בישראל ובלבנון לא מעוניינים בהתלקחות
עדיין לא ברור מה עומד מאחורי תקרית האש בצפון. מצד אחד, כנראה לא מדובר בהוראה מגבוה. מצד שני, זה לא היה חייל מטורף. פרשנות
ייתכן מאוד שחוליית הצלפים, אתמול ברכס רמים, לא הייתה מארב שנועד מראש לפתוח באש, אלא היערכות שגרתית שהפכה לירי, בגלל מה שבצה"ל כינו אתמול "רוח המפקד", ומדובר במפקד ברמה מקומית. ככל הנראה, לא הייתה הוראה מגבוה - כלומר מביירות - לפתוח הפעם בירי.
מצד שני, זה גם לא היה חייל מטורף שלקח יוזמה על דעת עצמו. ההתלהמות מביירות נשמעת כבר זמן מה, ומלובה על ידי חיזבאללה, שיש לו אינטרס מובהק בחיכוך בין ישראל ללבנון: הארגון עצמו נשאר כביכול מחוץ למשחק, ואילו הסולידריות שיוצרת עימות איתנו מסייעת לו, ודאי בימים הקשים שסביב פרסומו של הדוח המאשים כמה מבכיריו ברצח חרירי.
בין חיזבאללה לצבא לבנון בדרום יש יחסים חמים. הצבא עוזר לארגון להתחמק מביקורות האו"ם, וחיזבאללה איננו קורא תיגר על הריבונות לכאורה של הצבא בשטח שהוא הכוח החזק בו. הצירוף של כל אלה היה הדלק; מה בדיוק היה הגפרור, עדיין לא ברור.
במהלך הנסיגה מלבנון במאי 2000 עלתה שאלת ההיערכות על הגבול. ראש הממשלה דאז אהוד ברק היה נחרץ בקביעה שהלגיטימיות הבינלאומית גוברת על השיקולים הטקטיים. ביותר מ30- נקודות, שבהן לא היה ברור היכן עובר הגבול הבינלאומי או שעבר במקומות נחותים להגנה, נערכה ישראל, בסופו של דבר, מדרום או ממזרח (באצבע הגליל) לגבול.
עם השנים החלה פעילות במובלעות שבין הגדר לגבול, פעולות שתואמו עם האו"ם, ודרכו עם צבא לבנון. הלבנונים תמיד ראו בהן הפרת ריבונות, אבל הן היו בתיאום עם האו"ם ולא גררו עד כה
התגובה משני הצדדים מראה עד כמה מאורעות קיץ 2006 עדיין חרותים בהם. מהצד הלבנוני החלו כמעט מיד במאמצי הרגעה. בצד הישראלי הייתה בשעות הראשונות דילמה לגבי עומק התגובה: עמדות צבא לבנון מוכרות לאמ"ן היטב ואפשר היה לפגוע בו פגיעה אנושה בהרבה.
למי שלא זוכר, הרבה לפני שהממשלה והקבינט כונסו ב12- ביולי 2006, כבר הפעיל צה"ל תוכנית תגובה נרחבת בכל רחבי דרום לבנון לחטיפת גולדווסר ורגב - תגובה שגררה ירי קטיושות כתגובת נגד, ולמעשה הציתה את מה שהפך למלחמת לבנון השנייה.
בסופו של דבר, הוחלט אתמול על פעולה מקומית, שפגעה בעיקר בכוחות הלבנוניים בגזרה שבה בוצע הירי. עם כל ההסתייגות מתפקודו של צבא לבנון וקרבתו לחיזבאללה, ישראל עדיין מעדיפה נוכחות לבנונית רשמית סמוך לגבול.
היא גם מודעת היטב להגנה הבינלאומית שיש לצבא, בעיקר מטעמם של האמריקאים. איש אינו משלה את עצמו שהצבא הלבנוני אכן מגן על גבול ישראל מפעילות עוינת, אבל הוא עדיין עדיף על מצב שבו אין צבא, האו"ם מגורש על ידי חיזבאללה, ומה שהוצג כהישג מדיני בסיום מלחמת לבנון השנייה, נמחק לגמרי.
וברקע עדיין מהדהדת השאלה הגדולה: מה עומד מאחורי דיבורי המלחמה בשני הצדדים, הנשמעים כבר חודשים רבים? הנה דוגמה מהעבר הקרוב: קיץ 2007 היה רווי דיבורים על אפשרות להידרדרות עם סוריה, כתוצאה מ"מיסקלקולציה". לבסוף התברר שלא חשש ממקח טעות היה כאן, אלא משהו ידוע היטב - הכור בדיר א-זור, שהופצץ בספטמבר.
האם גם הפעם מתרחש מאחורי הקלעים משהו גדול, שאיננו יודעים עליו עדיין? כל הסימנים הם שלא כך. הגילויים המתמשכים בלבנון על רשתות ריגול והאזנה המיוחסים לישראל אמנם יוצרים אווירה של הסלמה, אבל נראה שהניתוח הבסיסי בישראל עודנו תקף: אין לאיש אינטרס בהתלקחות. אם תהיה כזו, שורשיה יהיו באיראן, נותנת החסות של חיזבאללה ומי שקובעת את מהלכיו עוד יותר מאשר לפני ארבע שנים. לכוחות משני צדי הגבול הלקחים המרים של הקיץ ההוא עדיין מהווים תמרור אזהרה אפקטיבי.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם