוכלכים לכביסה בביתו, מדי פעם השאיר להם דמי כיס. פלק היה מרוצה מטירוני המחזור הראשון שקיבל לידיו באוגוסט 2009 ונהנה להכשירם.
לרגע לא שיער כי כעבור חודשיים ישתנו חייו. פרשת ההתעללות התפוצצה ביום חמישי בבוקר, 22 באוקטובר 2009. טירוני מחלקה 2 היו בעיצומו של אימון קרב מגע. פלק הגיע כעבור רבע שעה והצטרף למדריך. שניהם עמדו עם כפות ידיים מורמות וביקשו מהטירונים להכות בהם במהירות במרפקיהם ומיד להשיב את היד למקומה. פלק עבר מחייל לחייל עד שהגיע לצ' שהגיע לטירונות בגולני אולם היה מיועד ליחידת מודיעין מובחרת.
כעסת עליו?
"לגמרי לא. באתי עם חיוך והוא לא נראה מפוחד. ביקשתי ממנו לעלות לחדר כדי שנתאמן כמו בקרב מגע. בחדר הרמתי את כפות הידיים וביקשתי שיתגונן. פעמיים צ' חשף את הצלעות אז נתתי לו מכה בצד. המכות לא היו חזקות. פתאום היה לי טלפון ויצאתי לרגע. חזרתי וניסיתי להפיל את צ' בכמה אופנים וצורות. אחר כך ביקשתי ממנו לעשות שכיבות סמיכה. צ' חייך, היה ברור שהוא מבין שזה ניסיון לשבור דיסטנס, ככה עשו לי בטירונות כשהפלתי בטעות מפקד".
"ניסיתי להראות לצ' שאני לא כועס עליו, שירגיש נוח איתי. צ' גבוה ורחב ממני בהרבה, ממה יש לו לחשוש? בהמשך אמרתי לו ששני דברים ייכתבו בספר המחזור של הפלוגה. אחד, המכה שהוא נתן לי. השני, מה שיקרה בחדר".
זה נשמע כמו איום.
"ממש לא, צריך להיות במקום כדי להבין שזה נאמר בהומור. מדוע שאכה טירון במהלך הפסקת צהריים, ועוד אקווה שזה ייכתב בספר מחזור? לרגע לא האמנתי שההפלות שעשינו יתורגמו להתעללות". אלא שצ',רוכב אופניים מוכשר שהשתתף בתחרויות רבות, ראה במעשה של פלק חריגה מנוהלי הצבא. ביום שישי, לאחר שהגיע לביתו, הבחינה אמו בסימנים האדומים שעל גופו והתקשרה למפקד הפלוגה.
צ' אושפז בבית החולים וממצאים רפואיים הראו על מעט מים באגן, ללא כל ממצא פתולוגי אחר. ביום ראשון התלונן צ' במצ"ח וסיפר על אלימות קשה מצד פלק, גם כלפי טירונים אחרים. "בסוף אימון הקרב מגע המ"מ צעק שהוא ישבור אותי", טען בפני החוקר. "בחוץ הוא תפס אותי מאחור ונתן לי ברכייה לבטן. התקפלתי. אחר כך הוא אמר לי לעלות לחדר. כשהיה לו טלפון הוא הסתובב אליי עם הגב ותוך כדי שיחה בעט בי בעיטה מסובבת לחזה.
"ירדנו למטה ואחרי חצי שעה הוא שוב אמר לי לעלות לחדר. הוא נתן לי מכות בזעם ובעוצמה שאי אפשר לתאר. בעיטות ואגרופים לצלעות, לבטן, לגב, לירכיים. הוא דפק לי את הראש בארונית עד שנוצר שקע. המ"מ עלה על המיטה וזינק עליי כשהוא פוגע בי עם שתי הרגליים. התקפלתי והוא המשיך לבעוט. הוא הוריד אותי לשכיבות סמיכה ונתן לי אגרופים בגב. עצרתי את עצמי מלצעוק, רק נאנחתי.
העימות בין פלק והטירון צ' חשף את המתרחש בפלוגה ט'. שגרת האימונים של החיילים כללה אלימות מצד המ"כים והסמלים. אגרופים לחזה ולצלעות נקראו "חיזוקית" ו"חישולית", מכות בירכיים כונו "רגל עץ". בין לבין קיבלו הטירונים "ברכיות". חיזוקים חיוביים נעשו באמצעות מהלומות עם שדריות. הטירונים ראו בכך דרך לחשל אותם ולהכשירם, מפקדי גולני הבכירים פחות אהבו את הנוהל.
בסיום תחקיר מקיף בבסיס החליט מפקד חטיבת גולני, אלוף משנה אבי פלד, להדיח את מפקד פלוגה ט', חמישה מ"כים, שני סמלים ורס"פ. בעוד המ"פ והמפקדים הזוטרים הועברו לתפקידים אחרים, מצא עצמו פלק במעצר. בימים הראשונים בכלא הוא התעלם משלילת החופש והוטרד בעיקר מתגובת מפקדיו.
"ביום שישי התקשר אליי המ"פ וכבר בתחילת השיחה הבנתי לאן נושבת הרוח", אומר פלק ולקולו מתגנבת נימת אכזבה. "הוא דיבר על מכות והרגשתי שלא מאמינים לי. הייתי בהלם כששמעתי שאני מודח מהתפקיד. נפגעתי. לא הצלחתי לשלוט על הדמעות ויצאתי מהבית מתוסכל. הייתה לי תחושה קשה, הבנתי שלא יגבו אותי. הרגשתי שהמפקדים שלי שפטו אותי עוד לפני שנעצרתי. חלום של שלוש שנים מתנפץ לי כך בפרצוף. אחרי כמה שעות נרגעתי קצת וקיוויתי שהמפקדים יבינו שאין כלום בסיפור הזה. חשבתי שרק יעבירו אותי תפקיד. אבל זה הפך למשפט, הורדה בדרגה ושחרור מהצבא".
היית תמים?
"לא חושב, השתדלתי להיות ריאלי. כמעט לא ישנתי באותו לילה, לא זוכר שבכיתי כך אי פעם. הרגשתי לבד. באתי לתרום ויצאתי עם רישום פלילי. הצבא היה החיים שלי, הייתי מוכן למות בשביל החיילים שלי, אז לקרוא לי מ"מ אלים?".
מהיכן צ' קיבל סימנים כחולים על הגוף?
"הוא לוחם. צ' עבר שבוע שדאות, זחל בתוך קוצים, השתתף בבוחן בראור, הסתובב ימים שלמים עם אפוד כבד, עבר אימוני קרב מגע. כשהייתי טירון חזרתי עם סימנים כחולים על כל הגוף אבל עם ברק בעיניים. בתמונות בהן צ' מציג את הסימנים על גופו הוא נראה מחייך. זה חייל שעבר התעללות? ככה לא מתנהג קורבן?".
במה נאחזת באותם ימים?
"במשפחה ובטירונים. הם שלחו מכתב למח"ט גולני וביקשו להשאיר אותי בתפקיד. הם אמרו שסיפורו של צ' לא היה ולא נברא, ותגובתם חיממה לי את הלב. למרות שעברו שמונה חודשים, הם עדיין מתקשרים ומתעניינים. זה בטח אומר עליי משהו כמפקד".
ביום ראשון, אחרי שבת קשה, שב פלק לבסיס. תחושה של אי ודאות הציפה אותו. הוא המתין במשך שעות מחוץ לאחד המשרדים בתקווה שהמפקדים ישוחחו עמו, אולם התבדה. "הם הלכו לחדר אוכל, לעיסוקים והשאירו אותי תלוי", אומר פלק במרירות. "הרגשת חנק תפסה אותי בגרון. האנשים שאיתם אימנתי, שהיו החברים שלי, נידו אותי מבלי לשמוע את גרסתי. למחרת לקחו אותי לחקירת מצ"ח. עד היום אף מפקד מהבסיס לא שמע אותי".
לאורך כל חקירתו וגם בבית המשפט דבק פלק בגרסתו. הוא התחנן לחוקרים שישלחו אותו לפוליגרף, אולם בקשתו נדחתה. כבר בדיונים הראשונים בהארכת מעצרו הבין פלק שבהמשך יהיה קשה יותר. פעם אחר פעם סירבו השופטים לבקשת סנגורו, עו"ד עדי קידר, לשחררו למעצר בית בנימוק שעדותו של צ' מוגזמת ואין לטענות האלימות כל הוכחה.
פלק שיער שלכל היותר יישב חודש במעצר, הוא לא ידע שזו רק ההתחלה. כתב האישום שהוגש נגד פלק בארבעה בנובמבר היה חמור. הוא הואשם בתחילה בהתעללות בנסיבות מחמירות כלפי צ' וגם כלפי שני טירונים נוספים אותם היכה לכאורה בשדרית. במהלך הדיונים הרגיש כמו בתוך ערפל. מבחינתו, המערכת הייתה שבויה בתאוריה שבנתה לעצמה, לרגע לא הודה ששגה.
הוא הקשיב לעדותו של צ' בשקט, אכל את עצמו מבפנים. "לא כעסתי עליו", אומר פלק, "אני מרחם עליו. הוא מסכן. לו ידע אילו השלכות יש לתלונה שלו אולי היה חושב פעמיים. הרגשתי שהוא טיפס על עץ גבוה מדי".
למה אתה מתכוון?
"למשל, כבר בהתחלה טען צ' שאימון קרב המגע היה אלים, דבר שהופרך על ידי שאר הטירונים. אחר כך הוא טען שבסוף האימון צעקתי שאשבור אותו, וגם לזה לא היה חיזוק. בהמשך אמר שעוד לפני שעלינו לחדר נתתי לו "ברכית", אבל כשעו"ד קידר ביקש שידגים, התקשה צ' לתאר איך באתי מאחור ובעטתי בו בבטן. אולי לוליין או נערת גומי יכולים לבעוט ככה.
"החבר של צ' שהיה לידו, בכלל סיפק שלל גרסאות. בהתחלה אמר שבאתי מקדימה ונתתי בעיטה אחת. אחר כך הוא דיבר על כמה בעיטות ובסוף הוא לא היה בטוח בכלום ורק טען שראה את צ' מתקפל. זה נראה הגיוני? גם לוחות הזמנים של צ' לא הגיוניים. איך אני יכול להכות אותו בחדר ובאותה נשימה למלא עם הקצינים שאלון סוציומטרי? קצינים העידו שנכחתי בשאלון, אבל השופטים האמינו לצ' שטען שבמשך חצי שעה הכיתי אותו".
כיצד אתה מסביר את העובדה שבית דין צבאי וגם ערכאת הערעור דחו את גרסתך?
"הרגשתי שבתי הדין סימנו מטרה ולא רצו לזוז ממנה. התייחסו לצ' בכפפות של משי גם כאשר ביקשתי שיראו שהוא כפול מהגודל שלי. זה היה אבוד מבחינתי. הכשירו אותי להילחם בקרב, לא בבית משפט".
בטרם נגזר דינו ביקש פלק להגיד את שעל לבו בפני בית המשפט. זו הייתה בפעם השנייה בה בכה. "לא פגעתי בכבוד האדם", אמר בקול חנוק. "הצבא חשוב לי ואני מבקש מכם צ'אנס כי התגייסתי כדי לתרום. תסתכלו על ההורים שלי ועל החיילים והוריהם, שהגיעו לתמוך בי. אל תיקחו ממני את הדרגות".
בסיום המשפט זוכה פלק מהכאת אחד החיילים בשדרית, הטירון נדב כלל לא הובא לעדות. בנוסף, הקל בית הדין בסעיף ההרשעה והעמיד אותו על התעללות בלבד, ללא נסיבות מחמירות. עם זאת, לא שעו השופטים לתחינתו של פלק והורידו אותו לדרגת טוראי. "הדרגות סימלו אצלי את מעט האמון שרציתי שירחשו לי", נאנח פלק. "קיוויתי שבית הדין לערעורים יהפוך את ההחלטה, אבל ההפך קרה.
"אחרי חצי שנה בכלא, יום לפני השחרור מהמאסר, זימנו אותי לדיון דחוף כי הפרקליטות ביקשה להאריך את המאסר שלי בעוד שלושה חודשים. בית הדין נעתר. חשבתי שאני לא שומע טוב. למזלי, כעבור שבועיים קיבלתי חנינת חג ושוחררתי מהמאסר ב-18 באפריל, בדיוק ביום הזיכרון. לא הבנתי לאן נעלמו הפרופורציות, הרי התובעת הציגה לשופטים שורה של פסקי דין על אלימות קשה כלפי חיילים ובכולם גזר הדין לא עלה על חצי שנה. הייתי הקצין שקיבל את המאסר הארוך ביותר על העבירה הפחותה ביותר".
מה הדבר הראשון שעשית ביום בו השתחררת?
"נסעתי לעפולה ועליתי לקברו של חייל מהפלוגה, מור כהן ז"ל, שנהרג בדצמבר במהלך אימון ברמת הגולן. כדור שירו חבריו חדר קיר בטון ופגע בו. רק אחר כך נסעתי הביתה". ביום ראשון ישב פלק בסלון ביתו ובהה אל נוף הכינרת הניבט מהמרפסת. הוא הסתכל על הצמחייה מסביב וחייך. "בכלא למדתי שאני טוב בגינון. רכשתי שם מקצוע" הוא צוחק.
"היום התקבלתי לעבודה אצל קבלן גינון ובקרוב ארשם ללימודי פיזיותרפיה. לאחר מכן אעבור גם הכשרה של מדריכי כושר. על לימודי רפואה ויתרתי, אבל לא על שיקום הגוף. האבסורד הוא שהאשימו אותי בהרס הגוף, דבר שרחוק ממני שנות אור". בדיוק השבוע סיימו חייליו של פלק את המסלול וביקשו ממנו לכתוב כמה מילים בספר המחזור. פלק ביקש שימשיכו להיות מגובשים, שלא ישכחו לצחוק וציין כי התקופה בה פיקד עליהם הייתה קצרה אך מהנה.
במבט לאחור, אתה חושב שהדרך בה בחרת כדי לשבור דיסטנס עם חייל היא הנכונה?
"זה הווי של יחידה, לא המצאתי אותו. זה קטע של בנים. לוקחים ילדים בני 18 ומכניסים אותם למערכת לוחצת ותובענית, וזו הדרך שלהם להתפרק ולשחרר לחצים. רוב החיילים מתייחסים למכת חיזוק, צ'פחות וכאפות כאל אקט חיובי, אבל למערכת האזרחית זה נראה רע. אין פה עניין להשפיל או לשבור לחייל צלע".
בעיניי אין בזה היגיון.
"צריך לשרת ביחידות האלה כדי להבין את ההווי. הרי הביקוש ליחידות שהתפרסמו כמטרטרות עולה. בסיום המסלול שלי, למשל, קרענו את המפקדים במכות. זה סימן את שבירת המעמדות. העניין הוא שלא משנה מה אתה עושה, השאלה איך הצד השני מקבל את המעשה. רוב החיילים יעדיפו כאפה על פני ריתוק, ככה הם מרגישים גברים חזקים. זו הדרך לגבש אותם".
למה שלא תגבש אותם בשירה בציבור?
"נסי לגבש ככה חיילי גולני ונראה מה תקבלי".
וזה צבא מוסרי בעיניך?
"המעשים אינם נובעים משנאה, רק מצחוק. איך את רוצה שחיילים יפרקו לחצים, בכך שיעשו מקרמה? שלחו ילדים להגן על המולדת והפחד צריך לצאת בדרך כלשהי".
אז איפה הגבול בין תרגול לטרטור?
"אין הבדל, רק הסמנטיקה שונה כדי שכולם ירגישו בנוח. היום קשה להטיל סנקציה משמעותית על חייל עם בעיות משמעת כי כל דבר נקרא טרטור. למשל, אני יכול להטיל על חייל 16 שכיבות סמיכה, שזו בדיחה, ורק פעם אחת כל שעתיים. איך אפשר לאמן ככה חיילים? בעיני הצבא, 'אחד על אחד' בו מחזיקים חייל על הכתף כמו צלב, משמעותו טרטור.
"מה יקרה אם הם ייאלצו לחלץ ככה פצועים בשדה הקרב? כל טרטור הוא בעיניי סוג של תרגול. זה מחשל. כאשר ראיתי שהחיילים שלי חלשים בזחילות ביקשתי לאמן אותם שוב. המ"פ סירב בטענה שזה טרטור, אבל חיילים לא מאומנים פירושו הפסד בקרב. בכלל, היום כל חייל צריך להסתובב עם עורך דין צמוד כי כולם מפחדים. בקצב הזה יהיה לנו בעוד עשר שנים צבא חלש המתייחס רק לתדמיתו ולא לרוח הלחימה", אמר פלק.
זה הצבא שרצית להישאר בו לו יכולת.
"אין ספק שאני מאמין בצה"ל ובגולני. אני גם מתגעגע לעשייה ולהרגשה שאתה תורם משהו חשוב. מצד שני, אני לא רוצה להילחם לצד המפקדים שהיו לי, אלה שלא נתנו לי גיבוי והפקירו אותי פצוע. אפילו לבקר אותי בכלא הם לא הגיעו. לעומת זאת, ראיתי איך מפקדי גבעתי מקפידים לבקר את החיילים שלהם".
אתה מאוכזב?
"אני מאוכזב וכואב. הצבא הפנה לי עורף למרות שמעולם לא ברחתי מאחריות ותמיד ידעתי להודות בטעויות שעשיתי. אני לא מתחרט לרגע וגם היום אני מוכן לתת את החיים שלי למדינה. אני יודע שזה נשמע קצת מנופח, אבל גם היום, אחרי כל מה שעברתי, אם יקראו לי, אבוא".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם